my baby
השאלות הפוקדות אותי בכל שעות היממה,איתן באות המחשבות והתהיות-אילו רק היית
יודע האם זה היה משנה משהו?ואם כן לטובה או לרעה?
לעיתים אני מרשה לעצמי לשקוע במחשבות,אשליות מילה מתאימה יותר,וני מדמיינת את עצמי
מספרת לך את האמת על איך שאני מרגישה,על הרגשות שלי כלפייךכבר שנה כמעט,ואתה בהלם
טוטאליכמעט,ולא מאמין,חושב שחזרתי למשחקים הישנים שלי איתך,
ושאני סתם עובדת עלייך,אבל מתעשת במהירות ומתמלא אושר,אני נופלת לזרועותיך,ואתה
מנשק אותי כמו שתמיד חלמתי,כמו שאף אחד לא נישק לפנייך,אבל אז באה הנפילה-הבום
והטראח,ואני מתעוררת לתוך המציאות ומבינה שאשליות לא יעזרו לי,ושגם אם אני אספר לך
איך אני מרגישה באמת המצב ישאר אותו הדבר,וכל אח מאיתנו ימשיך לכוון שלו,בדרך
שלו,ביחד אך לחוד.
אז אתה בוודאי יכול לדמיין לעצמך איך הרגשתי כשראיתי אותך מנשק אותה באותו
לילה-וכמה כאב לי לראות את זה כשבתוך תוכי התפללתי להיות במקומה באותו רגע,מה לא
הייתי נותנת כדי להתחלף איתה,ואתה אפילו לא מעלה על דעתך,שואל אותי עם היא יפה,לא
משאר אפילו שאותה ילדה שדחתה אותך פעם אחר פעם לפני שנה בדיוק,עכשיו כואבת כמו שלא
כאבה בחיים.
אומנם התבגרתי המון מאז שהכרת אותי באמת-עברתי דברים שגרמו לי בכח לראות את החיים
בצורה קצת שונה,עם יותר פרוספקציה,והראייה שלי על העום השתנתה גם כן,הבנתי שצריך
לחיות כל רגע כאילו הוא האחרון,שאסור לדחות דברים,והחיים קצרים ויקרים מדי בשביל
לכעוס ולשמור טינה,אבל עדיין,אחרי הכל אני עדיין ילדה שלא יצאה לגמרי מהבועה
שלה,אני עדיין לא יודעת איך מרגישים כשאוהבים באמת ובתמים,אני עדיין לא התאהבתי,וזה
משהו שאני יכולה להגיד בבטחון מלא-כי מה שיש לי כלפייך זאת לא אהבה,
את זה אני יודעת,אבל אני גם יודעת שאף אחד בחיים לא גרם לי להרגיש כמו שאתה גרמת
ועדיין גורם לי להרגיש.
שנה-שנה שלמה שאני לא מסוגלת לחשוב על אף אחד אחר,שנה מהחיים שלי ועברה ואין יום
אחד שבו לא חשבתי עלייךבצורה זו או אחרת.ואחרי שנה של כל כך הרבה מחשבות ותהיות יש
לי עדיין פינה בלב ששמורה רק לך,פינה שמקווה לטוב,פינה שמסמלת את הצד האופטימי
והתמים שבי,שרק מחכה לך-האביר השחור על הסוס הלבן,
שתבוא ותגיד לי שרק אותי אתה אוהב,ורק אותי אתה רוצה.
וביינתים ברכבת ההרים המפותלת שלי בין מציאות לדימיון,אני יודעת שאינני מוכנה לבואך
חזרה לחיים שלי,ואני גם יודעת שעם נועדנו להיות יחד אז האהבה תפלס בעצמה את הדרך
ללב של כל אחד מאיתנו, ואז זה יהיה משהו אמיתי וחזק,ובינתים שאני מחכה לזה אני
צריכה להצטייד בכלים המתאימים כדאי ללמוד להתמודד איתך-אז אליאור,
אני לא אומרת שאני אחכה לך כל החיים והכין את צמי לאותו רגע אליו אני מתפללת כל
יום,אבל אני כן אומרת שאני תמיד אשמור טוב,טוב,מכל משמר על אותה הפינה הקטנה בלב
שלי,הפינה אופטימית והתמימה שתמיד תחכה רק לך....
