אמא,
לימדת אותי הרבה דברים בחיים,
אמרת שצריך להוציא את מה שבפנים,
אז הנה מצאתי לעצמי רגע כדי לכתוב,
ולספר לך מה קורה לי מאז שהחלטת לעזוב.
אבל לפני הכל אני רוצה להודות לך על הכל,
שלימדת אותי שבכל אור קטן, מסתתר אור גדול,
שלימדת אותי להבחין ולדעת איך לבחור חברים,
ואיך תמיד לחשוב שהחיים שלך הכי מאושרים.
אז תודה על זה אבל ברגע אחד הכל בוטל,
כשאלוהים החליט שהוא רוצה אותך איתו מעל,
איך אותו רוצח לא ראה אותך חוצה את הכביש?
ולהאמין שאחרי שהוא נתפס, הוא אמר שהוא לא הרגיש?
אמא, אני לא מאמין איך אני כותב עלייך בלשון עבר,
עוד מעט יום הולדתך מתקרב ומחכה לך הברכה, כתבתי אותה כבר,
"עד 120" רשמתי שם, ואלוהים החליט להתערב,
אמא, קשה לי.. אני לא יכול לסבול את הכאב.
רשמתי בברכה שמרוב שאת עוזרת לכל העולם,
אין לי ספק שכל אחד יקרא לך אמא, פשוט כולם,
ואותה אמא שלי עברה לחיות בשמיים את המשך החיים,
תמיד זה נראה לי שאלוהים לוקח רק את הטובים.
לא רוצה לדעת מדוע הקיץ חלף ולא לשאול למה נושרים העלים,
רק רוצה לדעת מה שילדים קטנים ותמימים שואלים,
האם את תחזרי? ואיך אפשר להתגבר על המציאות ההזויה?
אני צריך רק להיפרד ממך אמא, אני צריך רק שנייה...
אהבתם? תוכלו לקרוא עוד שירים שלי בקבוצה:
http://www.lovesite.co.il/pages/syrym-wsypwr...106519996066211 
