כבר לא ילדים

בבוקר קרין הלכה התארגנתי
נדב הגיע ו....
נדב הגיע והתיישב על המיטה אני מולו.
אני: אתה רוצה לשתות..?
נדב: לא תודה.
הייה שקט מעצבן, עד שהחלטתי לשבור את השקט הזה.
אני: מה אתה לא מתכוון להגיד כלום?
נדב: את רצית לדבר לא?
אני: מה זה הייה אמור להיות אתמול?
נדב: כולה רקדנו..
אני: נדב, זה לא הייה כולה ריקוד, זה הייה הרבה יותר מזה. ואם אייל לא הייה מעייף אותה זה גם הייה נשיקה.
נדב: ממש לא.
אני: כן וזה שאתה קורא את ההודעה שלי מכניס את הפלאפון לכיס וממשיך לגעת בה.
נדב: כוסעמק אני לא זוכר את זה בכלל.
אני: יופי... אמרתי בקול כועס.
הוא כ"כ עיצבן אותי!
אני: מה אתה נוגע בה ככה בכלל..
נדב: איך...
אני: מה איך עוד שנייה שכבתם שם.
נדב: את מגזימה....
אני: אני מגזימה? לך תשאל את קרין לא רק אני הייתי שם.
נדב: טוב..
אני: מה טוב..
נדב: מה את רוצה שאני אגיד לך...
אני: לא יודעת...
הייתי כ"כ עצבנית.
הייה שקט.
נדב: טוב אני הולך.
אני: תעשה מה שאתה רוצה.
הוא פשוט קם והלך, הייתי בשוק בלי לפתור את זה בלי כלום.
עוד יותר התעצבנתי.
עברתי ליד החדר של אסף ראיתי שהוא מתחיל לארגן מזוודה לתאילנד אז לא רציתי להפריע.
התקשרתי לקרין
קרין: יפה מה קורה.?
אני: טוב קופה מה איתך?
קרין: טוב מאמי נו דיברתם?
אני: כן, מה את עושה?
קרין: ניב רוצה שנלך לשתות קפה בקניון רוצה לבוא ותספרי לנו מה הייה?
אני: כן תאספי אותי.
קרין: טוב חיים.
החלפתי לג'ינס לבשתי חולצה ג'קט צעיף יפה התאפרתי בקטנה והייתי מוכנה
אחרי כמה דקות הפלאפון שלי צלצל וירדתי למטה.
נכנסתי לאוטו נסענו להביא את ניב והגענו לבית קפה.
קרין: נו מה הייה בשיחה.
אני: יאו הוא כ"כ עיצבן אותי, עלק הוא אומר לי כולה ריקוד.
קרין: ממש מה זה ריקוד...
אני: גם אני אמרתי לו את זה...קיצור לא פתרנו כלום, הוא פשוט הלך.
ניב: בסדר תני לו שילך.. כמוך הרי אין.
אני: לא רוצה מה זה שילך....
ניב: מאמי שלי לפעמים צריך לדעת להרפות
אני: מה ולוותר?
ניב: לא לוותר אבל שיראה איזה זבל יש בחוץ וילמד להעריך מה יש לו בידיים ושלא יקח אותך כמובן מאילו.
קרין: הוא צודק.
ניב: ותאמיני לי כשיש אהבה היא מנצחת גם כשיש קשיים מרחק ומריבות.
קרין: נכון.
ניב: ואו קרין הרבה זמן לא הסכמנו על כ"כ הרבה דברים
קרין: נכון
אני: חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח סתומים ! איזה כייף שיש לי אותכם!
הזמנתי אייס וניל , המשכנו לצחוק הסתובבנו קצת בחנויות קניתי שימלה וחולצה וחזרנו הביתה.
ישבתי קצת עם אמא ואבא ואז הלכתי לישון.
ליאן העירה אותי לקידוש ירדנו אכלנו עזרתי לאמא לפנות מהשולחן ועליתי לחדר.
אסף: קופפפהה?
אני: מה?
אסף: תקשיבי מתן עושה מסיבה גדולה כזאת כי אנחנו שבוע הבא טסים אז תבואי עם חברות שלך.
אני: ברור !!!
התקשרתי לקרין ולבנות הן ממש התלהבו. לבשתי את השימלה החדשה התאפרתי הבנות הגיעו אלי חיכינו שאסף ובן ירדו.
הוצאתי את הפלאפון וראיתי SMS מנדב
" מה את עושה היום? " קראתי והנחתי על המיטה.
שחר: את לא עונה?
אני: לא.. הוא מעצבן אותי.
שני: טוב מאוד, שילמד
אני: הופפה מי זאתתתתתת
אסף דפק בדלת ויאצנו, המונית הגיעה ואחרי 10 דקות הגענו.
נכנסו ראיתי מלא אנשים מוסיקה טובה ומלא שתייה. הייתי בהלם מהכמות אנשים שהיו.
התיישבנו עם בן ומתן.
אני: אוףףףף לא בא לי !
בן: אל תדאגי זה יעבור מהר....!
אני: אוף ! ועשיתי פרצוף עצוב
שחר: מי טס?
אני: אסף בן יוגב ומתן
שחר: פשש החבר'ה הטובים
יוגב: אכן כן!!!!
הוצאתי את הפלא' כדי לעושת צ'ק אין.
וראיתי צ'ק אין של נדב אייל וכל החברים עם נוי וחברות שלה באיזה פאב ותמונה שלהם ונוי ליד נדב.
אני: תראו והראתי לבנות
קרין: מה הוא דפוק.
אני: לא מפספס אף רגע.
בדיוק יוגב הביא לנו בירות.
שתייתי
ועשיתי צ'ק אין
אצל מתן חוגגים פרידה לתאילנדים- ותייגתי את כולם.
סימסתי לנדב : אני רואה שאתה נהננה, לא מפספס רגע.
קרין: למה שלחת? סתם לריב שוב.
אני: די למה אני צריכה לשתוק לו על זה? אם זה הייה ההפך הוא הייה עושה אותו דבר.
המשכנו לשתות הייה כזה כיף. לא רציתי שזה יגמר, לא רציתי שאסף יטוס ואני ישאר לבד.
" מאי, רדי ממממממני"
לפי כמות ה- מ' הנבתי שהוא מסטול.
סיימתי את הבירה השנייה והייתי בראש טוב
" אין בעיה ירדתי, שיהיו לך חיים נפלאים"
קרין: מאי ! למה ככה?
אני: די קרין, אין לי כח זה כואב לי בלב לדעת שהוא לידה. הוא רוצה שילך יהיה איתה סעמק. אמרתי ועלו לי דמעות לעיניים
בן: הי הי הי! גברת מאי לוי, במסיבה שלי את לא תהיי עצובה!! מה קרה
אני: סתם !
בן: בואי הוא נעמד ונתן לי יד
נתתי לו את היד ויצאנו לגינה.
בן: עכשיו אחותי הקטנה ספרי לי מה קרה?
אני: סתם נדב והאקסית שלו
בן: הסיפור המוכר
אני: משום מה כולם אומרים לי את זה חחחח
בן: מאמי שלי, כשיש אהבה היא גוברת על כל המכשולים, תשחררי לו את החבל, שינסה שילמד ושיבין שאין כמוך!
אני: אין עלייך נשבעת!!!! עכשיו אתה מבין מה אני יעשה בלעדיכם.. אם ירד גשם ויהיו רעמיים..
בן: אנחנו נשלח לך חיבוק.
אני: מבטיח?
בן: ברור..!
חזרנו והלכתי לשבת עם אסף
הייה מצחיק עשינו מלא תמונות צחקתי בלי סוף.
הגעתי הביתה נכנסתי להתקלח ישבתי עוד קצת עם אסף והתחברתי לפייסבוק, ראיתי שנדב העלה סטטוס
"תגידי לי אם את זה כל חיי או שגמרנו, או שתלכי כמו שאת ללא מילים"..
הייתי בהלם מהסטטוס הזה.
לא התייחסתי נכנסתי למיטה ונרדמתי בשניות.
בבוקר/ צהורים קמתי ושכחתי שלא ביקשתי מאדם חופש למחר כדי לנסוע עם אסף לשדה תעופה.
התקשרתי לאדם
אני: היושש
אדם: מה קורה מאמי?
אני: טוב ימפקד, מה איתך?
אדם: מעולה
אני: תקשיב שכחתי לדבר איתך על זה
אדם: מה קרה?
אני: מחר אחי טס לחודשיים לתאילנד, ואני חייבת להיות איתו, יש מצב לחופש מחר?
אדם: תני לי לחשוב על זה....
אני: נווווו 😛
אדם: ברור יגנובה, תגיעי בשני ב 10 בבוקר
אני: אין עלייך ! מפקד מספר 1 !
אדם: יאללה יאללה בלי להתחנף.. תמסרי לו טיסה נעימה!
אני: תודה!
סגרתי איתו את השיחה, ואמרתי לאסף שאני איתו מחר!
הייתי עם המשפחה קצת ועליתי לחדר...
נדב כ"כ עיצבן אותי שהוא לא היתקשר..
ראיתי שהוא העלה עוד סטטוס
"אמונים לך שמרתי ואשמור לך גם אחרי "
עלק אמונים לחשתי לעמצי.
שחר הייתה אצלי קצת ובדיוק כשהיא הלכה נדב התקשר..
אני: הלו?
נדב: חיים טובים שיהיו לי, אה?
אני: כן, רצית שאני ירד ממך לא?
נדב: אני לא מבין אותך במאת...
אני: גם אני לא מבינה אותך. עם נוי בפאב תמונות וזה למה לא?
נדב: נכון באמת למה לא?
אני: מה למה לא? היא רוצה אותך נדב מה אתה לא מבין.
נדב: ואני לא רוצה אותה אז מה זה משנה.
אני: אוי נדב, זה כ"כ משנה אתה לא רואה דברים מהצד, היא תעשה הכל כדי להשיג אותך, ואתה לא מתכוון להתרחק ממנה אז תהנה.
נדב: אולטימאטום?
אני: כנראה...
נדב: סליחה?
אני: אין לי כח לשטויות האלה באמת, הריי היא תעשה הכל כדי להשיג אותך אין לי כח להיפגע, עכשיו תעשה מה שאתה רוצה..
נדב: למה את עושה לי את זה?
אני: כי אני יודעת שאני יפגע בסוף. ודי אין לי כח לקנאה הזאת
נדב: גם לי אין..
אני: סבבה, אני אמרתי לך את שלי והייה לי קשה להגיד הרגשתי שיש לי גולה בגרון... תעשה מה שאתה רוצה.
הייה שקט וניתקתי.
הלכתי לאסף...
הוא הייה במחשב נשכבתי במיטה ובכיתי.
אסף: היי מאמי.. מה קרה? הוא בא לידי
אני: נדב...😢
אסף: רבתם?
אני: כן..
אסף: עוד פעם בגלל נוי?
אני: כן, ואז אמרתי לו שהוא היא או אני.. אז הוא אומר לי אולטימאטום? אמרתי לו שכן שאין לי כוח להיפגע ושיעשה מה שהוא רוצה.
אסף: הכל לטובה חיים שלי יפים.. וחיבק אותי
אני: היום יוצאים שנינו?
אסף: ברור... !!!!
אני: מעולה אני גם נוסעת איתך מחר לשדה תעופה!
נחתי עוד קצת ואז הלכתי למחשב.
מצאתי תמונה ממש יפה של אסף ושלי העלתי לפייס והתחלתי לכתוב.
אח יקר שלי, אני לא מאמינה שאתה טס לי מחר לחודשיים לתאילנד
קודם כל תעשה חיים, אני בטוחה שאתם תהנו כל רגע ורגע אבל הכי חשוב שתשמור על עצמך. אני לא מאמינה שאני לא יראה אותך כ"כ הרבה זמן. בחיים לא נפרדנו לתקופה כזאת, גם כשהיית בצבא זה תמיד הייה שבועיים. אתה תהייה כ"כ חסר לי פה, מי יצחיק אותי כשאני אהיה עצובה? מי יקשיב לי? מי ידגדג אותי כדי להעיר אותי? מי יעצבן אותי ויציק לי כשאני רואה טלוויזיה?
אתה תהייה חסר.. אבל אני בטוחה שזה יהיה שווה את זה חיכית לזה כ"כ הרבה זמן!
אוהבת אותך הכי שבעולם וכבר מתגעגעת
סיימתי לכתוב וירדו לי כמה דמעות.
הגיע ערב, התקלחתי ותהחלתי להתארגן לבשתי מכנס יפה חדש חולצה וג'קט התאפרתי בקטנה וחיכיתי שאסף יהיה מוכן
ראיתי שירין נדב נוי וחברה שלה בקפה קפה כ"כ התעצבנתי
רשמתי לו " אני מבינה שבחרת".
הכנסתי את הפלאפון לתיק ויצאנו. נהגתי כדי שאסף יוכל לשתות
אסף: מה שוב קרה עם נדב? מה העצבים?
אני: סתם הוא בבית קפה עם חבר שלו נוי וחברה שלה.. אז רשמתי לו אני מבינה שבחרת.
אסף: למה שלחת לו? מה את ילדה?
אני: מה אני יעשה הייתי עצבנית.
אסף: לא נורא. תני לו את הזמן שלו.
אני: אבל אם אני אתן לו את הזמן שלו, נוי תפעל ותחזיר אותו אליה...
אסף: מאמי אתם אוהבים, כלום לא מנצח את האהבה.
אני: הלוואי.
הגענו לפאב נכנסו, אסף שתה ואני הזמנתי בריזר אחרי כמה דקות בן ומתן באו
הם גם שתו, הייה לי מצחיק ואז דיברנו ושפוט בכיתי מרוב שידעתי כמה הם יחסרו לי.
הייה מאוחר החזרתי אותם הביתה, הגענו הביתה גם וקפצתי לישון.
בבוקר קמתי באיזה 10. ב11 אמא אבא ואני נסענו לשה תעופה כמובן עם ההורים של מתן בן ויוגב.
הגענו, נתתי לו חיבוק ענקי שלא רציתי שיגמר, אמרתי בי למתן בן ויוגב וחזרנו.
העברתי את כל היום אמא ואבא. חזרתי לבסיס לשבוע מהיר, רבתי קצת עם יהב אבל בקטנה והגעתי לחמישי האהוב הביתה.
כל השבוע נדב ואני לא דיברו.
ירדתי מהרכבת ואחרי רבע שעה הגעתי הביתה, ראיתי את נדב עומד בדלת.
אני: מה אתה עושה פה?
נדב: באתי לראות אותך.
אני: אין לי מה להגיד לך נדב, עשית את הבחירה שלך.
נדב: ישבתי איתה בבית קפה...
אני: כן, אחרי שאמרתי לך שתחליט ובמקום להגיד לי אני איתך הערב החלטת ללכת ולשבת איתה.
נדב: מאי, אני אוהב אותך!
אני: נדב, אני אוהבת אותך הכי בעולם אתה החיים שלי... אבל הבאת את זה על עצמך. אמרתי והדמעות עלו לי..
נדב חיבק אותי...
נדב: למה את עושה את זה קשה?
אני: אני לא...
נדב: אז מה זהו?
אני: לא.. לא יודעת.
נדב: מה את רוצה הפסקה?
אני: לא..
נדב: אני חושב שזה הכי טוב.
אני: טוב..
הוא חיבק אותי... לחש לי שהוא אוהב והלך..
נכנסתי לחדר
מה פאקינג קשור פקינג הפסקה עכשיווווווווווווו
התקלחתי הלכתי לשבת עם מאור וליאת קצת.
ובערב קבעתי עם הבנות.
התארגנתי ו..

