הסאגות הנורדיות — כשאהבה פגשה גבורה
הסאגות האיסלנדיות, שנכתבו במאות ה-12 וה-13 אך מתארות אירועים מוקדמים יותר, הן אחד מאוצרות הספרות הגדולים של האנושות. בליבן שזורים סיפורי אהבה שמשלבים רומנטיקה עם אלימות, נאמנות עם בגידה, ותשוקה עם כבוד. מנקודת מבט יהודית, הסאגות מציעות עולם שבו האהבה פועלת ללא מסגרת מוסרית ברורה — וההשוואה למקרא מאלפת.
סאגת ניאל: אהבה ונקמת דם
סאגת ניאל (Njáls saga) נחשבת לגדולה שבסאגות האיסלנדיות. בליבה סיפור ידידות עמוקה בין ניאל וגונאר, אך הסאגה נפתחת בסיפור אהבה הרסני: גונאר נושא את הלגרד, אישה יפה ונוקמנית שגורמת לשרשרת של אלימות ומוות. כשגונאר מוקף באויבים ומבקש ממנה גדיל שיער כדי לתקן את מיתר קשתו, היא מסרבת — נקמה על סטירה שנתן לה שנים קודם. האהבה בסאגת ניאל היא עסקה — ממש כמו שאריסטו תיאר "ידידות לשם תועלת". כאשר העסקה נפגעת, האהבה מתהפכת לשנאה. ההשוואה לפרקי אבות ברורה: "כל אהבה שתלויה בדבר — בטל דבר, בטלה אהבה".סאגת לקסדלה: משולש אהבה טרגי
סאגת לקסדלה (Laxdæla saga) מכילה את סיפור האהבה המפורסם ביותר בספרות הנורדית: גודרון, קיארטאן ובולי. גודרון אוהבת את קיארטאן, אך בהיעדרו נישאת לבולי, חברו הטוב. כשקיארטאן חוזר, מתפתח מאבק שמוביל לכך שבולי הורג את קיארטאן — ובכך הורס את עצמו, את גודרון ואת כל המשפחות המעורבות.בסוף חייה, כשגודרון זקנה, שואל אותה בנה: "למי אהבת ביותר?" ותשובתה המפורסמת: "לו הייתי הגרועה ביותר — אותו אהבתי ביותר" — כלומר קיארטאן, שאת מותו גרמה. משפט זה נחשב לאחד הרגעים הגדולים בספרות העולמית.
האהבה בסאגת לקסדלה היא כוח שאינו מביא אושר — הוא מביא רק הכרה מאוחרת מדי במה שאבד.
הסאגות והמקרא: נקודות השוואה
ההשוואה בין סיפורי האהבה בסאגות לאלה שבמקרא מעלה הבדלים עמוקים. שניהם מספרים על אהבה בתוך מציאות קשה של מלחמה, נקמה ומוות. שניהם מציגים דמויות נשיות חזקות — גודרון מול מיכל בת שאול, הלגרד מול דלילה.
אך ההבדל המהותי נוגע למסגרת המוסרית. בסאגות, אין שופט עליון. הגורל ("אורלוג") קובע הכל, ואפילו האלים כפופים לו. האהבה והנקמה הן כוחות טבע שאין עליהם דין. במקרא, לעומת זאת, יש משפט אלוהי. דוד נענש על בת שבע, שמשון משלם על דלילה, אמנון על תמר. האהבה במקרא פועלת בתוך עולם מוסרי.
הרב סולובייצ'יק הבחין בין "איש הגורל" — שכפוף לכוחות חיצוניים — ל"איש ההלכה" — שיוצר את גורלו מתוך בחירה מוסרית. הסאגות מציגות אנשי גורל; המקרא מציג אנשי בחירה.שירת הרגשות הנורדית: האדה ושירת הסקלדים
האדה הפואטית מכילה שירי אהבה עתיקים שמבטאים רגשות עזים. שיר "סקירניסמאל" מספר על הנסיעה של משרתו של פריר כדי לכבוש את לבה של גרד, ענקית יפה. פריר חולה אהבה — אינו אוכל, אינו ישן, אינו מדבר — עד שמשרתו יוצא למשימה בשמו.שירת הסקלדים — משוררי החצר של מלכי סקנדינביה — כללה שירי אהבה מתוחכמים שהשתמשו בקנינגים — מטפורות מורכבות. האהבה כונתה "אש הלב", "סערת הנפש", "שלהבת פריה". עושר המטפורות מעיד על חברה שהעריכה את הביטוי השירי של הרגש.
המורשת: מה לומדת המסורת היהודית מהסאגות?
הסאגות הנורדיות מלמדות שיעור חשוב שהמסורת היהודית מכירה היטב: אהבה ללא מסגרת מוסרית יכולה להיות הרסנית. גודרון אהבה עמוקות, אך אהבתה הרסה חיים. גונאר אהב את הלגרד, אך אהבתו הובילה למותו.
המסורת היהודית אינה מפחדת מעוצמת האהבה — שיר השירים מעיד על כך. אך היא מתעקשת שאהבה צריכה כלים מוסריים: ברית, נאמנות, חסד, ומשפט. כפי שאמר רבי שמעון בן גמליאל: "על שלושה דברים העולם עומד — על הדין, על האמת, ועל השלום". האהבה, בתפיסה יהודית, משגשגת רק כשהיא מעוגנת בשלושת אלה.
