מרחק נגיעה ( :
פרק 1
זה סיפור חדש - שלי ! :]
ישבנו ועשינו קידוש לפני כניסת שבת.. עוד שבת ארוכה, אני לא יודעת למה אני פשוט לא אוהבת את השבתות האלה לא אוהבת, אני כל כך רוצה שיהיה כבר יום ראשון.
שוב אבא מברך, ושוב.. ושוב ... נו אתם יודעים איך זה שעושים קידוש [:
אז ככה לא הצגתי את עצמי
קוראים לי אלינור רביבו, אני בת 16 כרגע אני בחופש הגדול ועולה לכיתה י"א , אני ילדה למשפחה חרדית, אמי היא מורה בבית ספר דתי בבית ספר שלי חח, ואבי הוא רב.. יש לי אחות גדולה אחת בת 19 עושה בדיוק שירות לאומי.. וזהו בעצם, אני גרה בבית גדול ולא חסר לי שום דבר בעיקרון זאת אומרת לא חסר לי כלום במובן של חרדית, כן חסר לי טלוויזיה וחסר לי לצאת ולבלות לבד או עם חברות, אבל הקטע שזה לא כזה חסר כי תמיד זה היה ככה גדלתי ככה.. אני גרה בשכונה של מלא צעירים שהם לא חרדים בכלל.. איני יודעת מדוע אבי בחר לגור דווקא פה, תמיד שאני יוצאת ליד הבית למכולת יש מלא בנים שמסתכלים עליי וצוחקים עליי, בנים כאלה שמסתובבים בלי חולצה או מעשנים.. יותר מידי עושים רעש במיוחד בשבת ששמים מוזיקה על פול ווליום ולא מתחשבים בחרדים.וגם הרבה פריצות יש פה בשכונה.. אה וגם יש את הבנות האלה היפות בשכונה שמתלבשות עם גופיות קצרות ובגדים קצרים כאלה לפעמיים רצה לי קנאה קטנטנה שבא לי לראות איך זה עליי אבל אאסור לי בהחלט!!
יש לי שיער שחור עם גוונים בלונדינים.. אני רזה ויש לי עיינים חומות עמוקות. נשמעת לא רע נכון ? : )
אני תמיד שמה חצאיות לא בהכרח חצאיות מתחת לברך.. אבל שאני עם הוריי אני כן שמה מתחת לברך.
--
הגיעה השבת, עליתי לחדרי והסתכלתי דרך החלון, ישבו שם 5 בנים
אחד בלי חולצה - עם שרשרת זהב על הצוואר וגינס.
אחד לבוש מוזר עם שיער ארוך.
אחד לובש חולצת פסים כזאת ומכנס קצר.
ועוד שתיים כזה סתם.. וכמה בנות יפות ממש יפות הבנות האלה.
הם שמעו שירים ועישנו נרגילה בגן ליד הבית שלי.
" הינה החרדיה המכוערת " צעק זה שלבוש מוזר עם שיער ארוך.
הורדתי את ראשי למיטה, לא רציתי להסתכל עליהם שילעגו לי.
" סתום את הפה ימפגר איך אתה מדבר אני לא מבין " צעק שם מישהו, הבטתי מהחלון וראיתי שזה הבחור בלי החולצה עם השרשרת זהב הבולטת.
" מה היא מסתכלת שתוריד את העיינים כל היום מסתכלת באלוהים מסכנה " אמר שוב.
באלוהים? אין לך אלוהים עם אתה מדבר ככה.. חשבתי לעצמי.
" טוב תעזוב מספיק " אמר ההוא בלי החולצה.
נשכבתי במיטה ונרדמתי עמוקות.. ככה עברה לה השבת שוב משעממת, בית כנסת, ארוחה ושוב עוד פעם.. עד יציאת השבת כל כך שמחתי הדלקתי את הפלאפון.. חחח אבל למה ציפיתי הרי כל החברות שלי גם דתיות, ואין אף אחד שיתקשר אבל אהבתי לדבר בפלאפון סתם עם חברות..
ביום ראשון בבוקר יצאתי למכולת.
" או או מי באה " אמר הבחור המוזר מאתמול.