וואיייי הרגת אותייייייי
המשךךך דחווווף 😊

מה פאקינג קשור פקינג הפסקה עכשיווווווווווווו
התקלחתי הלכתי לשבת עם מאור וליאת קצת.
ובערב קבעתי עם הבנות.
התארגנתי ו..
התארגנתי והבנות הגיעו אלי, הייה לי שקט בבית שאסף לא הייה.
קרין: נו מאי, כמה זמן את מתארגנת.
אני: שנייה נו אל תחפרו.
שני: מה נסגר עם נדב?
אני: הפסקה אנערף...
שני: מה זה?
אני: פרידה אנערף, אין לי כח לא חושבת על זה כפרה, למה ברגע שאני אתחיל לחשוב אני אבכה ואין לי כח לזה.
קרין: חיים של מאמא.
שחר: יופי אז יש לי הפתעה אמרה..
ואז ראיתי אותה מרימה שקית עם בקבוק וודה וחמוציות.
שחר: שותים ויוצאים לעוף בגלין....
קרין: אבל הם גם יוצאים לשם וכל המבטים הופנו אלי.
אני: על הזין, שותים ויוצאים לשם !
שחר: שאני אמות על החיים האלה !
התחלנו לתדלק, שמנו לנו שירים ועפנו... עד שאמא נכנסה וביקשה שקט.
כולנו כבר היינו מסטולות הזמנו מונית ויצאנו לשם.
בכניסה ראיתי את עומר והוא הכניס אותנו.
אני: אימוש איזה סטלה.....
קרין: כ"כ !!!
ראיתי כמה חבר'ה מהבסיס.. רקדנו איתם פתאום ראיתי את ירין ואייל
אמרתי להם שלום...
והם חזרו לחבר'ה ידעתי שנדב שם ניסיתי לא להתייחס...
רקדנו בצד השני של המועדון באו חבור'ה של בנים ורקדו איתנו שחר ושני התלהבו חמודות קטנות...
הראש שלי ממש הסתובב לא הייה לי כבר כח אז התיישבתי אחרי כמה דקות אחד הבנים התקרב הוא לבש ג'ינס נופל חולצה אדומה ואדידס, נראה סבבה לגמרי.
הוא: אפשר ?
אני: בטח וזרקתי חצי חיוך.
הוא: למה את לא רוקדת?
אני: התעייפתי אמרתי והרמתי את הרגל שיראה את העקב..
הוא: עכשיו הכל ברור.
אני: למה אתה לא רוקד.
הוא: סתם הסטלה עשתה לי סחרחורת..
אני: מוכר..
הוא: ערן וחייך
אני: מאי...
ערן: את נראת עצובה..
אני: כן קצת...
ערן: מה קרה?
אני: חבר....
ערן: מוכר לי מקרוב..
אני: גם חבר..?
ערן: משוגעת חח חברה..
אני: אה..
ערן: מה קרה?
אני: סוג של הפסקה.. ואצלך?
ערן: אויש... ואצלנו סתם זה כבר לא מה שהייה..
אני: הבנתי... ואני לא מאמינה בהפסקות..
ערן: גם אני..
אני: אתה רואה את זה עם החולצה הלבנה ליד הפרחה עם השימלה המיני?
ערן: כן..
אני: אז זה הוא..
ערן: עלק,ומי הפרחה?
אני: האקסית...
ערן: ואת יושבת בזמן שהוא מתנהג ככה?
אני: אז מה אתה רוצה שאני יעשה וצחקתי...
ערן: קומי תחזירי לו.
אני: אני לא כזאת..
ערן: גברת מאי, אני לא מכיר אותך הרבה אולי כמה שניות! אבל אני קורא אנשים ואת מקסימונת... אז כדימה שלא ידרכו לך על הכבוד בואי לרקוד.
אני: כן?
וראיתי את קרין מהצד מסמנת לי לזרום.
קמנו ורקדנו הייה ממש מצחיק, כי זה הייה נטו ריקוד
קרין באה לידנו ואמרה שהם לא מפסיקים להסתכל, היא רקדה איתנו הייה מצחיק.... אחרי כמה דקות חזרנו לשבת.
אני: תודה..(:
ערן: בכייף מאמי, הייה כייף לראות אותך מחייכת
הוצאתי את הפלאפון וראיתי הודעה מנדב
"נהננת אה? "
והראתי לערן..
ערן: הופה, הקנאה יוצאת החוצה..
עניתי לו : גם אתה עם הפרחה....
הוא קרא עשה פרצוף והחזיר לכיס..
ערן: טוב מאמי חברים שלי הולכים, הוא רשם לי את הפלאפון שלו ,תשמרי על קשר... 
אני: מבטיחה! הייה נעים להכיר..
הם הלכו, ואמרתי לקרין שאני הולכת שנייה לאייל היחידי שהייתי איתו בקשר ממש טוב.
ראיתי את המבטים של נדב ונוי.. התקרבתי לאייל ואמרתי לו
"אפשר אותך לשנייה?"
אייל: ברור.
הלכנו לכיוון הדשא ששם המוסיקה חלשה.
אייל: מה איתך?
אני: הכל טוב, מה עם חבר שלך?
אייל: בואנה תאמיני לי אני לא יודע מה יש לכם, שנייכם.
אני: מה הקטע עם הנוי הזאת..
אייל: היא סתם סתומה !
אני: יופי, והוא איתה כמו לא יודעת מה....
אייל: שתדעי שהוא ממש התעצבן שרקדת עם ההוא..
אני: יופי שילמד...
אייל: אוי אז לשחק על אגו.? את יודעת שהוא עכשיו יחזיר לך עם נוי.
אני: שיחזיר..נראה....
אייל: שניכם אגו, והוא יעשה את תראי..
אני: אין בעיה אני ישחק איתו על אותו מטבע...
אייל: אני רואה שהעניינים מתחממים.
אני: איילי תזכור את זה... נוי ? הולכת לראות את הצד המאוד לא יפה של מאי לוי...
אייל: אם זה נוי אני ממוכן לעזור לך !!
אני: כפרה עליך...
הבנות הגיעו ולחשתי לקרין שהולך להיות שמח.
אייל: תחזרו איתנו
אני: סבבה.
קרין ואני היינו בסטלה מטורפת הבנות המשיכו איתנו..
ראינו את חברים של נדב התקדמנו וראיתי אותו מחבק אותה ואז הם התנשקו.. קרין תפסה אותי ביד ואמרה לי להירגע.
עמדתי מולם ומחאתי כפיים.
אני: פשששש לא מפספסים רגע.. כל הכבוד לך נוי, קיבלת מה שרצית אה?
נוי: אוי מה קרה מותק? את מקנאה?
אני: שאני הקנאה בך? חתיכת פרחה מה יש לקנות בך?
נוי: תראי איך אני נראת ואיך את?
קרין: ואי ואי , תרדי מהמקום שאת עומדת בו...
אני: מתוקה את פרחה....
נדב: די מאי...
אני: הו נזכרת לדבר.. לא מפספס שנייה, ולי אתה אומר די?
נוי: יאללה מאי, תעייפי את עצמך מפה.
שחר: לידיעתך אנחנו איתך במונית..
נוי: יאללה יאללה.
אני: ודרך אגב, אחלה חברות יש לך.. שאת רבה והן עומדות בשקט.
היא הסתובבה ונדב המשיך לדבר איתה.
אני: כוסעמק לחשתי להן... המונית הגיעה התיישבתי מאחורה והדמעות החלו לרדת ולרדת...
סימסתי למאור אם הם ערים
מאור: " כן מאמי בדיוק הגענו מה קרה?
אני: " אני יכולה לרדת אצלכם, אני חייבת לדבר עם מישהו ואסף לא פה  "
מאור: בטח חיים שלי
ירדתי אצלהם אחרי כמה שניות נכנסתי...
והתחלתי לבכות שוב..
מאור: מה קרה אחותי?
ליאת: הי מאיצ מה איתך?
סיפרתי להם כל מה שהייה...
ליאת: אני כ"כ מכירה את זה.. אבל מאמי תני לזמן לעשות את שלו, בסוף הכל קורה לטובה...
מאור: ומי זה זה שהכרת?
אני: חמוד, אבל לא יותר מזה.
מאור: יאללה מקלחת ומחר יום חדש.. אני יסמס לאמא שאת ישנה אצלנו
אני: טובוש.
נכנסתי להתקלח וכשיצאתי ראיתי SMS
ערן: " מאי, הייה כיף לפגוש אותך".
אני: " גם אותך"
בבוקר התעוררתי ליאת ואני אכלנו ואז מאור הקפיץ אותי הביתה.
הלכתי לשופינג עם אמא.
הייה לי משעמם בלי אסף, הפלאפון שלי צלצל וזאת הייתה שני
אני: היי מאמי
שני: מה קורה יפה שלי?
אני: טוב מה איתך ?
שני: מעולה, תקשיבי הכרתי אתמול מישהו הורס.
אני: מי זאתתתת.
שני: כן חבר של מי שרקד איתך.
אני: כן הם נראים חבר'ה טובים
שני: כן.. תקשיבי אני חייבת טובה.
אני: ברור מאמי דברי..
שני: הוא רוצה שניצא עם חברים שלו, נראה לך הבנות ירצו?
אני: קרין בטח תהייה היום עם שחר.. אבל בטח שחר תרצה.. ואני 
שני: יששששששש
סיימנו את השיחה הלכתי לישון
התעוררתי לקידוש.. דיברתי קצת עם אמא על הריב.
שני ושחר באו אלי, התארגנו ויצאנו לשבת בפאב על הים.
התיישבתי בין שחר לערן.
ערן: מי הייה מאמין, יום אחרי יום.
אני: כן אה.. 
ערן: קרה עוד משהו אחרי שהלכתי?
אני: כן רבתי עם האקסית שלו.
ערן: אוצ'
אני: כן, אבל די בוא לא נדבר עליו..
דיברנו כולם הייה מצחיק ראיתי ששני וחבר של ערן ממש נהננים.
הייה מאוחר וחזרתי הביתה, לא נרדמתי, לא הפסקתי לחשוב על נדב בכיתי כלכ ך הרבה.. הוא כל הזמן רץ לי בראש..שמעתי קצת מוסיקה ונרדמתי ...
קמתי מוקדם משום מה, והחלטתי לראות סרט הייה טיטאניק.. כל הסרט בכיתי לא הייה לי כח כבר.
ישבתי קצת עם קרין וככה נגמר הסופש נסעתי לבסיס מבואסת.
הייתי עם החניכים הם איכשהו עוזרים לי לשכח קצת מהצרות, הייה לנו שבוע כיף עם כל מיני פעילויות. כל השבוע נדב ואני לא דיברנו.
