אבא..

אבא..
פתאום אתה זוכר?
זוכר שיש לך בת?
זוכר את היום הולדת שלי,
זוכר אפילו להתקשר להגיד מזל טוב.
פתאום אתה זוכר לשאול אם הכל בסדר..
אם אני מסתדרת.
איזה יופי שנזכרת.
פתאום אתה נזכר לבוא,
אחרי חודשים ארוכים.
ואוו איזה כיף לי אה? 😕
היה כל כך קשה לעמוד מולך אתמול..
באמת שהפתעת,
בגדול!
פתאום זכרת..
אפילו שזה קצת באיחור קנית לי זר ענק,
זר פרחים גדול ויפה,
לכבוד היום הולדת,
ככה אמרת.
רציתי לבכות,
מאושר,
שאתה זוכר.
מכעס,
שרוב הזמן אתה בכלל שוכח ממני,
לא מתעניין =\
הכל התערבב לי..
כל הרגשות האלה.
אושר, שמחה, התרגשות, כעס.
קשה לי לידך.
לא תמיד אני אוהבת את הדמות שלך,
את מה שאתה משדר,
את ההתנהגות שלך.
אבל יש רגעים..
רגעים שאני רק רוצה ללחוש את השם שלך,
לקרוא לך,
רק לראות אותך.
לדעת שאתה כאן.
שלא שכחת.
חבל שזה קורה פעם במלא זמן..
ורוב הזמן זה מרגיש כאילו בלי אבא.
מצד אחד זה כל כך כואב כשאתה נזכר פתאום..
מה קרה שנזכרת?
ומצד שני,
מצד שני אני כל כך שמחה באותו רגע,
שזכרת.

אבא..
פתאום אתה זוכר??
ומה יהיה מחר..
שוב תשכח אבא?
תחזור עוד כמה חודשים..ואז שוב תעלם?
אבא..
היום אתה זוכר?
בבקשה..
תזכור גם מחר!


"..מול החלון שלי ילד בוכה,
וצועק אל תוך הלילה- אבא אל תצא.
נצמד לאמא אהבה רוצה,
אך גם היא מתפרצת בכאב נמצאת..

אבא אל תלך עכשיו, תישאר בבית!
הוא צועק ומתחנן נושך שפתיים..
והוא רק מתייחס לחיים שלו,
אם בא לו הוא חוזר ואם לא אז לא!

מול החלון שלי ילד בודד,
מה קורה בתוך ביתו,
הוא אינו קולט.
לא נשארו לו דמעות, כמה הוא בוכה.."

[אבא אל תלך-אביטל]