משיכה-דחייה בזוגיות: למה זה ממכר ואיך יוצאים מזה

יש קשרים שלא נגמרים, אבל גם לא מתחילים באמת.

הם נראים ככה:

שבוע אחד הוא/היא מתקרב/ת, מתוק/ה, יוזם/ת, נוכח/ת.

ואז פתאום - קר. נעלם/ת. עסוק/ה. "קשה לי עכשיו".

את/ה נסגר/ת, ואז דווקא אז הוא/היא חוזר/ת.

ושוב האור. ושוב התקווה.

וזה הדבר הכי מבלבל:

ברגעים הטובים זה מרגיש כמו אהבה ענקית.

ברגעים הרעים זה מרגיש כמו נטישה.

זו דינמיקת משיכה-דחייה. והיא ממכרת בדיוק בגלל שהיא לא יציבה.

איך מזהים משיכה-דחייה? 7 סימנים ברורים

לא "ירידה טבעית". לא "יום עמוס".

אלא מעבר חד.

2קרבה מגיעה אחרי שאת/ה מתרחק/ת

כשהוא מרגיש אותך בטוח/ה, הוא נרגע ומתרחק.

כשהוא מרגיש שאת/ה יוצא/ת, הוא חוזר.

3הבטחות בזמן חום, התמסמסות בזמן קור

בזמן חום: "אני רוצה אותך", "זה מיוחד".

בזמן קור: אין המשך למילים האלה.

4את/ה מרגיש/ה שאת/ה תמיד על מצב "לקרוא את המצב"

הקשר הופך לתחזית מזג אוויר: היום יש שמש או סערה?

5שיחות על בהירות נגמרות בערפל

כל פעם שאת/ה מנסה להבין, זה נהיה "לא עכשיו", "אל תכביד/י", "אני בתקופה".

6את/ה מתחיל/ה להשתנות כדי להחזיק את זה

להיות פחות נוכח/ת, פחות מבקש/ת, פחות "רגיש/ה", כדי לא להבריח.

7את/ה מרגיש/ה אופוריה ואז נפילה

זו רכבת הרים. והיא משאירה אותך מותש/ת.

למה זה ממכר?

כי זה מפעיל את המוח כמו הימור.

כשהפרס לא קבוע, הוא נהיה חזק יותר.

הדבר הלא צפוי יוצר יותר מתח, יותר דריכות, יותר התמכרות לתשומת הלב כשהיא סוף סוף מגיעה.

ברגע שהוא חוזר, הגוף שלך מרגיש הקלה, וההקלה הזו נראית כמו אהבה.

אבל לפעמים זו לא אהבה.

זו הקלה מהלחץ שהוא עצמו יצר.

למה אנשים עושים משיכה-דחייה?

יש כמה סיבות נפוצות (לא כדי להצדיק, כדי להבין):

1פחד ממחויבות, אבל גם פחד להיות לבד

הם רוצים קרבה, ואז נבהלים ממנה.

כשהם מתרחקים הם מתגעגעים. כשהם חוזרים הם שוב נבהלים.

2צורך בשליטה רגשית

יש אנשים שמרגישים בטוחים רק כשהם מחזיקים את הקצב.

3בלבול אמיתי

לפעמים הם לא רעים, הם פשוט לא בשלים לבחור.

אבל בלבול מתמשך לא חייב להפוך לפרויקט של הצד השני.

4קשרים מקבילים או אופציות

לא תמיד, אבל לפעמים.

הערפל מאפשר לשמור דלתות פתוחות.

המחיר של משיכה-דחייה

המחיר הוא לא רק עצב.

המחיר הוא פגיעה בביטחון העצמי.

את/ה מתחיל/ה לחשוב:

• אולי אני יותר מדי
• אולי אני לא מספיק
• אולי אם הייתי אחרת, זה היה יציב

אבל האמת הפשוטה היא:

יציבות לא נוצרת מזה שתקטין את עצמך. היא נוצרת מזה שמישהו מסוגל להיות עקבי.

איך יוצאים מזה? 5 צעדים שמחזירים יציבות

1לקרוא לזה בשם

כל עוד את/ה קורא/ת לזה "הוא בתקופה", "היא עמוסה", קשה לצאת.

תאמר/י לעצמך אמת:

זה דפוס שחוזר.

2להפסיק לרדוף בזמן הקור

הדחף הכי חזק הוא להסביר, לשכנע, למשוך חזרה.

אבל רדיפה בזמן קור מחזקת את הדינמיקה:

הצד השני לומד שהוא יכול להיעלם ואתה תישאר.

3לקבוע גבול עקביות

לא איום, לא דרמה. משפט אחד ברור:

"כיף לי איתך, אבל אני צריך/ה קשר עם עקביות. רכבת הרים לא מתאימה לי."

המשפט הזה עושה שני דברים:

הוא מתאר את המציאות בלי להאשים, והוא מציב סטנדרט.

4לתת חלון זמן אמיתי לשינוי

אם הוא/היא אומר/ת "אני אבין", "אני אשתנה" - מעולה.

אבל שינוי לא נמדד בהבטחה. הוא נמדד בשבועות של עקביות.

תן/י לעצמך חלון זמן (למשל 3-6 שבועות) שבו את/ה רואה:

• יוזמה
• תכנון
• נוכחות גם כשלא "סקסי"
• שיחה על כיוון

5אם אין שינוי - לסיים ברוך ובחדות

הקושי הכי גדול הוא הסוף. כי בדיוק כשאת/ה עוזב/ת, הם חוזרים בגדול.

זה הרגע שצריך לשאול:

האם זה שינוי אמיתי, או עוד סיבוב של רכבת?

מה להגיד בפועל? דוגמאות הודעות קצרות

• "אני אוהב/ת אותך, אבל אני לא יכול/ה להיות בקשר שמתחמם ומתקרר. אם אנחנו ממשיכים, אני צריך/ה עקביות."
• "כשאתה מתרחק בלי לדבר, זה שוחק אותי. אני צריך/ה קשר יציב, לא רכבת הרים."
• "אם אתה לא יכול להיות עקבי עכשיו, אני מבין/ה, אבל אני לא נשאר/ת בערפל."

טיפ: אל תשלחו הודעה כזו באמצע סערה. שלחו כשאתם רגועים, כדי שלא תתחרטו.