רשמתי לאסף בואטסאפ שהוא כ"כ חסר לי.
הגעתי הביתה בחמישי נחתי, בערב התארגנתי הלכתי לקרין ויצאנו לשבת אצל שחר הוא הזמין את כל החבר'ה וכמובן ששראיתי את נדב ונוי..
אני: אני לא מאמינה עליך נדב..
נוי: תגידי מה את רוצה..
אני: סתמי מי דיבר איתך בכלל.
נוי: את מתה לריב אה..
אני: נוי לא דיברתי איתך נכון? דיברתי עם נדב..
נוי: תקשיבי לי טוב יחתיכת סתומה אל תגידי לי עם מי דיברת ועם מי לא.
אני: ואי את כ"כ פרחה אם אני אתחיל לפתוח עליך את הפה זה לא יגמר ודיי צעקתי.
נדב: מאי די..
אני: ועוד לי אתה אומר די אה? אין בעיה נדב, אתה תקבל על אותו מטבע.
הוא שתק.. לקחתי את התיק.
אני: קרין אני הולכת אין לי מה לחפש פה.
קרין: לא מאי..
אני: די, אני הולכת.
יצאתי ולא ידעתי למי היתקשר.. חיפשתי אנשים ברשימה ועצרתי על ערן משום מה.
התקשרתי אליו ואחרי כמה צלצולים הוא ענה..
ערן: מאי לוי..
אני: היי מה נשמע?
ערן: טוב מה איתך מאמי?
אני: ככה, אני מפריעה?
ערן: ממש לא.. איפה את?
אני: די רבתי עם נדב והאקסית שלו אז יצאתי מאיפה שהייתי.
ערן: בא לך לעשות משהו?
אני: כן, למה לא
ערן: איפה את נמצאת...?
אני: איפה שהקיוסק של אלי אתה מכיר?
ערן: כן, חמש דקות אני שם.
אני: סבבה.
אחרי חמש דקות הוא באמת הגיע.. נכנסתי לאוטו ונסענו לשבת איפה שהוא.
ערן: די אל תהי עצובה הכל יהיה בסדר..
אני: כן אני מקווה.
ישבנו דיברנו קצת..
קרין: מאי, בואי לפה כולם מסטולים אני לא יודעת מה לעשות איתם.
אני: מה?
קרין: כןן נו.. אנחנו למטה.. נוי כבר לא פה..
הראתי לערן את השיחה והוא בא איתי לעזור.
אני: מאמי איזה נסיך אתה!
הגענו לשם הוא חיבק אותי והלכנו הוא נתן לי הרגשה של הגנה מישום מה..
נדב הייה ממש מסטול הוא ראה שהתקרבנו
נדב: מאי מי זה?
אני: מה איכפת לך ?
נדב: איכפת לי...
אני: די אתה מסטול זוז מפה..
נתתי יד לערן והתקדמנו..
הוא העיף את ערן ממני... ערן התעצבן ודחף אותו גם.
אני: די נדב.. מה אתה משוגע..
קרין החזיקה את שאר הבנים בינתיים הרגשתי בסרט.
נדב העיף לו בוקס לאף...
נדב: היא שלי, בחיים שלך אל תתקרב אליה..
אני: נדב, אני לא רכוש תעוף ממנו..
ערן קם ונתן לנדב גם בוקס..
לא ידעתי מה לעשות היו לי דמעות..
נסיתי להפריד שחר היחידי שהייה עוד שפוי ועזר לנו להפריד..
הם נכנסו עם ערן לאוטו..
ואני הלכתי לכיוון אייל לירן וירין שהיו עם נדב.
אני: תגידו לי מה נדפקתם? מה אתם שותים ככה?
נדב ישב על הרצפה אפילו ככה הוא הייה יפה, אבל הייתי כ"כ עצבנית.
אני: ונדב אתה פשוט ילד קטן, מה אתה מרביץ לו ? כולה ידיד שלי שבא לעזור לנו.. הפך ממך שיושב ומתמזמז עם הפרחה הזאת...
נדב: מאי... חכי..
אני: למה לחכות שתרביץ לעוד אנשים פה.
הלכתי משם לכיוון האוטו של ערן. שחר יצא וקרין ואני נשארנו איתו.
קרין: בואו אלי יש לי בית רק נטפל בו.
אני: טוב ערן אתה רוצה שאני אנהג..
ערן: כן..
הוא נשכב מאחורה ואני נהגתי אחרי כמה דקות הגענו לבית של קרין, עזרנו לו לקום וקרין טיפה בו. אני הלכתי מצד לצד בסלון
קרין: מאי די,
אני: אני לא מאמינה שהוא התנהג ככה, ועלו לי הדמעות.
ערן: עזבי הוא הייה שיכור..
אני: די זה לא תירוץ.
לקחתי את הפלאפון והתקשרתי לאייל.
אני: היי
אייל: מה קורה?
אני: טוב...איפה אתם?
אייל: אצל נדב בדיוק יצא מהמקלחת הוא יכנס לישון ונלך.
אני: איך הוא?
אייל: יותר טוב.. מה את בוכה..?
אני: עזוב, נדבר לילה טוב מאמי
אייל: לילה טוב כפרה.
סגרתי איתו והתיישבתי ליד ערן וקרין
אני: ערן אני ממש מצטערת באת רק לעזור לי ותראה מה יצא מזה.
ערן: שטויות, קורה מאמי. העיקר שעבר.
הוא נשאר עוד קצת אצל קרין והלך.
הלכנו להתקלח וקרין ואני נשכבנו כפיות במיטה
בבוקר התעוררנו אכלנו ארוחת בוקר והלכתי להיות עם אמא.
בצהריים קיבלתי SMS מנדב.
"אני כ"כ מצטער על אתמול. וד"א גמרתי עם נוי..."
לא עניתי לו אבל שמחתי
עשינו קידוש. ועליתי לחדר החלטתי להשאר בבית עם ההורים וליאן היום ולא לצאת
ליאן שמחה עשינו ערב פיצות ראינו סטנד אפ הייה כיף.
הייתי בדרך למיטה וקיבלתי SMS מנדב
"אני יכול לראות אותך? "
אני: "לא, לילה טוב".
הייתי חייבת להיות איתו קצת קשה, נכנסתי לפייס מהפלאפון וראיתי את הסטטוס של נדב
"מקווה שעוד תמצאי לי מקום בין זרועותייך"
כל כך רציתי לעשות לו לייק.. סגרתי את הפייסבוק ונכנסתי לשינה עמוקה, בבוקר נסעתי עם ההורים ליאן מאור וליאת לטייל.
הגענו רק בערב סידרתי את התיק והלכתי לישון.
הגעתי לבסיס מוקדם כי אדם אמר שהוא רוצה לדבר איתי ועם יהב.
אדם: טוב תקישבו.
יהב: כן?
אדם: יש פעולה צבאית של כל הצבאות פה. אנחנו יוצאים איתם לשטח.
אני: מה?.. אבל הם חניכים..
אדם: אין מה לעשות... אין מספיק כח.. יהב אתה איתי מאי את בחמל..
אני: זה משהו מסוכן?
אדם: אם הקפיצו את כל החיילות אז כנראה שכן.
ישר חשבתי על נדב.. ובדיוק קיבלתי SMS ממנו
"אני יורד לשטח.. אוהב אותך ומתגעגע" !
כעסתי עליו משהו בי לא נתן לי לענות לו.
יצאתי לחניכים עשיתי להם שיחת מוטיבציה.
נכנסתי לחמל עם החבר'ה שיושבים שם והם יצאו לשטח.
לידור: מאי, מה נשמע?
אני: טוב.. מה הולך להיות משהו גדול?
לידור: חבל לך על הזמן..
הסתכלנו בחמל ככה כל היום..
בלילה נרדמתי ואז ב 3 התעוררנו מצפצופים.. גילינו שקרה משהו..
קיבלנו ידיעה שיש פצועים מכמה חיילות, לא יודעים מי..
אחרי כמה דקות קיבלנו בקשר שאף אחד מגולני לא נפגע, אז נרגענו.
פתחתי אינטרנט והייה רשום 10 פצועים קשה.
אני: יאוו איזה דיכאון!
המשכנו להסתכל בחמל כדי לראות שהכל בסדר..
הבנתי שיש משהו מסוכן.
אחרי שעה וחצי הפלאפון שלי מצלצל טלפון שאני לא מכירה.
לידור: חיים אסור לדבר פה, תעני בחוץ
יצאתי החוצה ועניתי.
אני: הלו
.: מאי?
אני: כן ?
..: מה נשמע?
אני: טוב, מי זה..?
..: ארז אח של נדב...
אני: הי מה קורה ארז?
ארז: בסדר, תקשיבי המפקד של נדב היתקשר עכשיו....
הוא עצר, כבר רצו לי סרטים בראש התחלתי לחבר את התמונה.
אני: נו..
ארז: נדב נפצע עכשיו בגבול, הוא בבית חולים.
אני: מההההההה צעקתי...
ארז: כן, אנחנו נוסעים..
אני: אוי מי גד... טוב אני בינתיים בחמל אני לא יכולה לצאת עד שהלוחמים חוזרים. אני יגיע בהקדם.
התיישבתי מחוץ לחמל והתחלתי לבכות.. אני לא מאמינה שזה קורה..
עומר: מאי, מה קרה?
אני: עומרררררררר  והוא חיבק אותי..
עומר: מה קרה??
אני: נדב...
עומר: מה איתו?
אני: נפצע...
עומר: לא נכון.
אני: כן.
עומר: טוב מאמי לפי מה שהבנתי מחזירים את החניכים בבוקר, אז לא יגידו לך להישאר פה, כי רק הלוחמים יהיו שם.
אני: הלוואי.
חזרתי לחמל, הדמעות לא הפסיקו לרדת לא ידעתי מה קרה לו... הדמעות לא הפסיקו.
ב 7 בבוקר הם חזרו, הלכו לישון אדם ויהב נכנסו לחמל. לא ישנתי שנייה
יהב: מאי מה קרה?
אדם: היי מאי... מה הולך...
אני: נדב.... ושוב הדמעות ירדו..
אדם: מה איתו?
אני: נפצע..
אדם:מה? ומה איתו?
אני: לא יודעת אח שלו דיבר איתי כשהם היו בדרך לבית חולים.
אדם: יאללה תתארגני ותלכי אליו
אני:כן?
אדם: ברור.
יהב: קחו אוטו צבאי שיורידו אותה שם, שלא תיסע ככה לבד.
אני: אדם תודה..
עליתי לחדר החלפתי לא'..
ונסענו אחרי שעתיים וחצי הגעתי..
ירדתי מהאוטו ו....

