סיפור?!

אני כאן..
אני רוצה לקרוא סיפור
אבל משום מה כל הסיפורים נתקעים..
הם עוצרים באמצע ואין המשך...

אני כאן,ואני רוצה לקרווא(:

גם אני רוצה לקרוא 😊

יששש!!
בעז"ה אכתוב עוד כמה ימים את הפרק הראשון...

אני לא אכתוב כל מס' ימים או פעמיים היום מכמה סיבות:
א - אני עובדת ואין לי הרבה זמן
ב- אני אחכה לתגובות.
כל עוד לא אראה תגובה לפרק מסויים לא אמשיך אותו..

חח...זה נשמע כמו איום אבל זה ממש לא..
פשוט אני באמת רוצה לכתוב אבל לא כיף לכתוב פרק אחרי פרק רצוף כי אני מרגישה שאני כותבת לעצמי..
אז פשוט אחכה לתגובות שלכן..

אוהבתתתת3>

צודקת בהחלט... מחכה לסיפור 😊
שבת שלוםםםם

-פרק 1-




"אוף אני פשוט משתעממת!!!" מילמלתי לעצמי תוך כדי שאני מסדרת את חדרי.
"הכול טוב?" נכנסה אמי, כנראה שמעה את שאמרתי..
"הכול מצוין!" אמרתי לה בציניות
"למה את עצבנית?" שאלה
"אמא,אני כבר מתחרפנת מלהיות בבית. אני לא מוצאת שום עבודה במקום המעפן הזה..
אני כבר מעדיפה לחזור לצבא.."
"כול החבר'ה הצעירים שמסיימים צבא לא מוצאים את עצמם כשהם יוצאים זה בסדר.."
"מה בסדר בזה?! אני פשוט משתגעת..!!"
"את יודעת מה..שמעתי משי,השכן,שיש איזה קורס לאנגלית בצפון...בא לך ללכת?"
"מה לי ולאנגלית?!" אמרתי ועוד יותר התעצבנתי "אני מעדיפה למות משיעמום ולא ללכת לקורס הזה..."
"חבל...כול מיני בני נוער, בכל מיני שכבות וגילאים זה נראה לי נחמד..כולה חודשים..תעבירי את הזמן מה אכפת לך? וזה גם לא עולה כזה הרבה כסף, אני מוכנה לממן אם את רוצה.."
"בשום פנים ואופן לא!" אמרתי תקיפה
"בחירה שלך" אמרה לי אמי ויצאה מחדרי.
נשארתי לבד בחדר, שוב.. מסתכלת על החדר הכלכך משעמם שלי..
"פחח רק אני וקורס אנגלית" הרהרתי במחשבותיי'
"מה אעשה עכשיו,מה אעשה??" שאלתי את עצמי ברוגז.. "טוב אני הולכת לישון"
--------------------------------
"אני פשוט לא מאמין שעשית לי את זה" אמרתי לאבא שלי
"מה אכפת לך הרי אתה גרוע באנגלית" אמר משועשע
"אבא, אם אני ארצה ללמוד אנגלית אני אלמד בעצמי אל תדחוף את האף שלך למקומות שלא שלך!!!" אמרתי בכעס,כמעט שצעקתי
"לדעתי אתה תהנה"
"דעתך לא רלוונטית אתה לא מבין?!" אמרתי בעצבים
"טוב אני רק..."
"שום טוב..תבטל!" אמרתי תקיף
"אין אפשרות!" אמר ברוגע
"אני לא הולך..חבל לך על הכסף.." אמרתי
" זה כולה חודשיים מה אתה עושה מיזה כזה עניין בכול מקרה אין לך מה לעשות בבית..מה הקטע?!" הפעם גם אבי הרים את קולו ואני נסוגתי אחרוה..
"אוחחח.."אמרתי שוב בעצבים והלכתי לחדרי.
--------------------------------
"קורס באנגלית?! לא היה עדיף לרשום אותי למתמטיקה או משהו כזה..אני דיי טובה באנגלית" אמרתי אימי
"כן,אבל לא יזיק קצת לשנן.." אמרה אמי בחיוך
"שיהיה" אמרתי בהכנעה
"אני אומרת לך את תהני..זה נראה לי באמת נחמד.."
"את שמעת אותי מתנגדת?" אמרתי בחיוך
"את הולכת לקורס אנגלית י'חננה!!!!" אמר לי אחי , יורם
"אוי יורם תשתוק אני לעומתך רוצה להצליח בחיים!" התעצבנתי
"עד שסוףסוף סיימת בציפר את הולכת לי לקורס אנגלית..איזה משועממת את תאמיני לי!!"
"טוב תשתוק"
"לכי תטוסי לך לחודשיים במקום זה-עדיף! מה את הולכת לי ללמוד?" המשיך להתגרות
"יורם מספיק!!
"אין לך בושה תאמין לי..לא משנה מה אני עושה בשבילך תמיד אתה תציק..אבל בסדר.. זה עוד יחזור לך בהפוכה.. תסמוך עלי.. וכשאתה תצטרך אותי.. תקפוץ לי ותתחנן עד שאני אעמוד לצידך.." אמרתי בעצבים
"יאללה יאללה מה את עושה פוזות ההפרש בינינו כולה שנה וחצי..מה את קופצת מעל הפופיק"
"טוב תשתוק" אמרתי ונכנסתי לחדרי.
-------------------------------
"מאיה?" נכנסה אמי לחדרי והעירה אותי משנתי
"ממ.." מילמלתי בשקט
"לא נמאס לך לישון..החדר של כבר מסריח ומעלה עובש תאווררי אותו קצת.." אמרה ופתחה את החלון
"מה השעה?" שאלתי
"8 בערב.."
"ואוו...כמה ישנתי" אמרתי בחיוך
"רשמתי אותך לקורס"
"את רשמת אותי לאן?!" צעקתי ומהר מאוד נמחק לי החיוך
"אני אומרת לך זה יעשה לך רק טוב.."
"אמא אני לא מאמינה לך!! אני ילדה מספיק גדולה בשביל להחליט החלטות העצמי..
קיבינמט אני בת 22!!!!!! אמאאא!!"
"תפסיקי לצעוק יש מסביבך שכנים!!!" אמר אמי בנחת אבל ראו עליה שבא לה להתפוצץ עלי.."
"תבטלי" אמרתי בתוקף,ברור,חד וחלק
"אין אפשרות" אמרה אימי באותו הטון
"תשלחי את עומר אני לא הולכת"
"אני לא שולחת את עומר כי זה לא לגיל שלו! את הולכת וזהו" אמרה ויצאה מחדרי
'יווו איזה קרציה..גם בגיל 22 היא נכנסת לי לחיים!!! אני פשוט לא מאמינה.. מתי היא כבר תפסיק להחליט בשבילי החלטות מהסוג הזה?!"




[B][SIZE=7][COLOR=red]

בא לכן שאמשיך את הסיפור?

הרי רוצים להחיות פה את הפורום..
אז..אם כבר-אז כבר 😛