" תעזוב אותה " אמר המוכר.
שתקתי.. והוא תפס בידי. ההוא.. ההוא בלי החולצה.
" איך קוראים לך " שאל שמסתכל עליי ואוחז בידי.
אסור חשבתי לעצמי, אסור זה נגיעה !! הפעם הוא היה עם חולצת פסים שחור לבן, וג'ינס ונעל ספורט לבנה.
" תעזוב אותה " אמר המוכר שוב מהדלפק.. וכל החברים בוהים בי כאילו נפלתי מהירח.. חשבתי לעצמי מה יש להם לעשות שם כל הזמן אין להם חיים ?
ניסיתי למשוך את היד אך הוא לא עזב. פחדתי.
" אלינור " עניתי, והשפלתי מבט.
" אסי נעים מאוד " אמר.
הוא שיחרר לי את היד והלכתי במהירות רבה.
הוא היה נראה טוב, המבט שלו הפנט אותי כל כך. זאת הייתה פעם ראשונה שגבר נוגע לי ביד.
" אלינור מדוע התעכבת כך ?" שאל אבא שלי שישב בכורסה וקרא תהילים.
" היה תור ארוך " שיקרתי.. פעם ראשונה.. שיקרתי... שמתי את הלחם במטבח ועליתי לחדרי.. הסתכלתי עליהם מהחלון, והם דיברו להם שם.. עד שבאה אחת יפה כזאת עם שיער שחור ארוך ארוך גינס צמוד ונעל גבוהה עקב.
היא התקרבה ונתנה לו נשיקה ארוכה לאסי ההוא.
אחרי ארוחת הערב, נכנסתי לחדרי לצחצח שיניים ולהחליף לפיג'מה.. השעה הייתה 20:00, בלילה אני שמה מכנס וחולצת טישרט, מותר אמא אומרת.
באמצע הלילה שמעתי רעשים מפחידים.. של פתיחת חלונות.. הסתכלתי על השעון והשעה הייתה 03:00 בבוקר אני מתבוננת ורואה אותו נכנס ליי לבית.. הוא מתקרב והיה חושך מוחלט.. " מי זה " צעקתי.
הוא התקרב.. ראיתי את הצל שלו.. וחסם את פי עם ידו.. הוא דחף אותי לחדרי ושהדליק את האור בחדר.. זה היה הוא זה היה אסי הבחור ההוא מהשכונה, לבוש בשחור עם כפפות על הידיים.
להמשיך או לא ?:]
תגיבו 😊
נשמע מעניין מאוד!!
תמשיכי
הופה !! חולה על הסיפורים שלך אין דברים כאלו !!
ועזבי מה אמרה לך ההיא ומה לא אמרה
אני איתך לאורך כל הדרך D:
תמשיייכיייי
QUOTE הופה !! חולה על הסיפורים שלך אין דברים כאלו !!
ועזבי מה אמרה לך ההיא ומה לא אמרה
אני איתך לאורך כל הדרך D:
תמשיייכיייי
איתה !!!! 😊
תקשיבי את כותבת סוף!!!
הכתיבה שלך ממכרת בטירוף, רצון לקרוא עוד ועוד..
והתחלה מדהימה המשךךךךך!!!
QUOTE הופה !! חולה על הסיפורים שלך אין דברים כאלו !!
ועזבי מה אמרה לך ההיא ומה לא אמרה
אני איתך לאורך כל הדרך D:
תמשיייכיייי
חחח תודה מאמי שלליי :]
ותודה לכן על התגובות, רק קמתי אז יותר מאוחר פרק 3>
מרחק נגיעה ( :
פרק 2
הוא התקרב.. ראיתי את הצל שלו.. וחסם את פי עם ידו.. הוא דחף אותי לחדרי ושהדליק את האור בחדר.. זה היה הוא זה היה אסי הבחור ההוא מהשכונה, לבוש בשחור עם כפפות על הידיים.
הוא דחף אותי למיטה.. כאילו אני ישבתי על המיטה והוא עמד מולי.. הוא סגר את הדלת והסתכל עליי. השפלתי מבט, לא דיברתי, רעדתי. ידעתי שהם כאלה בחורים, נו כאלה עבריינים.