ת ג ו ב ו ת 😊
לילה טוב יפות 😊

יהב: קחו אוטו צבאי שיורידו אותה שם, שלא תיסע ככה לבד.
אני: אדם תודה..
עליתי לחדר החלפתי לא'..
ונסענו אחרי שעתיים וחצי הגעתי..
ירדתי מהאוטו ו....
ונכנסתי במהירות לטיפול נמרץ, הגעתי לשם ראיתי את ההורים שלו יושבים ואחים שלו גם. הבאתי חיבוק ענקי לאמא שלו ושתינו בכינו ואז אחותו באה וחיבקה אותי, דיברתי איתה כמה שניות ואז התיישבתי ליד ארז.
אני: היי
ארז: הי מאי.
אני: נו אמרו לכם משה ו? אמרתי כשכולי חנוקה מהדמעות.
ארז: לא, הרופא עוד לא יצא.. אמרו לנו שבודקים אותו ויודיעו לנו.
אני: אוףףף..
ארז: הבנתי ממנו שהייה לכם ריב פרידה משהו
אני: כן די.. ועשיתי לו פרצוף עצובי...
ארז: אפשר לשאול למה?
אני: נוי... מוכר לך?
ארז: האקסית הדפוקה?
אני: אכן..
ארז: מה אני בהלם, עזבי אותך סתם דפוקה. אף אחד לא אוהב אותה אצלנו... ורק שתדעי שאמא מעריצה אותך.
אני: באמת? יאללה אני מתה לראות אותו כבר...
ארז: גם אני..
אחרי כמה דקות שכבר הלכתי על הקירות הסתכלתי על השעון וראיתי ש10 בבוקר כבר... הדלת נפתחה והרופא יצא החוצה..
הרופא התקדם אלינו: משפחת חיון?
אמא של נדב: כן.
הרופא לקח נשימה עמוקה..
תראו הוא הגיע אלינו במצב אנוש עם פגיעה בראש ובחזה הוא בינתיים בלי הקרה, והוא חייב לעבור ניתוח.
אמא של נדב: כמה זמן הניתוח?
הרופא: בגלל שזה בראש אז זה ארוך.. 3 שעות.
אמא של נדב: והוא אמור להתעורר?
הרופא: אין לדעת...
הרופא נכנס אמא של נדב צנחה על הכיסא... וכך כולנו הדמעות ירדו בלי הפסקה.. פתאום ראיתי את אייל ירין לירן ועומרי רצים אלינו..
הם אמרו שלום להורים והתיישבו ליידי וליד ארז.
אייל: מאיי..
אני: אוףףף  הוא חיבק אותי ובכיתי שוב.
נזכרתי שלא סיפרתי להורים הלכתי לצד והתקשרתי לאמא, אחרי כמה צלצולים היא ענתה.
אני: אמא...
אמא: מאי, מה קרה???
אני: אוף
אמא: בובי שלי למה את בוכה? מה קרה? הכל בסדר?
אני: אמא, נדב בבית חולים, הוא ניפצע ביירי שהייה בגבול.
אמא: מההההההה? היא צעקה, מה איתו?
אני: לא יודעים...
אמא: את רוצה שנבוא?
אני: לא אימוש, תדעי שאני פה.
אמא: טוב מאמי, אם צריך משהו תתקשרי.
אני: בסדר.
אמא: ביי ילדה שלי, אני אוהבת אותך!
אני: גם אני.
חזרתי לאיפה שכולם וראיתי הודעה בואטסאפ מאסף " אחותי את לא מבינה מה הולך פה, כמה כוסיות.. אנחנו כל היום מסטולים ! מתגעגע אלייך ואוהב"
עניתי לו : אני כ"כ שמחה בשבילך אבל כ"כ צריכה אותך איתי פה.
שמתי את הפלאפון בתיק והתיישבתי בין ארז לאייל.
אייל: איזה סרט יאללה..
אני: אתם לא הייתם בגבול?
אייל: לא , בחרו רק חלק.
אני: כן, רק שלא תהייה מלחמה עכשיו.
ירין: הי הי .. אל תפתחי פה.
הסתובבתי מצד לצד לא יכולתי לשבת..
אייל: בואי נלך לקנות קפה..
אני: טוב.
ירדתי עם אייל למטה קניתי קפה לי, להורים של נדב ולארז.
חזרנו לא הייה לי כח להכניס כלום לפה לא הייתי מסוגלת.. אחרי כמה שניות שמענו רעש של עקבים ותוך שנייה ראיתי את נוי.
הו זה מה שהייה חסר לי פה לחשתי.. היא אפילו לא אמרה שלום להורים שלו באה וחיבקה את ירין, הוא הזיז אותה ישר. כנראה הוא גם גילה את הפרצוף האמיתי שלה..
אני: מה את עושה פה? אמרתי בין הדמעות..
נוי: סליחה? אולי אני צריכה לשאול אותך מה את עושה פה...
אני: חבר שלי שוכב שם להזכירך...
נוי: להזכירך אתם כבר לא חברים..
ארז ואייל נעמדו שהבינו שזה התגלגל לבלאגן.
ארז: נוי, כולנו יודעים שאת לא באמת אוהבת אותו ולא באמת אהבת אותו אז דיי..
נוי: מ..ה...?
אייל: יאללה נוי דיי עם ההצגות...
והיא פשוט הסתובבה והלכה.
אני: תודה זרקתי להם חיוך קטן והתיישבתי.
כולם כבר הלכו, הייתי גמורה מהיום הזה והיום לפני שלא ישנתי..
אחרי כמה דקות ראיתי את אמא ואבא נכנסים
אני: אמא..
אמא: יפה שלי היא חיבקה אותי והכרתי להם את ההורים של נדב.
אמא: יאללה מאי, בואי תתקלחי ותלכי לישון.
אני: לא אמא אני רוצה להיות פה, אם הוא התעורר
ארז: מאי, לכי תשני בבית, אם יהיה משהו נתקשר.
אירית(אמא של נדב): כן מתוקה..
אני: טוב אז נתראה בבוקר.
אירית: טוב מקסימה.
ההורים שלי נתנו להם חיבוק והלכנו הביתה.
נכנסתי למקלחת ולישון שמתי לי שעון מעורר ל 6 כדי לנסוע עם אבא בדרך לעבודה, הכנתי לי תיק עם סואצר וכמה פירות ויצאנו.
הגעתי לבית חולים וראיתי שההורים של נדב גמורים...
אני: אירית, לכו הביתה תתקלחו תתרעננו ותחזרו.
ארז: כן אמא אנחנו נשאר..
ההורים שלו הלכו ונשארתי עם ארז ואחותי... ראיתי שהרופא יצא אז קראתי לו
סליחה..?
הרופא: כן?
אני: יש אפשרות להיכנס אליו?
הרופא: יש לך 10 דקות
אני: תודה...
הטישו שהייה לי ביד כבר איבד צורה, זרקתי אותו ולקחתי חדש. נכנסתי לאט לאט לחדר שלו, הייה לי קשה הוא הייה מחובר לאלף מכשירים..
החתיך שלי מחובר לכל כך הרבה מכשירים ופצוע.
נדב, אתה חייב להתעורר.. אני לא יכולה להישאר בלעדיך ! אני יודעת שהיית תקופה מגעילה, אבל אני לא יכולה שתלך לי.. בבקשה תתעורר אל תלך לי.
אני יעשה הכל, כל מה שתרצה רק תתעור, אני יקשיב לכל הבדיחות שלך גם הלא מצחיקות ואני יצחק מבטיחה, אני יראה איתך כל משחק כדורגל שתרצה, אתה זוכר שהבטחת לי שנלך לבר שעבדת בו ותלמד אותי כמה תרגילים,אז יאללה תתעורר ונלך כבר, יש לנו עוד כל כך הרבה לעבור. אני מבטיחה שהכל יהיה בסדר! הדמעות חנקו אותי החזקתי לו את היד וראיתי שהוא לא מגיב לי, לא הצלחתי לקלוט את זה.
יצאתי החוצה וראיתי שחברים שלו שם, ירין בא וחיבק אותי.
ירין: מאיוש יהיה בסדר, הוא חזק .
חיבקתי אותו חזרה והתיישבתי הפלאפון שלי צלצל וראיתי שזה אדם
אדם: הלו
לא יכולתי להחזיר לו הלו מרוב שבכיתי, והוא כמובן שמע.
אדם: מאי מותק שלי... מה איתך?
אני: בס...דר....אוף...אד...ם...
אדם: מה איתו?
אני: לא...יודעים... הוא...בינתיים.. בלי הכרה..
אדם: טוב תראי, יום שלישי היום.. אני נותן לך עד ראשון להיות שם. בראשון את חוזרת.
אני: סגור! תודה אדם.
סגרתי איתו את השיחה וראיתי את הבנות וענבר באות. חיבקו אותי חזק ולא הפסקתי לבכות.
ככה כל יום ויום בשבוע עבר.. והגיע הסופש.. לא זזתי מהחדר שלו.. לא יכולתי ללכת.
יום שישי 1 בלילה.......
נרדמתי על הכיסא הרגשתי יד על הראש פתחתי את העיניים ו..............


מה אתן חושבות 😊?

יואוווו אני אשכרה מול המחשב קוראת ובוכההההה...חחח אני
לא מאמינה על עצמי אפילו..
וואייי המשך מהרררר
אל תשאירי אותנו ככה !!!!!!

ככה כל יום ויום בשבוע עבר.. והגיע הסופש.. לא זזתי מהחדר שלו.. לא יכולתי ללכת.
יום שישי 1 בלילה.......
נרדמתי על הכיסא הרגשתי יד על הראש פתחתי את העיניים ו..............