יודע האם זה היה משנה משהו?ואם כן לטובה או לרעה?
לעיתים אני מרשה לעצמי לשקוע במחשבות,אשליות מילה מתאימה יותר,וני מדמיינת את עצמי
מספרת לך את האמת על איך שאני מרגישה,על הרגשות שלי כלפייךכבר שנה כמעט,ואתה בהלם
טוטאליכמעט,ולא מאמין,חושב שחזרתי למשחקים הישנים שלי איתך,
ושאני סתם עובדת עלייך,אבל מתעשת במהירות ומתמלא אושר,אני נופלת לזרועותיך,ואתה
מנשק אותי כמו שתמיד חלמתי,כמו שאף אחד לא נישק לפנייך,אבל אז באה הנפילה-הבום
והטראח,ואני מתעוררת לתוך המציאות ומבינה שאשליות לא יעזרו לי,ושגם אם אני אספר לך
איך אני מרגישה באמת המצב ישאר אותו הדבר,וכל אח מאיתנו ימשיך לכוון שלו,בדרך
שלו,ביחד אך לחוד.
אז אתה בוודאי יכול לדמיין לעצמך איך הרגשתי כשראיתי אותך מנשק אותה באותו
לילה-וכמה כאב לי לראות את זה כשבתוך תוכי התפללתי להיות במקומה באותו רגע,מה לא
הייתי נותנת כדי להתחלף איתה,ואתה אפילו לא מעלה על דעתך,שואל אותי עם היא יפה,לא
משאר אפילו שאותה ילדה שדחתה אותך פעם אחר פעם לפני שנה בדיוק,עכשיו כואבת כמו שלא
כאבה בחיים.
אומנם התבגרתי המון מאז שהכרת אותי באמת-עברתי דברים שגרמו לי בכח לראות את החיים
בצורה קצת שונה,עם יותר פרוספקציה,והראייה שלי על העום השתנתה גם כן,הבנתי שצריך
לחיות כל רגע כאילו הוא האחרון,שאסור לדחות דברים,והחיים קצרים ויקרים מדי בשביל
לכעוס ולשמור טינה,אבל עדיין,אחרי הכל אני עדיין ילדה שלא יצאה לגמרי מהבועה
שלה,אני עדיין לא יודעת איך מרגישים כשאוהבים באמת ובתמים,אני עדיין לא התאהבתי,וזה
משהו שאני יכולה להגיד בבטחון מלא-כי מה שיש לי כלפייך זאת לא אהבה,
את זה אני יודעת,אבל אני גם יודעת שאף אחד בחיים לא גרם לי להרגיש כמו שאתה גרמת
ועדיין גורם לי להרגיש.
שנה-שנה שלמה שאני לא מסוגלת לחשוב על אף אחד אחר,שנה מהחיים שלי ועברה ואין יום
אחד שבו לא חשבתי עלייךבצורה זו או אחרת.ואחרי שנה של כל כך הרבה מחשבות ותהיות יש
לי עדיין פינה בלב ששמורה רק לך,פינה שמקווה לטוב,פינה שמסמלת את הצד האופטימי
והתמים שבי,שרק מחכה לך-האביר השחור על הסוס הלבן,
שתבוא ותגיד לי שרק אותי אתה אוהב,ורק אותי אתה רוצה.
וביינתים ברכבת ההרים המפותלת שלי בין מציאות לדימיון,אני יודעת שאינני מוכנה לבואך
חזרה לחיים שלי,ואני גם יודעת שעם נועדנו להיות יחד אז האהבה תפלס בעצמה את הדרך
ללב של כל אחד מאיתנו, ואז זה יהיה משהו אמיתי וחזק,ובינתים שאני מחכה לזה אני
צריכה להצטייד בכלים המתאימים כדאי ללמוד להתמודד איתך-אז אליאור,
אני לא אומרת שאני אחכה לך כל החיים והכין את צמי לאותו רגע אליו אני מתפללת כל
יום,אבל אני כן אומרת שאני תמיד אשמור טוב,טוב,מכל משמר על אותה הפינה הקטנה בלב
שלי,הפינה אופטימית והתמימה שתמיד תחכה רק לך....
✍️ הוסף תגובה