" אני מצטער " קטע את מחשבותי.
המשכתי לשתוק.
" אני לא רציתי.. " הוא המשיך. שנשען על דלת חדרי ומדבר איתי. פחדתי, מה הוא רוצה ממני, ההורים שלי יתעוררו כי איך אני שמעתי את הרעשים והם לא, וזה קומה שלישית כאילו איך הוא הצליח.. כמה דברים עברו לי בראש, אך שוב הוא קטע את מחשבותי.
" על מה את חושבת ? " שאל. מה אכפת לו חשבתי לעצמי.
" טובבב חלאס תתחילי לדבר למה לדבר זה לא לגעת " הוא כבר הרים את הקול. שמתקרב אליי, מרים את ראשי ומסתכל לי בעייני.
התרחקתי ממנו.. " מה אתה רוצה שאני יגיד, אתה נכנס לי לבית ואומר לי אני מצטער למה?" שאלתי.
" נתנו לי הוראה להיכנס לבית שלך ולקחת משהו " אמר. וואי הייתי בשוק מוחלט !! הוראה? מה עשינו רע ? אנחנו כאלה שקטים, עם אף אחד פה לא מדברים.
" הוראה ? " שאלתי.. ופתאום הסתכלתי על עצמי.. לבושה עם מכנס עד הברך וחולצת טישרט, הרגשתי לא בנוח.
" כן הוראה, תזוזי " אמר והתיישב על המיטה שלי כאילו כלום.. תפסתי מרחק רחב ממנו לכיסא שליד המיטה, הוא הסתכל עליי וחייך..
עד שהוא התחיל לצחוק " מה את מפחדת שאני יאנוס אותך אני לא מבין " שאל שהוא מחייך.. החיוך שלו היה יפה.
" לא " עניתי במהירות ושתקתי.
" טוב בקיצור אני מצטער אבל אני חייב לקחת את זה עם לא יתנו הוראה שיהרגו אותי מחר " הוא הדגיש את ההוראה וקם לכיוון הדלת.
" מה אתה צריך לקחת ? " שאלתי שקמתי ועמדתי למולו.
הוא התקרב.. ואני לוקחת צעד אחורה.. עוד צעד קדימה, ושלי אחד אחורה.. ובום נפלתי למיטה והוא מעליי. " תזוז ממני " אמרתי מהר שזזתי לצעד.
" ממה את מפחדת ?" שאל.. " לא אני רוצה לדעת מה את מפחדת, מה אצלכם יענו נגיעה זה לא לגעת גם באף אני לא מבין " אמר וגיחך.
" מה אתה צריך לקחת ? " שיניתי נושא.
" אותך " ענה. " מה ?" שאלתי מבולבלת.
" צוחק מה קפצת " היה לו דיבור מעצבן כזה.. קיצורי מילים, לא מדבר הרבה.. לא שפה נאותה.
" טוב דיי אתה אומר לי מה אתה צריך לקחת או שאני מתקשרת למשטרה " כבר נלחצתי.
" מתקשרת... למשטרה " הוא אמר את זה באיטיות.. נשכב על המיטה שלי והתפרץ לו צחוק לא מובן. " תתקשרי אמר אחרי שניה "
" אני מחייגת " אמרתי לוקחת את הפלאפון שלי " תחייגי " אמר רגוע.
הסתכלתי, מבולבלת מאוד !! מה עובר עליו ? לא הבנתי כל כך.
לקחתי את הפלאפון וחייגתי 100 בעודי מתקשרת.. הוא בא ולוקח לי את הפלאפון.
" מה אתה עושה? " שאלתי. " לוקח את הפלאפון " ענה, ויצא לי מהחדר.. לא יכלתי לצעוק כי כולם ישנו.. הוא ירד לקומה השנייה וירדתי אחריו.
" ששש " אמר לי. " שש אתה תביא לי את הפלאפון " אמרתי בשקט מוחלט. כבר לא ראיתי אותו כל כך , פשוט השרשרת שלו סימנה לי את הדרך, שרשרת נוצצת בזהב מלא, חשבתי לעצמי עם גנב גם אותה.