פתחתי את העיניים וראיתי את מאור..
אני: מאור מה אתה עושה פה?
מאור: אמא סיפרה לי אז באתי לשבת איתך קצת
אני: אח שלי.. איפה ליאת?
מאור: עם חברות.
אני: אוף מאור אני מתגעגעת לאסף..
מאור: עברו רק שבועיים מאמי.
אני: עדיין.
העברתי את הזמן עם מאור הייה כבר 4 בבוקר הוא הלך.
ראיתי את ההורים של נדב כבר גמורים כולם מחכים שהוא התעורר...
כל הסופ"ש הייתי שם הלכתי הביתה להתקלח וחזרתי בנוהל. יום ראשון הגיע וידעתי שאני צריכה לחזור לבסיס.
יום ראשון התעוררתי גמורה, עליתי לבסיס ואמרתי לארז שיהיה איתי בקשר.
הגעתי לבסיס, בקושי מחזיקה את עצמי החלפתי לב' והלכתי לשבת עם אדם ויהב.
אני: היי.. נזרקתי על יהב.
יהב: מה איתך יאחות?
אני: יהיה בסדר..
אדם: כפרה עליך, הכל יהיה בסדר.. יש היום שיחות אישיות..
אני: כן אני יתחיל איתם.
עשיתי להם שיחות ואז עידן נכנס.
אני: שלום
עידן: היי מאי.
אני: מה שלומך?
עידן: בסדר, יהיה טוב...
אני: סוף סוף מישהו אופטימי, איך הייה לך בגבול?
עידן: את האמת ממש מפחיד פעם ראשונה להיות מול אש חייה. אבל כיף אדרנלין.
אני: יפה, אני שמחה לשמוע..
עידן: הכל בסדר מאי? את לא נראת במיטבך.
מפתיע שהוא שם לב..
עידן: אז עכשיו אני זה שישאל, מה קרה מאי?
לקחתי נשימה עמוקה ושחררתי.
עידן: מאי, את יכולה לדבר.. מבטיח לך שזה ישאר בנינו למרות שאני חניך וכל היום אני ביחד עם השאר.
אני: סתם, חבר שלי גם בקרבי.. והוא הייה בגבול והם התפוצצו אז עכשיו הוא בבית חולים בלי הקרה.
עידן: מה...... והוא ניהיה לבן... ואוו..
אני: כן.. וגם היינו בתקופה קצת רעה אז עוד יותר מעצבן. יש לי כ"כ הרבה להגיד לו.
עידן: ואו לא ידעתי שזה ככה. אבל הכל יהיה בסדר! אני יכול להבטיח לך. שאם תהיי חזקה ותאמיני שהכל יהיה בסדר.. זה יקרה.
אני: עידן אתה מקסים. תודה, באמת שגרמת לי לחייך.
עידן: בכייף, תחייכי הרבה יש לך חיוך מקסים.
הוא יצא מהחדר ואני דיברתי קצת עם הבנות, כל השבוע העברתי בבסיס ניסיתי לא לחשוב על המצב של נדב, רזיתי כ"כ...
הגיע יום חמישי בבוקר.
אני: יהב איזה כיף סוף סוף חמישי וחייכתי.
יהב: סוף סוף את מחייכת.
אני: הגיע הזמן אחרי שבוע וחצי של דמעות, סעמקק!
אדם: הי הי לא לקלל.
אני: יאללה אדם אולי ניצא?
אדם: מאי 10 בבוקר תרגעי.
הפלאפון שלי צלצל וראיתי שזה אסף.
אני: הלוווווו צעקתי ויצאתי החוצה
אסף: חיים שלי מה קורה?
אני: טוב, מה איתך?
אסף: לא נשמע שהכל טוב.
אני: נדב בבית חולים...
אסף: פאק... מה קרה?
אני: הם היו בגבול והייה פיצוץ
אסף: אוי מאמי בגלל זה רשמת שאת צריכה אותי
אני: כן. אבל רגע מה איתך מאמי?
אסף: מושלם, מאי אני מרגיש בגן עדן.
אני: איך אני שמחה מאמי, יאללה מחכה שתחזור! מה עם הבנים...?
אסף: יוגב מצא לו פה איזה אחת כוסית.. ואנחנו חוגגים
אני: כייף לכם..
אסף: יאללה מאמי, רק רציתי לשמוע שהכל בסדר, אוהב אותך אחותי!
אני: גם אני אותך!!!
דיברתי קצת עם עומר וניב
העברנו את כל היום ויצאתי הביתה.. ישנתי בדרך ואמא באה לקחת אותי מהרכבת.
נכנסתי הביתה אכלתי עם ליאן התקלחתי ובאתי ללכת לבית חולים אבל כשהתארגנתי הדלת שלי נפתחה וקרין ניב ושחר עמדו שם.
אני: מה.. מה אתם עושים פה?
קרין: די מאמי, את חייבת להשתחרר קצת.
אני: נו סבבה אני אלך לבית חולים ובערב נפגש..
קרין: לא מאמי נשב עכשיו ובערב ניצא.
איכשהו הם שכנעו אותי, ישבתי איתם ניקיתי את הראש אבל כל הזמן חשבתי עליו, מתי הוא כבר יקום הוא ישן כ"כ הרבה זמן.
שחר: מה נעשה היום?
קרין: מאי?
אני: לא משהו רציני בואו סתם נשב בבית קפה.
קרין: טוב יפה מה שתרצי.
הם הלכו נחתי קצת, קמתי ב 9 נכנסתי שוב להתקלח ולהתארגן לבשתי מכנס כחול וסריג שחור.
קרין הגיע אלי והתחלתי להתאפר, היא שמה מוסיקה הייה כיף
קרין: הפלאפון שלךךךךךךך
אני: מי זה?
קרין: ארז היא צעקה.
סגרתי מהר את המוסיקה ועניתי לו
אני: הלו...
ארז: מאי, מאי..
אני: כן? מה קורה?
ארז: תקשיבי נדב התעורר... הוא התעורר ושמעתי ברקע את אמא שלו צועקת.
אני: והוא בסדר.
ארז: לא יודעים הוא נכנס עכשיו לבדיקות.
אני: טוב אני באה.
סגרתי איתו את השיחה וקרין הסתכלה עלי.
אני: הוא התעורר מאמי...אני נוסעת לשם..
קרין: לבוא איתך?
אני: כן! תודיעי להם.
ירדתי לאמא ביקשתי את האוטו.
ויצאנו לבית חולים.
קרין: מאי סעי לאט..
אני: טוב מאמי.
אחרי רבע שעה הגענו לבית חולים חניתי ועפנו למעלה.
כשהגעתי ראיתי את ההורים שלו אחים שלו וכל החברים.
אירית: מאי.. הוא התעורר! והיא חיבקה אותי...
אני: סוף סוף אמרתי והעיניים שלי עם דמעות
ארז: בוא נראה שהכל בסדר.
שחר הייה שם גם אז קרין התיישב לידו ואייל בא וחיבק אותי.
התיישבתי והתפללתי שהוא יהיה בסדר... בבקשה בבקשה.. הדמעות התערבבו התרגשות,שמחה,עצב,פחד... הכל ביחד..
אני: אייל?
אייל: כן מאמי?
אני: אם הוא לא ירצה לראות אותי... בגלל כל הריב שהייה לנו? ושלא עניתי לו להודעה..
וכנראה שארז שמע.
ארז: נראה לך? את החיים שלו..
אני: גם הוא שלי אמרתי ושוב בכיתי.
ראיתי את הרופא יוצא..
אני: נו יש תוצאות?
וכולנו נעמדנו.
הרופא: עוד לא..
אני: כמה זמן יאללה.. התעצבנתי וקרין חיבקה אותי.
אירית: מתי יהיו?
הרופא: שעה.
השעה הזאת עברה כמו נצח, כל שניה ושניה הרגשתי.
כולם התחרפנו שם כבר.. כל כך רציתי לראות אותו לחבק אותו.
אחרי שעה וחצי הרופא והאחות יצאו.
הוא התקרב וכולם נעמדו
הרופא: אוקי משפחת חיון.. הוא נשם והמשיך נדב יצא מכלל סכנה הכל בסדר הוא מתפקד הניתוח הצליח.
אני: ישששששש קפצתי שם הדמעות הפעם היו משמחה...
חיבקתי את כולם כל מי שהייה לידי.
ההורים שלו ואחים שלו נכנסו. ואני ביינתים הייתי בחוץ
אני: יאו איזה כיף!
קרין: כפרה עליך, איזה כייף..
לחברים שלו סוף סוף חזר הצבע לפנים.
קרין: העיניים שלך יותר אדומות מדם.
אני: מה אני יעשה..
אחרי חצי שעה שההורים שלו היו שם הם יצאו.
אירית: קדימה לכי אליו.
כל צעד וצעד שלקחתי התרגשתי יותר, התרגשתי לראות אותו כמו שילדה קטנה מתרגשת שמבאים לה שקית ממתקים.
נכנסתי לחדר פתחתי לאט לאט את הדלת.
אני: היי אמרתי שדמעות זולגות לי על הפנים, יותר נכון עוד דמעות.
הוא הסתכל עלי...
מאי.. הוא לחש.
אני: אתה לא מבין מה עשית לי אמרתי כשאני מתקדמת אליו התיישבתי בכיסא שלידו.
נדב: מאי, אל תבכי..
מאי: אני כל כך שמחה שהתעוררת, אמרתי והרגשתי גולה בגרון. אני לא יודעת מה הייתי עושה לעצמי אם לא היית מתעורר.
נדב: אי אי אל תדברי ככה והוא שם את היד שלו על שלי.
אני: אני כל השבוע הייתי פה, דיברתי אליך כל כך הרבה.
נדב: חבל שלא שמעתי.
אני: כן קצת... איך אתה מרגיש?
נדב: קצת קשה לי לזוז, אבל בסדר. כייף לי שאת פה. והוא חייך
אני: כיף לראות אותך מחייך.
נדב: עכשיו תוך הוא אמר וניגב לי את הדמעות.
וחייכתי..
נדב: את יודעת מה התפקיד שלי?
אני: מה ?
נדב: לנגב לך את הדמעות
אני: חחח משורר צחקתי עם דמעות.
נדב: אפשר לקבל חיבוק בבית הזה. התקרבתי אליו וחיבקתי אותו לא רציתי לעזוב.. הדלת נפתחה וחברים שלו נכנסו.
החלטתי לצאת ושיהיה איתם קצת לבד. סיפרתי לאמא שהוא התעורר ושאני אחזור מחר. כולם הלכו קרין חזרה עם שחר ואני נכנסתי לחדר של נדב.
נדב: מאמי, את לא הולכת הביתה.
אני: מה פתאום! התיישבתי לידו.
נדב: מאי...
אני: כן?
נדב: סליחה...
והסתכלתי עליו.
נדב: סליחה על הכל, הייתי דפוק.
אני: כן אתה דפוק! אבל די הכל עבר.. אני אוהבת אותך ! הבנתי בשבועיים האלה עד כמה אתה חשוב לי וכמה שאני אוהבת אותך!
נדב: חיים שלי, התקרבתי אליו ונסחפנו לנשיקה.
אני: נוי הייתה פה אתה יודע..? לא ידעתי שארז לא אוהב אותה..
נדב: אף אחד לא אוהב אותה.
אני: אז מה עשית איתה?
נדב: משיכה...
דיברנו עוד קצת ונרדמתי. בבוקר התעוררתי שהרופא ביקש שאני יצא כדי לעשות לו בדיקות.
אני: אירית אני זזה הביתה, אני יבוא בצהורים..
אירית: טוב מקסימה.. תודה על הכל.
אני: אין על מה. חייכתי נתתי לה חיבוק ויצאתי.
נכנסתי לאוטו הגעתי הביתה, הייתי עם אימוש התקלחתי ונחתי
התעוררתי ב12 וחצי זרקתי על עצמי משהו חם כי ירד גשם. ויצאתי לבית חולים.
הגעתי לקומה שלו וראיתי כמה חיילים יוצאים מהחדר של נדב.
ארז נכנס ואני אחריו. ראיתי את נדב עצבני כמו שלא ראיתי בחיים שלי.
ארז: אחי, מה קרה?
נדב: אני לא מאמין.
אני: מאמי מה קרה?
נדב: הרופא צריך להחליט אם אני יכול לחזור לגדוד.. אין מצב שאני לא חוזר אין מצב פשוט....
ארז: דיי, אל תדאג לזה עכשיו. הכי חשוב זה שתנוח.
נדב: לא יכול לנוח הוא צעק.. ארז יצא ואני נשארתי איתו.
אני: מאמי, תסתכל עלי... אתה הלוחם מספר אחד, תראה איך הגנת על החברים שלך אני בטוחה שהמפקדים יודעים על כל מה שעשית והם חושבים על זה גם. ואני בטוחה שהרופא יגיד שאתה יכול לחזור להלחם פשוט תנוח קצת לפני.
נדב: את חושבת?
אני: אני בטוחה מאמי שלי !
נתתי לו נשיקה והרופא נכנס..
הרופא: הו סוף סוף אני רואה את החברה שלך מחייכת.
נדב: בכתה הרבה?
הרופא: הרבה? ים היא עשתה פה.. וחייכתי אליו
נדב: בבקשה תגיד לי שאני יכול לחזור לגדוד.
הרופא: אז ככה.. הוא עשה פרצוף.
הסתכלתי על נדב ראיתי בעיניים שלו כמה הוא מתכנן אליו.
הרופא: תראה....אתה.........
אני: נו..
הרופא: יכול !!!
נדב: ישששששששששששששששששש והוא קפץ על הרופא... וחיבק אותי.
הרופא: וגם יכול לחזור הביתה.
נדב: יאו עשית אותי מאושר..
הרופא: וחודש גימלים
נדב: קולול
הרופא: ותשמור על חברה שלך היא מקסימה.
נדב: אל תדאג.
אמא של נדב הביאה לו בגדים והוא החליף.
הם חזרו הביתה ואני אלי הביתה התקלחתי והתיישבנו לקידוש.
סיימנו את הקידוש וראיתי בפלאפון 3 הודעות
אייל : " מאיצ', יושבים היום כולם אצל נדב !
קרין: " מאמוש, שחר אמר לי שיושבים אצל נדב היום, את הולכת לפני שאני ידע אם לבוא איתך או עם שחר?"
נדב: " מאמי, תבואי אלי היום לפני שכולם באים אני רוצה שנדבר "
עניתי לקרין שאני הולכת לנדב לפני.
הוצאתי ג'ינס וחולצה ארוכה יפה, התאפרתי בקטנה ויצאתי לנדב.
נכנסתי אליו הביתה חיים אבא שלו פתח לי..
אני: בטח אתם כבר לא יכולים לראות אותי
חיים: את מקסימה, אנחנו יכולים לראות אותך תמיד.
עליתי לחדר של נדב וראיתי אותו, הוא הייה כזה חתיך. הבאתי לו חיבוק והתיישבנו.
אני: מתי הם באים?
נדב: עוד מעט...
ראיתי אותו מרים שקית ומביא לי..
אני: מה זה משוגע?
נדב: תפתחי
הוצאתי מהשקית, קופסא עם מלא דברים של ללין ופתק- יצאתי דפוק ! אבל לפחות אני הדפוק שלך !
אני: מאמי שלי ! לא היית צריך..
נדב: אוהב אותך !
אני: גם אני ! נסחפנו לנשיקה.. סיפרתי לו על כל מה שהייה. ואז חברים שלו התחילו להגיע.
הייה ממש מצחיק להיות כולם יחד.
בשבת הייתי עם הבנות הקדשתי להן קצת זמן ולניב, וחתמתי חופש בראשון.
קרין ושחר ממש רבו אז הלכתי אליה.
אני: מה קרה?
קרין: אין לי כח אליו... הוא מביא לי עצבים !
אני: דיי קורה מאמי.
נכנסו למיטה וראינו סרט, חזרתי הביתה
בבוקר נדב בא אלי ו...


מקווה שאהבתתת (:

