מהסוף להתחלה חדשה 3>

סיפור אהבה חמוד שעכשיו התחלתי לכתוב (משעמום... ) - קריאה מהנה!


"אתה כפיר?" אני שואלת אותו, הוא נעמד מולי, מחייך חיוך כובש שחושף שורה של שיניים לבנות.
"כן,ואת...?" הוא שואל, הוא לא יודע אפילו את שמי.
"ניצן" אני אומרת, הוא מחייך שוב ולוחץ את ידי ומקרב אותי אליו, נותן לי נשיקה על הלחי.
"נעים מאוד, סופסוף להיפגש איתך..."
"כן" אני מובכת, ואני בטוחה שאני נראית כמו עגבנייה ממש באותו הרגע.
"לאיפה את רוצה שנלך?"
"אני הולכת לאן שאתה הולך" אני אומרת, הוא מחזיק לי עדיין את היד. כף ידו חמימה, נעים לי והייתי רוצה להחזיק לו את היד לנצח.
"אני אקח אותך למקום שלי, אני בטוח שתאהבי" הוא מחייך שוב. הוא פותח לי את דלת הרכב ואומר לי להיכנס פנימה, לאחר מכן הוא נכנס מהצד השני ואנחנו נוסעים. תחילה בשקט, ולאחר מכן הוא זה שמחליט לשבור את הקרח בינינו.
"אז מה את עושה בחיים?"
"אני בחופש של לפני צבא, יש לי עוד זמן"
"עובדת?"
"כן, מלצרית בפאב"
"איזה פאב?"
"בקיבוץ, אתה לא מכיר"
"נסי אותי"
"בקיבוץ עין שמר, החצר"
"באמת? אני כמעט תמיד שם, אתמול הייתי"
"אתמול לא עבדתי"
"איך זה שלא ראיתי אותך שם אף פעם? אני לא זוכר"
"אולי לא הסתכלת כמו שצריך"
"יכול להיות" הוא מחייך. הוא מסתכל על הכביש, אני מציצה בו מהצד, הפרופיל שלו מדהים בעיניי. השפתיים, העיניים, כולו מרוכז בנהיגה.. כל כך סקסי. הלוואי והייתי יכולה להתקרב אליו קצת יותר.
הוא עוצר באיזה חנייה, אנחנו יורדים מהאוטו ואני מבחינה שאנחנו קרובים לים.
בסביבה שלנו יש מספר מסעדות, חנויות סגורות ואת הים.
מעניין אם יש עוד אנשים באזור. או שאולי אנחנו לבד?
"זה המקום שאני הכי אוהב, שנשב?" הוא אומר ומצביע על המדשאה הענקית שלפנינו..
"זה מקום יפהייפה" אני אומרת בשקט. נהנית מחברתו בכל רגע שעובר.
ולחשוב שעד לפני כמה שבועות עוד הייתי קשורה חזק לעידו, שהיה חבר שלי במשך שלוש שנים ארוכות.
"על מה את חושבת ניצן?"
"על כלום, המוח שלי נקי, טוב לי כאן. אני אוהבת את השקט"
"גם אני אוהב. בגלל זה לקחתי אותך לכאן, זה המקום שלי - כשאני כועס, או סתם שאני נורא רוצה לחשוב ולהיות לבד, או עם בחורה מקסימה כמוך...."
"אתה מתוק" אני אומרת והוא מחייך, מסמיק טיפה.
ישבנו שם במשך כמה שעות, הוא הוציא מהתיק שלו שוקולדים מתוקים ואכלנו אותם, דיברנו על כל הנושאים האפשריים, סיפרתי לו כמה שיותר על עצמי, על המשפחה, על החברות והוא סיפר לי אותו דבר על עצמו. לא הסתרתי ממנו שום דבר.
מלבד דבר אחד קטן, הגיל האמיתי שלי.

"אז בן כמה אתה?"
"אני בן 25"
"ולא מפריע לך לצאת עם קטנה כמוני?"
"לא, את בת 18 וחצי וזה גיל סבבה לגמרי מבחינתי"
"הבנתי" אני בהחלט מבינה אותו, אבל מה יקרה אם יגלה?