הוא נכנס לחדר של אבא שלי.. מקום שאני לא נכנסת אליו. " בואי " אמר לי. " מה למה אתה נכנס לפה " הוא תפס לי את היד, הרים אותי והושיב אותי על השולחן. " מה יש לך ? " שאלתי.
" אני רוצה אותך, פה " הוא אמר וסגר את הדלת במהירות.
" מה " נלחצתי כל כך בחיים שלי לא עמדתי במצב כזה.. הלב שלי פעם בחוזקה.
" מה את לחוצה מההההה אני צוחק " אמר.
" מה אתה צריך נו " שאלתי כבר מותשת.
" לאבא שלך יש צמיד שכתוב שמע ישראל אני צריך אותו " אוי אלוהים חשבתי לעצמי למה דווקא את זה, זה מסבתא זכרונה לברכה, מהבר מצווה.
" בבקשה לא, לא את זה "
" די נו אני צריך את זה יאללה אין לי זמן גם ככה עייפת אותי " אמר, ואני שתקתי.
" נווווווו " הוא צעק ונתן מכה על השולחן. " את לא מבינה אני מת אני יהיה למעלה עם האלוהים שלך עם לא תתני לי את זה " אמר עצבני.
" זה שם " הצבעתי למדף שהצמיד היה שם.
הוא התקדם לקח אותו במהירות ויצא, יצאתי אחריו לנסות אולי הוא ישאיר את זה ויקח משהו אחר בתמורה " תקשיב אני יתן לך את כל התכשיטים שלי רק לא את זה בבקשה קח הכל לא את זה " אמרתי ביאוש.
" אבל מאמי אני לא צריך שום דבר אני מבין את ילדה טובה של אבא אבל אני לא צריך כלום, אני צריך את זההההההה " אמר מעוצבן, והראה את הצמיד.. בכוונה שצריך אותו דווקא.
" למה אבל " שאלתי לא מבינה.
" עוד למה אחד אני שובר לך את הראש "
פחדתי.. ושתקתי.
" סליחה " עניתי אחרי כמה שניות.
הוא התקרב ואמר לי בעדינות רבה " אני מצטער באמת, אבל אני חייב לעשות את זה ותאמיני לי שאני באמת מצטער ועם את לא מאמינה תשאלי את האלוהים שלך הוא יודע למה אני עשיתי את זה " לא הבנתי כלום.. ושתקתי.
הוא יצא דרך החלון.. ואני נותרתי המומה.
הלכתי לישון, בוכה, כן בוכה.. כי מה אני יגיד לכם , לא עבר עליי דבר כזה אף פעם בחיי. הייתה לי הרגשה שזאת לא תהיה הפעם האחרונה שניפגש.
קמתי ב9 בבוקר, לקרוא שמע ישראל ותפילת שמונה עשרה, אחרי זה ב10 אכלתי ארוחת בוקר.. ויצאתי קצת עם בת אל.
בתאל - זאת חברה טובה שליי אנחנו כל היום ביחד, היא קצת שמנמנה אבל מאוד יפה.. היא פחות חרדיה ממני, זאת אומרת יש לה טלוויזיה בבית.. ובדת קצת שונה. אבל אני מתה עליה.
יצאנו קצת לעיר סתם לטייל, היה חם חם מאוד !! כל מקום שאניי הולכת אני מרגישה שהמבטים לכיוון שלי לא יורדות.
" רוצה ניכנס לפה נקנה עגילים " שאלה בתאל .. כמובן שלא רציתי המוכר הזה מתנהג בכלל לא יפה.
" לא אולי פעם אחרת " השבתי.
קנינו פיצה והלכנו אליי הביתה.. בדרך ראיתי את אסי יושב בגן לבד...
שהגעתי לכניסה לבית שמעתי שריקות.. " מי זה שורק ככה " שאלה בתאל שהסתובבה וראתה את אסי, חחח בחיים אני לא ישכח את השם שלו.
" לא יודעת אל תתייחסי " עניתי . " זה הבחור ההוא " ענתה בתאל והצביעה על אסי.