אהבתי מאוווווווד !!!!
המשךךךךךךךך 😉

בקרוב המשךך 😊

נכנסו למיטה וראינו סרט, חזרתי הביתה
בבוקר נדב בא אלי ו...
וכל הבוקר והצהריים העברנו ביחד בבית הייה כיף ואחרי צהריים נסענו להופעה של אייל גולן, הייה מדהים !
אני: מאמי ! איזה כייף הייה
נדב: כ"כ, את מקסימה!
אני: לא אתה בייב.
חזרתי לישון בבית ובבוקר נסעתי לבסיס.
עבר חודש וחצי התחיל סוף סוף להיות חם- האהבה גדלה יותר ויותר לנדב עוד חודשיים שנה, קרין ושחר רבים כל הזמן, והכי חשוב עוד קצת ואסף חוזר או שלא בדיוק....
אמא: מאיייייי
אני: אמא מה את צורחת....
אמא: בואי בואי מהר..
אני: מה קרה משוגעת?
אמא: אסף חוזר עוד שבועיים...
אני: באמתתתתתתתתת?
אמא: כן !!!
אני: יששששששש
הייה יום חמישי הלכתי לקרין ואז החלטנו ללכת לירין כי כולם יושבים אצלו.
הגעתי אליה שחר גם הייה.. התעצבנתי קצת על הדבק הזה...
קרין: קרה משהו?
אני: לא, נדבר על זה כבר... יאללה בואו ניצא
נסענו אחרי 10 דקות הגענו.. אמרתי לכולם שלום והתיישבתי ליד נדבי.
אייל: יאללה אז סופ"ש הבא נוסעים!
נדב&לירן&ירין בטח...
קרין ואני דפקנו מבטים.
אני: מאמי, לאיפה אתם נוסעים?
נדב: כנראה לאילת....
אני: מה אתה אומר...
אייל: כן, כל יום דופקים את הראש.
לא אהבתי את הרעיון בכלל לא עניתי לו ואז כבר הייה מאוחר אז החלטנו ללכת.
נכנסתי לאוטו עם נדב וקרין.
נדב: בייב קרה משהו?
אני: מתי תכננת להגיד לי שאתה נוסע לאילת? שאלתי אותו כשאני מתחילה לנהוג.
נדב: לא ידעתי עדיין אם אני נוסע או לא אז לא רציתי להגיד לך סתם...
אני: שחר נוסע גם?
נדב&קרין: לא...
נדב: אבל מה יש לך להתעצבן, כולה יורדים לחופשה
אני: נדב אני מכירה את חברים שלך כולם פנויים שם והם לא יורדים לסתם חופשה, מה בדיוק תעשה איתם?
נדב: אל תדאגי לי.
אני: דואגת..
הורדתי אותו ואת קרין- הייתי עצבנית על שניהם והלכתי לישון.
התעוררתי בשישי לריח מושלם הייתי עם מאור ליאת ליאן וההורים הייה ממש כיף.. בערב ישבנו רק הבנות הייה כייף... הייתי ממש עצבנית על נדב ! מה זה השטויות האלה.
התגעגעתי כל כך לאסף ולחברים שלו.
הסופ"ש הייה לי מגעיל רבתי עם כולם עם ההורים עם קרין עם נדב.
הגעתי לבסיס- קפצתי על יהב..
יהב: בואי בואי אדם צריך לדבר איתנו.
אני: הי אדם.
אדם: מה קורה מאי?
אני: מעולה...
אדם: טוב תקשיבו, אנחנו רוצים להכניס להם חודש של אימוניי נשק, אז מגיע היום מאמן חדש, הוא יהיה פה חודש בלבד.
אני: נייס !!!
אדם: קוראים לו אוראל הוא תכף יגיע... ומאי אני לא יוצא אליהם היום אז שידגמו לך ח' ותעברי איתם על הבעיות שהיו שבוע שעבר.. ובלי דחקות, את במקומי עכשיו אז דיסטנס בבקשה. הם כבר יודעים את זה.
אני: סגור המפקד.
אדם: ועוד דבר.. אתם סוגרים שבת.
יהב&אני: מהההההה
אדם: כן קורה..
אני: אוף
אדם: יאללה צאי כשתחזרי הוא כבר יהיה פה.
אני: סגור.
יצאתי אליהם, לבשתי על עצמי את תחפושת המפקדת והתקדמתי אליהם.
פתחו שעוניים
חניכים: כן המפקדת.
אני: יש לכם 15 שניות לסדר לי פה ח' מדוגמת...
חניכים: כן המפקדת.
אני: זוז..
אחרי 15 שניות הם עמדו.
אני: כולם עומדים ישר.
מאור תקבל אותי בבקשה...
מאור: לקבלת המפקדת מחלקת אור תמתח להקשב.. 2...3..
ה ק ש ב..
אני: שקט ! אף אחד לא מדבר ! ואני רצינית ! בלי צחוקים עכשיו.. מי שרוצה יכול לנסות אותי..
ליאב אמר משהו
אני: ליאב רד ל -7
ליאב: המפקדת אבל למה
אני: עוד 7 ועוד מילה נוספת תקבל עוד 7.
מישהו מוכן להסביר לי פה מה זה הבלאגן שהייה ביום חמישי? אתם מקבלים פה אחריות כל כך גדולה.. מה זה הייה המכות האלה. אתם אמורים להגן על מדינה שלמה ועל עצמכם אתם לא יודעים. תתביישו לכם נותנים בכם כל כך הרבה אימון. אתם הפלגה הכי צעירה פה וכבר יצאתם למבצעים שכאלה ששנה פה עוד לא יצאו, וזה מה שאתם מחזירים...
פעם אחרונה שדבר כזה קורה... מובן ?
חניכים: כן המפקדת..
אני: לא שמעתי מובן?
חניכים: כן המפקדת...
אני: יופי, יש לכם עוד רבע שעה אימון חדש אימון נשק... עוד רבע שעה בדיוק כולם פה מסודרים בשלשות, יש?
חניכים: כן המפקדת..
אני: משוחררים !
חזרתי למשרד וראיתי את אדם יהב והחדש יושבים.. הייה נראה קצת ערס.
מאי בואי תכירי זה אוראל.
אני: היי הוא חייך אלי והוא הייה נראה כ"כ ערס וחש מעצמו.
דיברתי איתו 2 מילים ועפתי משם לא אהבתי את הרושם שהוא נתן. הייה מאוחר והחלטתי ללכת לחדר הייתי עם הבנות ואז התקשרתי לנדב.
אני: הלו
נדב: מה קורה?
אני: טוב מה איתך?
נדב: בסדר מאמי, בבסיס.
אני: מה החלטת.?
נדב: על אילת?
אני: כן..
נדב: אמרתי לך שאני נוסע נכון?
אני: אין בעיה..ולא איכפת לך מה אני חושבת?
נדב: די זה חברים שלי נראה לך שאני לא אסע איתם..
אני: נדב תעשה מה שאתה רוצה באמת שאין לי כח ...
נדב: טוב
ניתקנו והלכתי לישון
בבוקר התעוררתי הייתי עצבנית, הגעתי למשרד כולם היו שם.
אדם: בוקר טוב.
אני: בוקר..
אוראל: מה עצבים על הבוקר?
אני: מה לעשות קורה אתה יודע...
יהב: בואי נשב על נס.
סיפרתי ליהב הוא הבין אותי ודי שיפר לי את המצב רוח.
אוראל הזה כל הזמן היו לא יציאות מעצבנות יהב ואני כל הזמן התעצבנו עליו.
השבוע טס- בקושי דיברתי עם נדב הייתי עצבנית עליו על אילת כ"כ ובסופש אמרתי לו שאני לא מתכוונת לדבר איתו.. הגיע שישי ונכנסו לנוהל שבת.
אוראל: מאי נוכל לשבת קצת לעבור על הנושאים שצריך להעביר לחיילים?
אני: אנחנו בנוהל...
אוראל: אז מה עדיף שנסיים עם זה ובשבת לא יהיה כלום.
אני: טוב
אוראל: אז ב 6 פה?
אני: טוב..
הלכתי קצת לחדר ובחמישה ל 6 הלכתי למשרד כל כך לא רציתי.
הגעתי הוא ישב בספה התיישבתי לידו והוא התחיל להעביר לי את הנושאים שהוא רוצה שנעביר.. הייה לו קול כ"כ מעצבן ואדיש.
אוראל: יש לך חבר?
אני: כן, אפשר לחזור לחומר שצריך להעביר?
אוראל: כן..
הסתכלנו על החוברת ופתאום הוא הניח את היד שלו על הרגל שלי, הזזתי לו אותה, אחרי שנייה הוא החזיר אותה שוב, ושוב.
אני: אוראל יש לי חבר וקמתי, הוא תפס אותי ביד ומשך אותי חזרה לספה.
אוראל: מאמי חבר זה לא קיר ודחף אותי אליו.
אני: אוראל די עזוב אותי....
אוראל: ואו את כל כך כוסית....
הוא חיבק אותי אליו חזק, התחיל לנשק אותי ירד לצוואר שם את הידיים שלו על החזה שלי...
ואני פשוט צעקתי אוראל,,, דיייי.. עזובב אותי.. אני לא רוצה.... התחילו לרדת לי דמעות, הידיים שלו עברו לי בכל הגוף הוא הוריד לי את החולצה נגע לי שוב ושוב בחזה ואני רק מנסה להשתחרר, התחיל לפתוח לי את המכנס מעביר את היד מחזיר לחזה ואני לא מפסיקה לצעוק...
אני: דיי, ליאור... למה את...ה....עושה....לי...את...זה..
צעקתי איכשהו הצלחתי להזיז אותו קמתי והוא שוב תפסתי.. לא הייה בי כוחות יותר פתאום משום מקום הדלת נפתחה ואדם עמד שם...
אדם: בואנה מה אתה דפוק והוא העייף את אוראל ממני..
אספתי את הדברים שלי ורצתי משם
אדם: מאי,חכי...רגע.....אל תלכי
לא הקשבתי לו המשכתי לרוץ... הגעתי לשירותים הקאתי את הנשמה הדמעות ירדו וירדו הרגשתי כל כך מגעיל.... נכנסתי להתקלח הייתי שם לפחות שעתיים לה הצלחתי להוריד את כל הליכלוך שהייה עלי...
התלבשתי ונשכבתי במיטה לא הפסקתי לבכות.. לא הבנתי למה הוא עשה לי את זה.
לא הצלחתי להירדם, כל כך רציתי לדבר עם מישהו אבל פשוט לא הייתי מסוגלת להוציא מילה, קפאתי...
ב4 בבוקר נרדמתי, והתעוררתי ב 8 מהפלאפון שצלצל זה הייה אדם.. לא עניתי אחרי שעתיים היו דפיקות בדלת פתחתי וראיתי את אדם עומד שם.
אני: מה אתה עושה פה?
שאלתי וחזרתי למיטה...
אדם: מאי, דברי איתי...
ואני שכבתי בשקט לא יכולתי להוציא מילה.
אדם: אני לא ידבר על זה, פשוט דברי
אני: לא...לא עכשיו
אדם: טוב אני נותן לך שבוע חופש מראשון עד ראשון. בראשון אנחנו מדברים.
הוא יצא כל היום הייתי במיטה כל טלפון שהייה שפוט סיננתי לא יכולתי לדבר.
קיבלתי הודעה מאסף
"אחותי היפה מכל יום ראשון אני בבית"
הייתי מרוסקת ברמה שלא יכולתי לענות לו.
יום ראשון ב9 כבר הייתי בבית.
אמא: היי מאמי מה קורה?
אני: טוב...
נכנסתי עם הדברים לחדר התקלחתי שוב שעה ונכנסתי למיטה. לא הייתי מסוגלת
אחרי 10 דקות אמא נכנסה.
אמא: מאיוש מה קרה?
אני: כלום..
אמא: נו ילדה שלי אני מכירה אותך.
אני: כלום לא קרה אמרתי וירדו לי דמעות... אני פשוט לא מרגישה טוב.
היא יצאה ואני נרדמתי ישנתי כ"כ הרבה עד ששמעתי דפיקות בדלת, הדלת נפתחה וזה הייה אסף הוא קפץ עלי, הייתי אדישה לא הייתי מסוגלת לחייך.
אסף: איזה כיף שאת שמחה לראות אותי
לא יכולתי לענות לו, הייתי משותקת נקרעתי מבפנים, לא הייתי מסוגלת לדבר.
הוא התעצבן ויצא ואני שוב נרדמתי.
נדב הגיע גם והלך אחרי 2 דקות שלא יכולתי לדבר וככה גם קרין וניב.
יום שלישי הגיע והחלטתי סוף סוף לרדת לקחת לי מים.
אבא: אסף.. עובר עליה משהו.
אסף: אני יודע..
ואז הם ראו שאני שם לקחתי מים ועליתי.
נכנסתי למיטה ואחרי כמה שניות הדלת נפתחה ואסף נכנס.
אסף: אני לא יוצא מפה, מצידי שנתיים עד שאת מספרתי לי.. הוא התיישב לי על המיטה.
הסתכלתי עליו ופשוט לא הוצאתי מילה.
אסף: חיים שלי, מה קרה לך? את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל.
כל כך רציתי להגיד ולא הצלחתי.
אסף: זה קשור לנדב? את בהריון קרה משהו?
ועשיתי לו לא עם הראש.
אסף: חברות?
ושוב עשיתי לו לא עם הראש.
אסף: צבא?
אני: כן לחשתי.
אסף: ספרי לי מאמי, מבטיח לך שאני יעזור לך
אני: אתה לא יכול.אמרתי ואמרתי לעצמי בראש שדי כמה אני יכולה להחזיק את זה.
אסף: נסי אותי.
לקחתי נשימה עמוקה.
אני: לפני כמה ימים... אמרתי והתחילה לי גולה בגרון..
אסף: נו..
אני: הגיע מישהו חדש מאמן נשק משהו אמרתי ושוב לקחתי נשימה והדמעות התחילו לרדת והגולה הקשה הזאת בגרון.
אסף: אוקי.
אני: בנוהל שבת.. הוא רצה שנעבור על חומר שמעבירים לחיילים..
ועצרתי, לקחתי עוד אוויר ניגבתי את הדמעות..
ואסף חיכה שאני אמשיך.
בקיצור הלכתי וזה התחלנו לעבוד ועצרתי.
אסף: נו.
נשמתי עמוק.....
התחלנו לעבוד.... ואז הוא.... והדמעות לא מפסיקות לרדת....
הוא שם עלי את היד... והזזתי לו... ואז שוב... ושוב..
והבכי פה התפרץ.... אסף חיבק אותי וסוף סוף הצלחתי להשתחר..
אסף, אני לא יכולה יותר... אתה לא מבין מה הוא עשה לי, הוא לא הפסיק לגעת בי, ואני צעקתי וצעקתי ואף אחד פשוט לא שמע אני לא יכולה יותר עם ההרגשה הזאת אסף.. קח אותה ממני, למה? למה זה מגיע לי
אמרתי בנשימה אחת ולא הצלחתי להירגע הדמעות לא הפסיקו.. הנשימות שלי גברו..
אסף: חיים שלי הוא חיבק אותי חזק ואני לא מפסיקה לבכות...
אמא נכנסה ולא הבינה מה קרה לי. אסף סיפר לה.
אמא: מאמי שלי היא התיישבה לידי
אני: אמא, למה זה מגיע לי?
אמא: די יפה שלי יהיה בסדר! זה יעבור מבטיחה לך! אנחנו איתך.
כל הלילה העברתי עם ההורים ואסף, לא הפסקתי לבכות.
אמא: מחר אדם יבוא ונראה מה עושים.
אמא נשארה לישון איתי בחדר,
בבוקר התעוררתי אדם הגיע ו....


