המר שבמתוק/פרק ג' ==>תקראו ותגיבו!

אני מתקרבת ולא מאמינה.. עולות לי דמעות בעיניים .. אני פורצת בבכי.. זה טל...
אני עומדת במרחק דיי מספיק כדי שהם לא ישמעו אותי.. ובוכה. בשקט.למה הוא עושה לי את
זה??. נותן לי להיות באשליה שאולי הוא מרגיש משו כלפי..אחרי דקה של בכי אני מרגישה
מישהו או מישהי נוגע בי.. לא התייחסתי... גם לא היה לי אכפת. הוא סיבב לי את
הכתפיים בעדינות, כדי שאני אסתובב לכיוונו.

הסתובבתי, ואני רואה את טל... רגע מה הולך כאן? הסתובבתי חזרה

רגע זה ההוא שדומה לו.. יש אחד מה זה דומה לו בבית ספר. בכלל לא חשבתי על זה..
המשכתי לבכות והסתובבתי אליו. חיבקתי אותו חזק, ולא היה אכפת לי מכלום. "מה קרה
מאמי.? למה את בוכה?" הוא שאל

"אני אוהבת אותך טל.. אוהבת אותך" סוף סוף היה לי אומץ להגיד את זה.. לא ציפיתי
לכלום. אבל הייתי חייבת להגיד את זה שוב אחרי שהתבגרנו. "גמאני אוהב אותך.."
הופתעתי למשמע התשובה שלו. הוא אוהב אותי?! אני לא מאמינה!!!!!!! התנשקנו.. יאו כמה
שנים חיכיתי לרגע הזה.. אני לא מאמינה שזה קורה לי...

שמענו את הצילצול אבל לא התייחסנו.. המשכנו להתנשק.. הייתי כ"כ מאושרת..התנתקתי
מהנשיקה ורכנתי לכתף שלו.."אני אוהבת אותך..... אתה לא יודע כמה.." "אני יותר.."
הוא ענה לי.. נכנסנו מאושרים לכיתה.. כל שניה הוא מקשקש לי במחברת כתובות אהבה..
איזה מקסים.. פתאום אני מקבלת פתק לא מזוהה..פותחת אותו ושם כתוב...