החייל שלי פרק ד'

קמתי התלבשתי והלכתי לבסיס באטובוסים. נכנסתי לחדר שלהם ואני מתקרבת למיטה ושם
אני רואה את אהובי, החייל שלי, ערום ולידו שוכבת מישי כוסית גם היא ערומה והם
מחובקים.... הם ישנו... זה לא קורה לי... זה לא יכול לקרות לי. אני לא יודעת כמה
זמן עמדתי שם. לא בכיתי, לא זזתי, רק הסתכלתי עליו. ועל הזונה שליידו. הם לא
התעוררו. פתאום מישהו פתח את הדלת, כנראה אחי...

"שיר.." הוא אמר. כבר לא עמדתי בזה. נפלתי על הרצפה והתחלתי לבכות. הבחורה התעוררה,
היא הייתה בשוק.אחי ניסה להקים אותי אבל לא נתתי לו. בכיתי יותר חזק ואז החייל שלי
התעורר....

הוא ראה אותי ויצא החוצה. לא הבנתי מה קורה. זאתי ששכבה איתו פתחה את הפה שלה ואמרה
"שיר?" לא עניתי לה. לא רציתי. פתאום היא התחילה לבכות."אני מצטערת.. אני אשמה.. אל
תאשימי את עוד.." היא אמרה, התלבשה ויצאה החוצה.היא השאירה ת'דלת פתוחה, אז ראיתי.
היא צעקה על החייל שלי, לא שמעתי מה. נתנה לו סטירה והלכה.אחי יצא החוצה וגם צעק
עליו. אחי נכנס בחזרה עם החייל שלי. "שיר, בואי אני אקח אותך הבייתה." אחי אמר.
החייל שלי ניסה להגיד משהו אבל אחי השתיק אותו. "נו כבר, בואי" אחי אמר שוב. אחי
יצא, ואני הלכתי אחריו. המשכתי לבכות והסתכלתי על העיינים היפות של עודד....

********************

למחרת לא הלכתי לבית ספר. לא יכולתי. בצהריים ג'אק בא אליי לתתת שיעורים ולשאול מה
קרה. סיפרתי לו הכל... הוא חיבק אותי כמו שאני אוהבת, ופתאום התנשקנו. הוא נישק
אותי.

"אני אוהב אותך שיר.. אני נהייתי ידיד שלך רק בגלל שידעתי שיש לך חבר, ואין לי
סיכוי שתחליפי אותו. רציתי להיות קרוב אייך תמיד.. וסליחה עכשיו על הנשיקה אני יודע
שהיא לא במקום ואין לה טעם." הוא אמר. לא האמנתי! הילד שהכי קרוב אלי בחים, מאוהב
בי!

"זה כן היה במקום... אין לי בעיה שנהיה ביחד.. רק שתידע דבר אחד, אני עדיין אוהבת
את עודד..." אמרתי.

"את תילמדי לאהוב אאותי עם זמן..." הוא דפק לי נשיקה. אני מאמינה שאני אצליח לשכוח
את עודד...

*************************

אחי השתחרר מהצבא. מאז, לא שמעתי מעודד. חשבתי שכנראה הוא כבר לא אוהב אותי, והוא
לא יכל להפרד ממני בצורה נורמלית, אז הוא הזמין את זה כדי שאני אראה במו עיני. לא
שכחתי אותו.

הייתי עם ג'אק.. אבל זה לא היה זה...

בחודשים האחרונים תמיד אחי רץ לאסוף את הדואר ולא היה נותן לי. יום אחד, שאלתי אותו
אם יש מכתב בשבילי הוא אמר שלא. תמיד הוא היה אומר שלא......

הלכי לחדר שלי, הכנתי שיעורים והכל היה בסדר. התקשרתי לג'אק, הוא היה אצל סבא וסבתא
שלו הוא אמר לי שניפגש בערב.

היה לי משעמם אז הלכתי לחדר של אחי. הוא התרוצץ בחדר בלי הפסקה, לא הבנתי מה הוא
מחפש.

-מה קרה?

-שומדבר עופי מפה

-מזה עופי מיפה? מה אתה מחפש?

-עזבי אוותי נו.. אני עצבני היום

-מ-ה-- א-ת-ה-- מ-ח-פ-ש? לא דיברתי ברור?

- אבד לי היומן שלי.. עכשיו טוב לך?

-נו בוא אני עזור לך לחפשש.. אולי הוא מתחת למיטה??

-לאא!!!!!!1 הוא לא שם!!!1

-למה אתה צורח? דקה

הרמתי את המיטה, ושם אני רואה מלא מכתבים.. "לשיר" ....

היומן שלו גם היה שם, אבל אני התחלתי לבכות. ידעתי שזה מהחייל שלי. עעודד לא ויתר
עלי.

לקחתי הכל, נכנסתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת.

היו תאריכים, ובאמת זה היה מהחייל שלי.

פתחתי את המכתב הראשון, הוא היה לפני ארבעה חודשים...

ובו היה כתוב...