האהבה שהתנפצה-12

משאלת הלילה:

"אביב מה אתה עושה?!".אמרתי בבהלה."משהו שהייתי צריך לעשות לפניי הרבה זמן!".הוא
ענה והתקרב יותר."דיי אביב"!.רטנתי.

"נו בחייך מיטל,את יודעת שאני אוהב אותך כבר יותר מדיי זמן...".

"את זאת שאומרת שצריך לעשות את מה שמרגישים!!! אז למה את לא נותנת לי להביע את
רגשותיי אלייך?"

"אני מצטיערת אביב...אבל אני אוהבת אחר...".אמרתי מיד.

אביב שלח יד בוטחת לתוך שערי וסירק אותו בידיו,אוקיי הוא אמר...אבל אם תרצי
אותי..תבואי..

כן,בסדר,אמרתי ממהרת.טוב אני כבר חוזרת..אמרתי לאביב והתרחקתי מהמקום.

הייתי נסערת,תומר ראה את הפחד על הפנים שלי,ועוד לפניי ששמתי לב שהוא תופס אותי
בידיו,הוא אמר:"מה קרה?"."כלום".עניתי.סערת הרגשות שהתחוללה בתוך לא השאירה מקום
לספק,כשהוא דיבר אליי,תומר,הרגשתי שאני מסמיקה,

ודפיקות הלב עדיין לא פסקו,אין ספק,אני מאוהבת עד מעל לראש..

"בואי תספרי לי..".הוא אמר.היה ונשאר ידיד טוב.

"לא יודעת..",.אמרתי..."נו בבקשה".הוא התחנן...

"טוב".אמרתי.והתחלתי לספר לו את כל הסיפור עם אביב."מה לדעתך אני צריכה
לעשות?".ניסיתי להבין...

"לדעתי,את צריכה להיות איתו-אבל רק אם את מרגישה אליו משהו".הוא אמר.

"לא".עניתי אני."אני אוהבת אותך..".אתה יודע את זה כבר....

"כן.".הוא ענה ביובש.

רתחתי מבפנים..כל כך קשה לך לאהוב אותי?!כל כך קשה?! אולי תהיה איזה הזדמנות שתבוא
ותגיד לי אני אוהב אותך...בכל הכנות...חלומות אבודים.

למה אתה אוהב אותה?מה היא יותר טובה ממני?...כעסתי...

הרגשתי את הדמעות,מצטופפות,באות ממקום כלשהו,ממקום לא ברור,ממרכז הבטן,סוללות להן
את הדרך אל עיניי....דיכאון.

החיים שלי עוברים בתהום בלעדיך....אוף..כמה אפשר לסבול?נתתי הכול...חיכיתי המון
זמן...למה יש הרבה מאושרים???????????

למה אני לא?...אלפיי מחשבות,לקראת 1 בלילה,ראיתי אנשים מתחילים ללכת,המסיבה לא
תוכננה עד למאוחר-כמו שאנחנו רגילים.1 היה קצת בשבילי.עוד לא הספקתי לעשות את מה
שרציתי,ניגשתי לדי.ג'י וביקשתי ממנו שיפעיל את הקריוקי גם בשבילי,עליתי,ושרתי שיר
באנגלית..הייתי טובה מאוד באנגלית,וכולם ראו את זה,אנגלית צחה,מבטא מדליק,ואווירה
מחשמלת.

"איפה היית עגד עכשיו?לאן נעלמת?להיכן הלכת?חזרי לחיי".זה הפירוש של השיר:"גיליתי
אותך".באנגלית.

ראיתי את תומר מביט בי,וחיוך התפשט על פניו,כדיי לעצבן אותו,חייכתי את החיוך הכי
יפה שלי לאביב,חושפת טור של שיניים לבנות וישרות.

בסוף השיר,נתתי צעקה,אבל צעקה של שירה,וזה הקפיץ לכולם את הדופק,

כשירדתי מהבמה-סופרסטארית,כולם באו,טפחו לי על השכם,ואמרו שאני אחת ממיליון...אהבתי
את צומת הלב,את ההתלהבות.

ואז,התחלתי ללכת,לכיווןן הבית שלי,היה כל כך כיף,אני לא מתארת לעצמי,

היה גדול,רק חבל שתומר לא אוהב אותי.............................

שקעתי בחלומות במיטה שלי,ובאמצע הלילה ככה,מתוך שינה ביקשתי משאלה...

משאלה שאני מקווה שתתגשם...!

הלוואי....אלוהים