בועה-חלק 1

היות וכולם כותבים כאן ספורים בחלקים/פרקים , החלטתי גם אני לכתוב , אני נורא
נורא אוהבת לקרוא מה שכותבים פה זה נהדר , הספור שהכי אהבתי הוא אהבה ראשונה ואולי
אחרונה , טוב..... , אני לא אבלבל לכם את המוח..הספור שלי{שאגב לא אמיתי בכלל } :

בועה:

היה זה קיץ חם , הייתי אז בת 14 אני חושבת , נורא נורא אהבתי לקום כל בוקר , לנשום
אוויר צח , גם אם זה היה רק לכמה שניות , כי בכל זאת , הייתי חייבת לרוץ לבית הספר
, הייתי אז בכיתה ח' , אני נורא משוגעת על ים , למרות שאין בסביבה שלי ים , אבל בכל
זאת , והפרחים , והאביב , ושלל צבעי הקשת , אני לא כל כך יודעת למה אני מספרת לכם
את כל זה , אולי זה החשק העז , או הרצון התמידי , לחזור ולהיות הילדה של פעם ,
לחזור ולהיות כמו קודם , כמו אז לפני שהכול קרה , אני יודעת שזה לא יחזור לעולם ,
ובל זאת , לבי נצבט עדיין כשעולים בי זכרונות , הדמעות חונקות את העיניים , אילו רק
ידעתי שיש סוף , שהאושר לא נמשך לנצח , שהלב הוא שברירי , לא הייתי הולכת בדרך ההיא
, בדרך הזאת , אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול למרות שעברו כבר שנתיים מאז ,
עדיין קשה לי לחיות מחדש, עדיין אני לא יכולה לצעוד , ואולי , אולי חייתי בבועה ,
כזאת כמו הבועות האלה שיוצאות מהמסטיק , ורודות כאלו , מלאות אוויר , מלאות אנרגיה
, אבל לא , עכשיו גילתי שהכל היה שקר , השנה התחילה , התחילה כרגיל כמו כל השנים ,
ואני , אני לא חשתי שום דבר משונה, למרות שכולם דבר על גיל התבגרות , ועל הקשיים
ועל האהבות ועל הכול , זה נראה היה לי כמו סיוט , סיוט שלא יקרה לי אף פעם , צעדתי
לעבר הכיתה , אותם הילדים המוכרים , אותם הריחות , אותן המורות , ובכל זאת , הרגשתי
משהו משונה , הרגשתי שהעולם נעצר למולי , ולא יחסתי חשיבות רבה , היום עבר די רגיל
, פגשתי את החברות , את החברים , בדרכי חזרה הביתה , פגשתי בו , פגשתי בו , הלב החל
לפעום בחוזקה , ולא , לא העזתי לדבר איתו , לא העזתי להוציא מילה , ולפתע הרגשתי
מישהו אשר נוגע בי בכתפי , הסתובבתי על מנת לראות את האיש , ולפתע שחור נהייה
בעיניי , לא יכולתי לראות כלום מרוב עשן ופיח , השמש שליוותה אותי כל הדרך הביתה
לפתע נעלמה לה , למרות שחפשתי אותה , לא מצאתי ,