-
"נו איך היה?" "נהנית איתו?" "היה כיף?" אמא שלי ואחותי הפציצו אותי בשאלות מהרגע שנכנסתי בפתח הבית, חייכתי אליהן חיוך קטנטן שאומר הכל ועליתי לחדר. אחותי הגדולה יותר, חיכתה לי על המיטה.
"ספרי לי, ממני לא תתחמקי כמו מאמא ושרון"
"היה בסדר גמור, הוא לקח אותי לים, ואני מאוד נהניתי בחברתו"
"בן כמה הוא?"
"הוא...הוא בן 25"
"ניצן, הוא גדול ממך בהמון שנים"
"בסך הכל ב8 שנים, זה לא כזה..נורא"
"כן זה כן, את אמרת לו את הגיל האמיתי שלך?"
"לא..."
"אז איך את רוצה שיתפתח ביניכם משהו? ואם הוא יתאהב, את לא חושבת שהוא היה רוצה לשמוע ממך את האמת?"
"אני אוהבת אותו, אני נדלקתי עליו מהיום הראשון שהכרתי אותו באינטרנט"
"את בסך הכל אהבת את התמונה שלו"
"ואת איך שהוא מדבר" נאנחתי. מאוד רציתי להכיר אותו יותר לעומק, אבל פחדתי שיגלה על הגיל שלי ואז ילך ממני וימצא מישהי אחרת
"אני חושבת שתתקשרי אליו ותאמרי לו את האמת"
"אני לא יכולה"
אני באמת לא יכולה. אני לא יכולה לאבד אותו. הוא כל כך מתוק ורגיש ו...
"את כן" היא קוטעת את מחשבותיי. סעמק איתה.
"תשמעי, אני לא רוצה לאבד אותו..." אני מיואשת לחלוטין כרגע.
"יש לו רגשות כלפייך?"
"אני חושבת"
"שמה?"
"אני חושבת שכן, הוא אמר לי שאני מתוקה, ושאני בחורה מקסימה..."
"אבל את לא בחורה, את ילדה למען השם"
דפיקה מהירה על הדלת הקפיצה אותנו. אמא פתחה את הדלת.
"שלא תחשבו שלא שמעתי את כל השיחה, אני אמא חטטנית זה נכון, אבל יש לי עצה בשבילך ניצני מתוקה. אם הוא אוהב אותך, הוא יאהב אותך גם אם תהיי בת 15. תחשבי על זה, וסיוון תפסיקי לטפטף לה שטויות למוח. לילה טוב בנות" היא סוגרת את הדלת. אני מסתכלת על אחותי הגדולה והיא עליי.
"אמא הזאת...." היא אומרת ואני צוחקת.
"מה איתך ועם הבחור ההוא?"
"הוא בסדר, הכרתי אותו ביחידה לפני כמה ימים..הוא הציע לי לצאת"
"ומה מונע ממך לעשות זאת?"
"אני לא יודעת. הוא חמוד והכל, אבל אני רואה אותו כל יום..אני רוצה מישהו שאני אוכל להתגעגע אליו"
"אז תוציאי גימלים וככה תתגעגעי אליו יותר"
"איזו מצחיקולה את, זה לא בדיוק עובד ככה בצבא, חכי עוד חצי שנה ותראי מה זה"
"אני לא חושבת שאת צריכה להתייחס לקרבה ביניכם, פשוט תגידי לו שאת זקוקה למרחב אבל תצאי איתו, כי חבל..."
"הוא חתיך נורא"
"אני יודעת, הראית לי" אני צוחקת והיא מסמיקה
"אני אדבר איתו" היא אומרת וקמה מהמיטה. "אני זזה, תחשבי גם על מה שאמא אמרה לך וגם על מה שאני, לילה טוב בובה"
"לילה טוב" אני לוחשת,וסוגרת אחריה את הדלת.
צלצול הפלאפון מעיר אותי שוב מהמחשבות שלי עליו. זו הודעה.
"מה דעתך על מחר בערב? היה לי כיף היום, דברי איתי" היה רשום, זה גרם לפרפרים שלי להתעורר לחיים, הרגשתי כלפיו דברים שאפילו עם עידו לא הרגשתי. והרי עידו היה איתי כל כך הרבה שנים, היינו תמיד ביחד,אבל כנראה שבאיזשהו שלב זה כבר לא זה....

הסתכלתי על התמונה שלי ושל אבא שלי, כמה יפה הוא... התגעגעתי אליו. רציתי אחד כמוהו שיהיה איתי בכל מצב ויאהב אותי למרות שאני עדיין ילדה קטנה.
"אני מתגעגעת אלייך" אני אומרת בשקט, מנגבת מספר דמעות מעיניי ומכבה את האור ושוקעת בשינה מתוקה.