ת ג ו ב ו ת 😊

וואייייי אמאאאאאל'ההההה
איזה פרק הורסססס
בדוק יעשו עלייו עכשיו כולם לינץ'
חחחחח
יאללה המשך 😊

אמא: מחר אדם יבוא ונראה מה עושים.
אמא נשארה לישון איתי בחדר,
בבוקר התעוררתי אדם הגיע ו....
אדם הגיע והתיישבנו כולנו בסלון אמא,אבא,אסף, אדם ואני.
אמא: אתה יכול להסביר לי איך דבר כזה קורה? איך מחזיקים בן אדם כזה.
אבא: אני באמת לא מבין את זה.
אדם: אני מודע למצב, אני מבין את הכעס שלכם ואני מאוכזב וכועס בדיוק כמוכם הוא יעלה משפט ויקבל את העונש שלו.
אמא: כל עונש שהוא יקבל לא ירגיש כמו שהיא הרגישה.. היא אמרה והדמעות שוב עלו לי לעיניים
אסף: אל תדאגו הוא ירגיש כאב.
אמא: אסף די.
אסף: שום די אף אחד לא יגע באחותי הקטנה. הוא קם ובדיוק בן ומתן נכנסו.
הוא התקדם וצעק לנו סמכו עלי.. שהוא ירגיש...
אמא דיברה עוד קצת עם אדם והוא הלך.
אני: אמא....אסף..ירביץ...לו....
אמא: אני אגיד למאור ללכת לחפש אותו...
לקחתי לי מים ועליתי לחדר לא הייה לי כח לכלום. אחרי כמה דקות שכבר נכנסתי למיטה נדב נכנס.
נדב: היי הוא התיישב לידי
אני היי..
הוא בא לתת לי חיבוק וזזתי, לא יודעת למה לא יכולתי שגבר התקרב אלי הוא השאיר אותי כל כך בטראומה שאפילו מישהו שאני מכירה אני לא יכולה שהתקרב אלי.
נדב: מה קורה מאי?
אני: כלום...
נדב: מאי?
אני: מה..?
נדב: למה את ככה?
אני: סתם עייפה..
נדב: טוב הבנתי אותך.. והוא פשוט קם והלך
דיי הבנתי אותו הייתי ממש מגעילה, אבל תנסה קצת לראות מה קורה.. אחרי חמש דקות קרין נכנסה.
קרין: צ'וצ'י שלי.. והיא חיבקה אותי ונשכבה לידי
קרין: מה איתך? די אני רואה שעובר עליך משהו, נתתי לך שבוע שקט אבל יאללה שפכי...
הסתכלתי עליה הוא חיבקה אותי
קרין: מאמי דברי...
היא הביאה לי חיבוק לקחתי נשימה.. וסיפרתי לה הכל.
קרין: מהההההההה? או מיי גד... אני לא מאמינה !!!
אני: כן.. הדמעות לא הפסיקו לרדת.
קרין: ומה יהיה עכשיו..?
אני : הוא עולה משפט.
קרין: סיפרת לנדב?
אני: לא אני לא מסוגלת.. ושום מילה קרין.
קרין: טוב מאמי.. יאללה תתארגני בואי נוציא אותך קצת.
אני: לא מאמי אני לא רוצה...
קרין: נו..
אני: לא באמת שאין לי חשק.
היא נשארה אצלי עוד קצת... ההורים יצאו וליאן הייתה אצל חברה..
הדלת נפתחה ואסף נכנס, ראיתי שיורד לו קצת גם מהאף ובן מאחוריו
אני: מה הולך פה?
אסף: כלום כפרה..
אני: בן...?
בן: סתם פגשנו את הבן זונה..
אני: אוראל?
אסף: כן...
אני: אוי לא.. מה עשיתם?
אסף: אל תדאגי הוא ידע לא להתעסק איתך. חיבקתי את אסף.
ישבתי איתו ועם בן ועליתי לישון.
הגיע יום חמישי קרין באה אלי ואמרה שחייבים לצאת. היא ממש באה והוציאה אותי מהמיטה.
לבשתי סתם ג'ינס וחולצה יפה אפילו לא הייה לי כוח לעקבים, נעלתי מגפון שטוח.
יצאנו עם חברים של אסף. הגענו לפאב והתיישבנו. הזמנתי לי כוס קאווה.
קרין: זהו מאמי שכחי ממה שהייה.
אני: מנסה.
הייה כיף אסף ובן הרסו אותי מצחוק סוף סוף צחקתי קצת אחרי הבאסה והדיכאון.
ואז ראיתי את נדב וחברים שלו נכנסים עם כמה בנות.. הם לא קלטו אותנו, אחת התיישב ממש צמוד אליו.
קרין: זה הבנות שהם הכירו באילת..
אני: מה..? מאיפה את יודעת?
קרין: שחר אמר לי שהבנים יוצאים היום עם הבנות מאילת.
אני: אני בהלם !
שלחתי לו הודעה- כוסית הבחורה מאילת אה?
הוא חיפש ולא ראה כי ישבנו מאחורי הקיר...
נדב: מה...??
לא עניתי לו ישבתי עוד קצת עם חברים של אסף וקרין ואני החלטנו לחתוך.. הם ראו אותי עוברת יצאתי ואחרי שנייה ראיתי את נדב יוצא גם.
נדב: מאי...?
אני: מה?
נדב: מה זה הייה הSMS הזה?
אני: כלום רשמתי מה שראיתי..
נדב: כולה ישבנו..
אני: כולה נסעת לאילת כולה ישבתם.. די אין לי כח.
נדב: מאי מה יש לך ?
אני: כלום נדב.. אתה לא יודע כלום.. את לא יודע מה עובר עלי... הדמעות התחילו לרדת והלכתי חשבתי שקרין הולכת אחרי אז המשכתי ללכת... מה שלא ידעתי שהיא חזרה לפאב ונדב הוא זה שהלך אחרי.
הרגשתי שתופסים לי את היד וישר נלחצתי והסתובבתי וראיתי את נדב..
אני: די נדב עזוב...
עמדתי ליד גן שאין בו שום כלום חוץ מספסל.
נדב: שבי.. הוא אמר לי והתיישב...
בכיתי התפרקתי כל כך.
נדב: מה יש..? למה את לא מספרת לי מאמי?
אני: אנ..י. לא.. מצליחה לא יודעת למה אבל פשוט לא הצלחתי לספר לו.
נדב: אני הבנתי שקרה משהו.. בשבועיים האלה, אבל ספרי לי... אני רוצה לדעת מה עובר עלייך, גם אם זה משהו רע.
אני: אוףףף אמרתי. אין לי כבר כח לבכות.
נדב: דברי.
אני:טוב...
בסופ"ש שנסעתם לאילת, סגרתי שבת הרי...
נדב: אוקי.
אני: ובאותו שבוע הגיע מישהו חדש שמאמן את החניכים. עצרתי ראיתי שהפנים של נדב הופכות לרציניות.
והוא רצה שאני יעבור איתו על תוכנית והדרכות לחניכים... התחלנו לעבוד.. ושוב הרגשתי את הגולה הזאת מופיעה בגרון ואיתה הדמעות.
הוא פיתאום שם עלי את היד שלו הזזתי אותה ושוב הוא החזיר, הוא פשוט לא הפסיק לגעת בי, ואני ניסיתי לרוץ משם לברוח והוא לא נתן לי הוא החזיק אותי כל כך חזק, הוא כל כך הכאיב לי.. ואז אדם נכנס וברחתי משם.. אמרתי ושוב הדמעות התפרצו.
נדב: אני בשוק... הוא התקרב אלי לאט לאט וחיבק אותי, התפרקתי עליו בכיתי הרגשתי מוגנת לידו.
נדב: חיים שלי אני לא ידעתי.. די אל תבכי בא לי ללכת לפרק לו את הצורה.
אני: אל תדאג אסף כבר עשה את זה..
נדב: איזה בן זונה, חרא.
אני: די.. נדב..
נדב: מאמי שלי הוא ניגב לי את הדמעות..
בגלל זה היית ככה מרוחקת..?
אני: כן לא יכולתי שהתקרבו אלי.
נדב: די בובי, עכשיו לאט לאט זה יעבור אני מבטיח לך.
אני: אמן. הוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה. כל כך התגעגעתי אליו.
נדב: אני אוהב אותך מאמי!
אני: גם אני אוהב אותך נסיך.
איך הייה באילת?
נדב: נחמד..
אני: הייה משהו?
נדב: נראה לך משוגעת אחת.
נרגעתי חזרנו קצת לפאב ונדב בא לישון אצלי כמובן שנרדמנו כפיות....
עד שבבוקר התעוררנו מהפלאפון של נדב ו.........


