מכתבי אהבה למיכאל- חלק א'

היי מיכאל! לעולם לא תראה את מכתבי האהבה האלה.

אני רוצה להוציא את כל הרגשות שאני מרגישה כלפיך במכתבים האלה.

בינתיים הרגשות לא כל כך גדולים, אבל אני בטוחה שהם יתפתחו ויתפתחו, ככל שניפגש.

בביקורי בבית ספר אורים, בכפר הירוק, המורה הושיבה אותי ליידך.

בהתחלה, למען האמת, חשבתי שאתה בת... בגלל השער הארוך שלך, אבל אחר כך גיליתי שאתה
בן. לא. לא התאהבתי בך, אך הסתכלתי עליך, הרבה, רציתי לראות את פניך, שלא היו
ברורות לי. סיקרנת אותי.

שמתי לב שגם אתה הסתכלת עלי הרבה...

התנהגת אלי כל כך נחמד! וזה אחד הדברים שכובשים אותי.

צחקנו ביחד, ודיברנו, ומצאת חן בעיני. לאט לאט התחלתי לחבב אותך מאוד באותו ביקור.
שמתי לב שאתה כזה יפה, נחמד, חתיך וחמוד.

ואיך שאתה כמוני, מצייר באמצע השיעורים סתם, ואז זורק את הציורים.

הרגשתי כל כך קירבה אליך כשעשית את זה, כי זה מה שאני עושה.

ותמיד דמיינתי שיהיה לי חבר כמוך.

לא דמיינתי אותו בדיוק כמו שאתה נראה, מראה כמו שלך לא יכולתי לדמיין, אבל דמיינתי
אותו עם שער ארוך, ועיניים יפות, ושיהיה חתיך וגבוה.

מעניין אם גם אתה מרגיש כלפי ככה... הלוואי!

אתה ממש האביר על הסוס הלבן. אני ממש רוצה להירשם לאורים.

עוד מעט אני אבוא לעוד ביקור. אני אהיה איתכם יום שלם.

אני מקווה שהמורה שוב תושיב אותי לידך, ושנתקרב עוד קצת...

שמחתי לשמוע שגם אתה גר בת"א, כמוני! זה כל כך שימח אותי!

נוכל להיפגש, ולהתכתב באי סי קיו אם יש לך אי סי קיו...

אני אוהבת את החיוך שלך, הפנים שלך, העיניים שלך, השער שלך, את כל כולך. אתה לא כמו
כל הבנים בכתה שלי, ו' 1, אתה אחר, אתה בוגר, אתה שונה.

אני אוהבת אותך מיכאל! אלף נשיקות! אני מקווה שיתפתח בינינו משהו!!!

אוהבת, אנונימית.