פריה — מלכת הוואנים ואלת האהבה
במיתולוגיה הנורדית, פריה (Freyja) הייתה אלת האהבה, היופי, הפריון והקסם. היא נמנתה עם שבט הוואנים — אלים הקשורים לטבע ולפריון — ונחשבה לאחת הדמויות המרכזיות ביותר בפנתיאון הסקנדינבי. מנקודת מבט יהודית, דמותה של פריה מעלה שאלות מעניינות על תפיסת האהבה בתרבויות הצפון ועל הפער בין עולם האלילות הנורדי למונותאיזם של ישראל.
דמותה ותכונותיה: אהבה, מלחמה וקסם
פריה לא הייתה רק אלת רומנטיקה. היא שילבה מספר תפקידים שנראים סותרים: אלת אהבה ויופי, אך גם לוחמת עזה שבחרה חצי מנופלי הקרב לאולם שלה — פולקוואנגר — בעוד החצי השני הגיע לוואלהאלה של אודין. היא שלטה בסוג של כישוף הנקרא סייד (seiðr), צורת קסם שקשורה לחזון העתיד ולהשפעה על גורלם של בני אדם.
חפץ הכוח שלה היה בריסינגמן — שרשרת זהב מפוארת שרכשה מארבעה גמדים. לפי האגדה, בוכה של פריה הפך דמעות זהב, ולכן הזהב כונה בשירה הנורדית "דמעות פריה". היא נסעה במרכבה הרתומה לשני חתולים, סמל שקישר אותה לעולם הפראי והביתי כאחד.
פריה ייצגה את האהבה ככוח פרוע ובלתי מאולף — כוח שאינו נכנע לשום מסגרת חברתית.
פריה בסאגות: אהבה ואובדן
הסיפור המרכזי על פריה נוגע לבעלה האבוד, אוד (Óðr). לפי המקורות, אוד נעלם ויצא לנדודים בעולם, ופריה יצאה לחפש אותו בבכי מר. דמעותיה נפלו על האדמה והפכו לזהב, ועל הים — לענבר. סיפור זה יוצר דמות של אלה אוהבת ומתגעגעת, לא רק חזקה ונערצת.
המוטיב של האלה המחפשת את אהובה הנעדר מזכיר דפוסים מתרבויות אחרות — עשתרת מחפשת את אדוניס, איזיס מחפשת את אוזיריס. אך בניגוד לאלו, פריה אינה מוצאת את אוד, ואין סיפור של תחייה מחזורית. הגעגוע נותר פתוח, ללא פתרון — תפיסה שמשקפת את הנוף הנורדי הקשוח, שבו החורף הארוך והאפלה הם חלק בלתי נפרד מן המציאות.
מבט יהודי: הפער בין שני עולמות
מנקודת מבט של המסורת היהודית, עולם האלילות הנורדי מייצג תפיסה שונה מן היסוד. בעוד התורה מציגה את האהבה כחלק מברית מוסרית — "ואהבת את ה' אלוהיך" — המיתולוגיה הנורדית רואה באהבה כוח טבע בלתי נשלט, חלק ממארג הגורל שאפילו האלים אינם יכולים לשנותו.
הרעיון הנורדי של ראגנארוק — סוף העולם שבו אפילו האלים ימותו — מנוגד לתפיסה היהודית של תיקון עולם וגאולה. באמונת ישראל, ההיסטוריה מובילה לתיקון; במיתולוגיה הנורדית, היא מובילה לחורבן. ובתוך מסגרת זו, גם האהבה קיימת בצל הכליון — היא יפה ועזה, אך נידונה לסיום טראגי.
רבי יהודה הלוי כתב ב"כוזרי" שעמים רחוקים פיתחו תפיסות דתיות המשקפות את סביבתם הטבעית. אפשר לראות זאת בנורדים: הקור, החושך והבדידות של סקנדינביה עיצבו מיתולוגיה שבה האהבה היא אור בתוך חשכה — יקרת ערך מפני שהיא זמנית.מורשת פריה: מהאלה ועד יום שישי
השם Friday (יום שישי) באנגלית נגזר, לפי מסורת אחת, משמה של פריה — "יום פריה". כך אלת האהבה הנורדית נותרה נוכחת בשפת היומיום של מאות מיליוני בני אדם. אך מעבר ללשון, המורשת העמוקה יותר היא תפיסת האהבה כדבר יקר ערך מפני שהוא שביר.
המסורת היהודית מציעה חלופה: האהבה אינה שבירה מפני שהיא מעוגנת בברית נצחית. "כי עזה כמוות אהבה" — היא חזקה כמו המוות, אך בניגוד לתפיסה הנורדית, היא אינה נכנעת לו. בין שני הקטבים הללו — האהבה כאור חולף בחושך, והאהבה כאור נצחי — נע הדיאלוג העמוק ביותר של התרבות האנושית על משמעות האהבה.