פרק קצר... בפרק הבא פיצוי 😊

חצופההההה זה היה קצר מאוווודדדד
חסר לך ואין פיצוי 😢

נרגעתי חזרנו קצת לפאב ונדב בא לישון אצלי כמובן שנרדמנו כפיות....
עד שבבוקר התעוררנו מהפלאפון של נדב ו.........
ונדב ענה, זה הייה אח שלו..
אני: מה קרה ב 8 בבוקר ביום שישי?
נדב: הוא נתקע עם האוטו אני נוסע לעזור לו.
אני: טוב מאמי, תבוא היום לקידוש.
נדב: טוב יפה שלי.
הוא יצא ואני חזרתי לישון, סוף סוף ההרגשה מתחילה לעבור.
התעוררתי ב 12 שלחתי לקרין הודעה שתבוא גם לקידוש והלכתי לחדר של אסף.
אני: נו אסף קום כבר....
אסף: אני קם ימעצבנת...
הוא הלך צחצח שיניים וחזר.
אסף: מה קרצייה?
אני: לא שמעתי בכלל חוויות מתאילנד....
דיברנו מלא ואז הסתובבנו קצת... ישבתי עם הבנות וחזרתי הביתה התקלחתי והתחלתי להתארגן לקידוש.
נדב וקרין באו והתיישבנו כולם לאכול.
אמא: קרין איך רזית...
קרין: תודה תודה..
התחלנו לאכול הייה ממש מצחיק.
אמא: אז מה עוד מעט החלום שלכן מתגשם אה?
קרין: כן, עוד ארבעה חודשים...
אמא: יאללה איך הזמן עף.
אני: כן כן..
סיימנו לאכול עזרתי לאמא לסדר את השולחן, קרין הלכה להתארגן ליציאה ונדב ואני עלינו לחדר.
אני: אוף מה אני אלבש
נדב: מאי, על איזה חלום אמא שלך דיברה?
אני: מה?
נדב: עוד ארבעה חודשים משהו?.
אני: אה.... החלום שלי ושל קרין מכיתה ז' זה אחרי השחרור לרדת לאילת לעשות כסף ולטוס... ועוד 4 חודשים אנחנו משתחררות.
נדב: אה רציני?
אני: כן אמרתי והוצאתי ג'ינס וחולצה מהארון.
נדב: ומה יהיה איתנו...?
אני: יהיה בסדר, די לדבר על זה עכשיו יש עוד זמן.
נדב לא ענה ואני התארגנתי. הייתי מוכנה ונסענו לאסוף את קרין
היא נכנסה עצבנית לאוטו.
אני: מה העצבים?
קרין: שחר ואני נפרדנו
נדב&אני: מההה צעקנו ושנינו הסתובבנו.
אני: טוב זה הייה אמור לקרות מתישהו אתם כל הזמן רבים
קרין: כן עדיף ככה.
הגענו לפאב והתיישבנו כולם אייל הרס אותי מצחוק.
אני: נדב מה יש לך? שאלתי כי הוא הייה נראה ממש מבואס
נדב: סתם...
אני: נו....?
נדב: סתם לא בא לי תשסעי הוא לחש לי באוזן.
אני: די בייב, יש מלא זמן עד אז.
סיימתי את הבירה וכולם חזרו הביתה. כל השבת ביליתי עם המשפחה.
הגיע יום ראשון והייתי צריכה לחזור לבסיס, אחרי נסיעה ארוכה הגעתי החלפתי לב' והלכתי למשרד.
אני: הי..
יהב: מאמושש הוא חיבק אותי..
אני: מה הולך?
יהב: טוב מאמי, איך את?
אני: יותר טוב.
הייתי עם החניכים הייה מצחיק, לא האמנתי שעוד שנייה הם הופכים ללוחמים.
השבוע טס כל כך מהר שלא הרגשתי אפילו. הגיע יום חמישי ישבתי במשרד עם נס הפלאפון שלי צלצל זה הייה נדב
אני: היי מאמי
נדב: מה קורה יפה שלי?
אני: טוב מאמי..
נדב: תקשיבי אנחנו רוצים לרדת מחר בובקר לכינרת לשישי שבת. אתן בעד?
אני: אמ נראה לי שכן, אני ידבר עם הבנות.
נדב: טוב מאמי כי אנחנו עושים קניות היום.
אני: סגור אני מדברת איתן וחוזרת אליך. סגרתי את השיחה עם נדב וסימסתי לבנות כולן היו בעניין.
הגעתי הביתה והלכתי לקרין ישבנו אצלה כל הבנות. וקבענו שהן יהיו אצלי ב 9 כי נדב וחברים שלו יבואו לאסוף אותנו.
היום עבר ממש מהר, הכנתי לי תיק קטן לכינרת,קרין ישנה אצלי.
בבוקר התעוררנו מוקדם לבשתי ג'ינס וגופיה וכפכפים התאפרתי בקטנה וכך גם קרין, הבנות הגיעו וחיכינו לנדב וחברים שלו.
הם הגיעו עם 3 מכוניות.
נדב: מאמי יש מקום ל 2 אצלי ועוד 2 אצל לירן...
אני: שחר את ושני תעלו עם לירן?
שחר: כן בטח 
הם נכנסו לאוטו וכך גם קרין ואני והתחלנו לנסוע.
אני: בואו נדבר על זה שזה לא לעניין שאני יושבת מאחורה....
אייל נהג ואמר יאללה שתקי שתקי ותתחילי לשיר..
בשלב מסוים נרדמתי. וכשהגענו נדב העיר אותנו.
אני: יאווווו איזה כייף פה....
הם התחילו לבנות אוהלים והייה ממש מצחיק. התחיל להיות מאוחר והם התחילו לפתוח את המנגל.
אני: יאבא איזה רעבה אני.... הם קנו מלא שתייה והתחילו לשתות, אני לא רציתי- כאבה לי הבטן לא הייה בא לי.
סיימנו לאכול והם התחילו לשתות שמו מוסיקה ...
מתן: יאללה בלאגן.....
הייה ממש מצחיק וב 4 בבוקר נרדמנו.. התעוררתי עם כאב בטן נוראי...
נדב: מאמי להביא לך משהו?
אני: לא זה בסדר...
נשארתי באוהל וכולם היו בים.
הרגשתי יותר טוב ויצאתי החוצה התיישבתי על הכיסא שיזוף....
סליחה... שמעתי מישהו צועק ופתחתי את העיניים ראיתי מולי גבר חמוד ממש
אני: כן..?
הוא: יש לך אש אולי..?
אני: לא לא ממש..
הוא: את יודעת למי יש..?
אני: כולם במים
הוא: חבל..
אני: חכה אני אבדוק פה... בדקתי בתיק של ליאב והבאתי לו.
הוא: תודה רבה.
אני: בכיף.
הוא: בן נעים מאוד.
אני: מאי וחייכתי
הוא הלך ואני המשכתי להשתזף...
הייה מאוחר אז חזרנו הביתה.
נדב: מאי מי זה זה שדיבר איתך?
אני: סתם אחד ביקש אש..
נדב: אה..
אני: אתה קנאי...
הימים עברו חלפו וגם החודשים, שנה וקצת עם הנסיך... אסף התחיל ללמוד לפסיכומטרי...
אני בדיוק הגעתי לקרין.
אני: קריןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
קרין: מה את צועקת אני ליידך!
אני: עוד פחות מחודש ואנחנו משתחררות......
קרין: שלושה שבועות מהיום!
אני: חלום או לא חלום!?!?
קרין: בטח חלום.. מסיבת שחרור ויום אחרי אנחנו באילת בייבי..
אני: כןןןןןןן ! שתיינו שמחנו.
השלושה שבועות האלה טסו לנו... והגיע השבוע האחרון לשחרור.. לא האמנתי שהזמן עף לי ככה כל כך מהר.. נפרדתי מכל החניכים סליחה לוחמים הייה לי כל כך קשה.. מאדם מיהב ומכל הבנות... גזרתי את החוגר והתרגשתי כל כך.
הגעתי הביתה ועוד יומיים קרין גם משתחררת.
נכנסתי הביתה וצעקתי אני אזרחיתתתתתת
אמא: קולולוללוללולולולול קפצתי עליה והלכתי לאסף...
אחרי חצי שעה התארגנתי התקלחתי והלכתי לנדב.
אני: הייי מאמי...
נדב: מה קורה יפה שלי...?
אני: טוב נסיך ! אני אזרחית להלהללהלהלה
נדב: בשעה טובה !!!!!
אני: מאמי תקשיב..
נדב: כן בובי
אני: אני בשבוע הבא יורדת לאילת.
נדב:...............


השינויים עומדים להגיעעעע

לא משנה איזה שינויים יהיו...יש לי תחושה שהיא תיהיה בסוף עם אחד החברים של אחייה...
בן והיא ניראה לי בול !!!

נדב: כן בובי
אני: אני בשבוע הבא יורדת לאילת.
נדב:...............
נדב: מה זה?
אני: כן מאמי.
נדב: מאי אולי תחשבי על זה שוב...
אני: על אילת?
נדב: כן.
אני: אני לא יכולה נדב.. אמרתי לו והתיישבתי על המיטה.
נדב: אז את מעדיפה את אילת עלינו?
אני: ממש לא, לא אמרתי את זה.
אחרי שהוא אמר את המשפט התחלתי לחשוב שזה באמת יגמר והדמעות עלו לי לעיניים.
נדב: מאי, אני לא רוצה שזה יגמר.
אני: גם אני לא לחשתי לו והוא חיבק אותי ונסחפנו לנשיקה ארוכה.
אתה חייב להבין שזה באמת חלום, ונראה אולי אני לא הסתדר שם בכלל ואחזור.
נדב: ומה אנחנו ניהיה בינתיים ביחד?
אני: כן ! תבוא לבקר אותי בסופשים והוצאתי לו לשון.
כל השבוע הזה הייתי עם נדב בלי הפסקה ועם המשפחה וחברים של אסף.
הגיע יום חמישי- ההורים של קרין ושלי הפתיעו אותנו וקנו לנו כרטיס טיסה במקום שנטוס. פעם ראשונה שאני באמת יוצאת מהבית לזמן בלתי מוגבל שני לא יודעת מתי אני חוזרת....
לבשתי ג'ינס קצר גופיה צהובה, התאפרתי בדקתי שהכל בתיק וירדתי למטה. הלכתי לחדר של ליאן ונכנסתי היא ישבה במחשב.
אני: יפה שלי קטנה...
ליאן: מה זהו? את נוסעת?
אני: כן תכף יפה שלי... אני רוצה שתבטיחי לי כמה דברים !
ליאן: מה? היא אמרה כשאני מחבקת אותה.
אני: שתהיי ילדה טובה! ותקשיבי לאמא ואבא וגם לאסף למרות שהוא לפעמים מעצבן. ושתלמדי ותשקעי ! ואני מחכה לטלפונים כל הזמן!
ליאן: מבטיחה! ואנחנו נבוא לבקר הרבה אמא אמרה לי!
אני: מעולה חיבקתי אותה חזק.
ההתרגשות עברה לי בכל הגוף. בדיוק גם מאור וליאת באו להגיד שלום נתתי להם חיבוק והלכתי לאסף.
אני: אסףףףףףףףףףףףףףףףףף צעקתי!
אסף: זהו?
אני: כן וחייכתי..
אסף: יאללה יזבל את הולכת לעשות חיים..
אני: דיר באלק אתה לא בא לבקר...
אסף: עלי שאני בא!
אני: אני אתגעגע
אסף: גם אני חיים שלי..
נכנסתי לחדר להביא כמה דברים ונדב בדיוק נכנס.
נדב: מאי... אל תסעי....
אני: די מאמי, אל תעשה לי את זה...
הבאתי לו חיבוק ענקי מלא באהבה ודמעות... וכך גם הוא.
אני: די מבטיחה שהכל יהיה בסדר, אהבה מנצחת הכל!
נדב: מבטיחה?
אני: כן מאמי. נתתי לו נשיקה ארוכה וירדנו.
הוא הוריד לי את הדברים.
קרין וההורים שלה הגיעו הם לוקחים אותנו לשדה תעופה.
יאללה חבר'ה.... ננתי לכולם חיבוק ארוך לאמא קצת יותר מכולם אין מה לעשות ופתחתי את הדלת.
אני: שמרו על עצמכם כן?
אמא: תשמרי גם את על עצמך מאמא.
יצאתי וראיתי את קרין עם החיוך הזה שלה.
אני: מזל שיש אוזנים לעצור את החיוך.
קרין: אני לא קולטת שאנחנו עושות את זה....
התחלנו לנסוע אחרי שעה ומשהו העגענו.
עלינו למטוס ואחרי 40 דקות רגלנו ירדו באילת.
קרין רשמה בפייסבוק: אילתתתתתתתת הנה אנחנו באות !!!
הלכנו לבית מלון במרכז אילת שמנו את הדברים בחדר שקיבלנו- החלפנו לבגד ים וירדנו לבריכה..2 כוסיות...
אני: ואי קרין נראה לי שממש השמנתי.
קרין: איזה השמנת את אחת הכוסיות..
נכנסנו למים הייה כיף ואז התיישבנו במיטות שיזוף בחוץ.
אני: תגיד קוף, את שלמה עם הפרידה שלך עם שחר?
קרין: מאוד.. סתם היינו רבים ואני לא חושבת שבאמת אהבתי אותו, נגיד כמו דניאל.
אני: אה יופי.
שתינו שכבנו שם משתזפות ואז אחר בא..
פש איזה בנות יש פה מחממות את אילת... הרמנו את הראש ועמדו מולנו שני גברברונים חתיכים.
קרין: בטח מחממות, מביאות קצת סטיל לאילת
אחד מהם: תשמעי סטיל אני לא בטוח.
קרין: מה אתה אומר חמוד..
השני: בלי עצבים כפרה...
אני: כפרה.. נפתחנו...
הוא: אפשרי להפתח...
הם ישבו איתנו קצת- אחד מהם לקח את הפלאפון של קרין. הייה כבר מאוחר אז הלכנו להתקלח ולנוח קצת לערב.
דיברתי קצת עם נדב וקרין ואני נכנסו כפיות למיטה.
קרין: מאי, את יודעת שבשלב מסוים אתם תיפרדו..
אני: למה..
קרין: די מאי תהיי רציונאלית. זאת המציאות! את לא יכולה לנהל קשר עם בן אדם שגר כל כך רחוק מפה.
אני: יהיה בסדר. מה שיהיה יהיה.
קרין: כפרה אני על הדבר הזה.
נרדמנו והתעוררנו באיזה 8 בלילה..
התחלנו לחפש בגדים והפלאפון של קרין צלצל.
קרין: הלו..כן...מי זה....אה...בחדר...דן.. אה גם אתם? ..איזה מספר?... טוב נראה..
אני: מה זה הייה?
קרין: השנים מהבוקר עם חדרים הם רוצים שנשב איתם...
אני: אה.... מגניב
קרין: רוצה?
אני: סבבי
לבשתי גינס קצר לבן גופיה נופלת התאפרתי בקטנה בושם כפכפים ויצאנו מהחדר.
אני: איזה חדר הם?
קרין: 224 מאמי.
נכנסו למעלית ותוך שנייה הגענו לחדר שלהם.
קרין: פ ד י ח ו ת..
אני: יאללה דפקי.
אחרי כמה שניות נפתחה הדלת ומולנו עמד גבר חתיך במיוחד בלי חולצה קרין ואני היינו בהלם לשנייה.
בואו כנסו. נכנסו לחדר הייה קצת מבולגן והתיישבנו
קרין: איך קוראים לכם בכלל
היו שם שלושה
זה שהתקשר לקרין אמר: אני אמיר זה שפתח לנו את הדלת אלעד והשלישי:אור. כולם היו נראים טוב שם
אמיר: להכין לכן כוס? תכף באים עוד 3 חבר'ה....
קרין: אמ כן למה לא...
אני: קצת וודקה...
אמיר: אין בעיה מאמי.
התחלנו לשתות ועוד שלושה נכנסו... גם נראים ממש טוב ואחד הייה ממש מוכר לי.
אמיר בואו תכירו חבר'ה..
קרין... ו... מאי.. נכון?
אני: כן זה לא כזה הרבה שמות 😛
אמיר: את צוחקת לי על הזיכרון?
אני: לעעע בכלל לא
אמיר: טוב זה גיא הוא הצביע על הראשון שנכנס שהייה ממש חתיך והוא לחץ לנו את היד...
זה גל וזה גולן.
קרין&אני: היי...
גל: יאללה תדלק אותי קריוקי ועפים...הוא צעק, הוא הייה ממש מוכר לי ולא הבנתי מאיפה. הוא התיישב לידי..
אני: תקשיב את ממש מוכר לי..
גל: את האמת שגם את לי..
אני: אממ
גל: ...


ת ג ו ב ו ת...
ואת חושבת שמתאים לה לצאת עם חבר של אחיה?