רחלי אני אוהב אותך

אני בחיים שלי לא הרגשתי ככה אני פשוט התאהבתי....ההרגשה הזאת של להיות מאוהב
היא כל כך מוזרה אני לא מסוגל להגיד לה, אפילו לא רמז.

הסיפור שלי הוא ממש שונה משאר הסיפורים זה אהבה שגם אם היא מרגישה ככה זה לא יצליח,
היא יותר גדולה ממני בשנה וחצי והיא בת דודה שלי.

אני לא סיפרתי את זה לאף אחד אבל זה כבר שנים ככה, יש לי מן הרשה כזאת שגם היא
מרגישה ככה אליי אבל זה לא עוזר לי להרגיש אני צריך לדעת.

אני בחיים לא אמרתי לאף אחד על זה ובחיים לא רשמתי על זה פשוט כל הזמן ניסיתי לשכוח
אותה אין לילה שאני לא הולך לישון בלי לחשוב עליה.

אני פשוט לא מבין איך דבר כזה קרה לי, להתאהב במישהו במשפחה, זה אחת הסיבות לכך שלא
אמרתי מלבד זה שאין לי למי......לחברים אני לא יכול כי זה מוזר ואף אחד לא יבין
ולאף אחד מהמשפחה.

אני לא יודע מה אני הולך לעשות, אני לא מצליח אפילו להסתכל על מישהי אחרת.

בסוף אני יודע שאם היא תיהיה אם מישהו זה יכאב אבל אולי זה באיזשהו שלב זה יעזור
לשכוח.

מצד אחד אני מת שהיא תקרא את זה אבל מצד שני אם היא תקרא את זה והיא לא מרגישה
כמוני זה יהיה ממש מביך.

אני כל הזמן אומר לעצמי שאני צריך כמה שפחות לראות אותה אבל כל פעם שיש לי הזדמנות
לראות או לדבר איתה אני מייד עושה את זה.

בקיצור יש לי את המזל הכי גרוע שיכול להיות, אני כל כך מקווה שיהיה לה את האומץ
להגיד לי שהיא אוהבת אותי כי אני לא רואה את עצמי אומר לה.