" אלינוררררר את יפה כמו מלאך ושפתיייך יעידו כך " פתאום הוא שר.. הסמקתי :]
" אלינור ? " הסתובבה אליי בתאל מופתעת.
" אה ? " שאלתי מגלגלת עיינים.
" הוא שר לך ? "
" לא מפתאום אנחנו לא מכירים.. " עניתי ונכנסתי מהר הביתה.
ישבנו ואלכנו פיצה.. תוך כדי דיברנו סתם פה ושם דברים.. חחח דברים שלא יעניינו אותכם.
יצאתי לזרוק את המגש פיצה.. ואסי עוד היה שם. לא הסתכלתי לכיוון שלו, אך שהתקדמתי לפח הוא רץ מהר לכיווני.
" תגידי " אמר שנשען על הפח והסתכל עליי.. הוא היה בלי חולצה שוב.. עם מכנס פשוט.
השפלתי את מבטי ושתקתי.
" מספיק לשתוק מה ככה את רוצה אני ינצח אותך " הוא חייך.. וחייכתי בחזרה.
" טוב אלינור עם את תשתקי ככה אני בסוף יעשה התערבות מי שותק יותר זמן ובדוק אני לוקח " אמר.
" מה אתה רוצה " שאלתי הפעם ברצינות.
" אבא שלך קלט שהלך הצמיד ? "
" אני לא יודעת.. " עניתי הולכת לכיוון הבית שלי.
אחרי 20 דק' בתאל הלכה לביתה, ואני נשארתי לבד.. לא היה כל כך מה לעשות.. שמתי קצת שירים אני שומעת מזרחית.. במיוחד אייל גולן. עד שאמי חזרה מהעבודה.
" אכלת אלינור ? " שאלה אמא שהורידה את התיק מידה.
" כן "
" טוב מאמי אני בחדר עם משהו " עלתה אמא לחדרה.
" אוקיי " השבתי. בעודי משתעממת, איזה באסה שאחותי לא פה חשבתי לעצמי.
לקראת הערב בסביבות 20:00 אבי הגיע..
" מה שלומך אלינור ? " שאל אבא שנכנס הביתה.
" טוב איך עבר היום? " שאלתי אותו מתקדמת לכיוון המדרגות, לעלות מהר לחדרי.
" ברוך ה' בסדר, איפה אמא ?"
" בחדר " אמרתי ועליתי במהירות לחדר שלי.. הצצתי וראיתי שהוא מתקדם לחדר עבודה שלו.
ישבתי בחדר אוכלת את הציפורנים מרוב לחץ.. לא ידעתי מה לעשות.. שהבטתי מהחלון ראיתי את כל הבנים שוב יושבים במכולת.
" תהילה " צעק אבא שלי לאמא שלי.
" מה קרה יוסי ? " צעקה אמא בחזרה.
" הצמיד... הצמיד מהבר מצווה .. " אמר אבא מבולבל.. עצוב.. לא ידעתי מה לעשות.
ניסיתי לשמוע את השיחה.. אבל לא כל כך הצלחתי.
" אלינור " צעקה לי אמא אחרי כמה דקות.
" כן " אמרתי יורדת אליהם.
" מהר לכי לשכנים תשאלי עם ראו משהו אתמול בלילה "
" מה קרה ? "
" בלי שאלות אלינור מהר " אמרה אמא לחוצה.
" אוקיי " עניתי מפוחדת.
יצאתי והתחבאתי מאחורי אחד הבתים, מנסה להעביר את הלחץ..
אחרי כמה שניות שמעתי צעדים.. נבהלתי.
זה היה אסי
" מה קרה את ככה ? "
" תלך תלך " אמרתי מפוחדת.
" מה עובר עליך מה את גנובה ? "שאל.
" אבא שלי גילה.. "
להמשיך או לא ? תגיבו.. 😊
עזבי , ירד לי ממורן, מתאהבתתת באסי ;P
וואוו אסי ? חחחחחחחח זה הולך להיות מעניין....
המשך בטח להמשיך!!!!!
ווואייי אייזה כיף לייי שיש לי 4 קוראות קבועות :]
מתה עליייייכן !!!
כבר מוסיפה פרק.....
