יום ראשון לכיתה א' ,איזה כייף ,חוויה שעוד תזכר רבות ותתועד בכל המצלמות בבית .
אתם עומדים מהצד בגאווה ומביטים בקטנטן שלכם בחולצה לבנה ,
עומד נבוך ונוקשה ,
כשמחזיק את ידו הקטנה בוגר שיכבת ו'.
הילד הקטן שלכם לא יודע עוד מה מצפה לו שם במסגרת החדשה
סטנדרטים חדשים, מורים ,שיעורי בית, ילדים אחרים, הפסקות ,
ריבים ,בכי היסטרי, חרם רגע!
פאוז! ח-ר-ם? רק המילה מעלה בי חרדה.
בכל בית ספר או כיתה תמיד יש את השעיר לעזאזל ,הכיבשה
השחורה של הכיתה שכולם לא כ"כ מתחברים אליו והמיוחד הוא?
שהוא גם לא מתלונן אז למה לא באמת?! מצאנו את הקורבן!
וזה יכול להמשך שעות,ימים, שנים ואף אחד לא באמת שם לב ילד
עם העיניים העצובות, לילד הבודד.
והילד?הוא ממשיך לשתוק ,לשתוק ולספוג הכל.
הרי בדרך כלל דואגים בבית הספר לתת להורים הרגשה שהילד בטוח,
שמור מכל משמר. ילד טוב ש"מסתדר עם חבריו לכיתה",
הם דואגים טוב, טוב להכין את השטח לטאטא מתחת לשטיח את כל ההתנקלויות שלהם.
של החברים לכיתה של בנם הקטן. שהסוד הקטן הזה ישמר בן כותלי בית הספר.
ילדים יכולים להיות רעים כ"כ
חושפים את פרצופם האמיתי רק שהמבוגר האחראי לא נמצא שאפשר לשים
עוד רגל ולתת עוד מכה אבל מה שהכי כואב ? זה לא המכות 'היבשות'
כביכול אלא מה שקורה במפנים.
הנפש המרוסקת ,הביטחון שיורד לו למתחת לקו האדום ,החסינות שהוא
מפתח לאורך השנים,הפחד מלהתמודד מולם. מול אותם חסרי הלב
שדאגו טוב טוב שיזכור מי הוא ומה הוא שווה בכל יום.
החבר הכי טוב שלו נעשה הוא עצמו יושב מבודד ובודד מכולם
מסתכל מרחוק בעניים דומעות וחושב לעצמו לה דווקא לי?
מה לא בסדר בי?
נכתב מתוך כעס וזילזול של מערכת החינוך בילדים האלה שהם כ"כ חסרי אונים!
הרבה זמן אה?
שבועות שמיייח![B]
וואו...זה מחזיר אותי 10 שנים אחורה...
ליסודי...
אני לצערי הייתי ה"שעיר לעזאזל" של היסודי..
כל שש השנים..ואף פעם לא הבנתי למה
לא ידעתי למה עושים לי את זה ולמה דווקא אני מכולם
לא רק שהיו מתנכלים פיזית אלא גם מילולית
כל הזמן צחקו עליי ואמרו לי שאני מכוערת..
חשבתי שבגלל זה צוחקים עליי ושאני באמת לא יפה..
כמובן שבסופו של דבר בגיל 18 בחור מהצבא אמר לי שאני יפה
ומאז הרבה אמרו לי שאני כזאת...ולאט לאט התחלתי להאמין..
זה היה מאוד קשה לבנות את הביטחון כשהוא היה עמוק עמוק באדמה..
אני מקווה שיעשו עם זה משהו..כי לחשוב שעוד ילדים סובלים כמוני...
וזה סבל שקט וחודר...
את ממש צריכה להתגאות בעצמך ולדעתי את ממש אמיצה
זה ממש 'טראומה' מבית הספר היסודי/תיכון
אין יותר אכזרי מילדים בבית ספר שמוצאים את ה'שעיר לעזאזל' ומוציאים לו את הנשמה.
גאה בך:]
