סיפור פיגמליון וגלתיאה
במיתולוגיה היוונית מסופר על פסל בשם פיגמליון אשר שנא נשים והחליט לא להינשא לעולם. הפסל היפה ביותר שיצר היה דווקא פסל בדמות אישה.
פיגמליון התאהב בדמות הפסל שיצר. הוא נהג לנשק, לחבק ולאהוב בכל מאודו את האישה
היפה.
אפרודיטה, אלת האהבה, החליטה להפוך את הפסל לאישה אמיתית, ופיגמליון החליט לקרוא לה גלתיאה ונשא אותה לאישה
------------------------------------------------------
סיפור הנרקיס
מסופר על בחור צעיר ויפה בשם נרקיס שכל הנשים התאהבו בו, אך הוא לא חפץ באף אחת מהן. רבות מהמאוכזבות אף התאבדו, אך הוא בשלו.
אחת מהנימפות המאוכזבות ביקשה יום אחד מהאלים לנקום בו על יחסו הגס כלפי הנשים.
נמסיס, אלת הזעם והנקמה הענישה אותו : יום אחד כאשר שתה ממי הנהר הצלולים ,ראה את בבואתו מביטה אליו מהמים, והוא מיד התאהב בעצמו.
הוא חש תחושה נוראה על שאינו יכול לממש את אהבתו ,והוא מת מצער וקנאה.
במקום שבו מת, צמח פרח יפה שקרא על שמו – נרקיס
---------------------------------------------
המיתוס של אריסטופנס (נכתב על ידי אריסטו)
על פי סיפור זה, בתחילת האנושות היו בני האדם עגולים.
היו להם שני זוגות ידיים ורגליים, וראשים בעלי שתי פנים שהסתכלו בכיוונים הפוכים.
בני האדם היו מאוד חצופים והאלים החליטו להענישם באמצעות חצייתם לשניים, ובכך נגזר על שני החצאים לחפש זה את זה לנצח.
המרדף של כל אדם אחר החלק השני הוא מה שנקרא אהבה – התמזגות לאחד השלם.
באנושות הקדומה היו גברים, נשים ואנדרוגינים – שילוב של גבר ואישה באותו אדם. לגבר ולאישה היו מערכות מין כפולות מאותו מין, ואילו לאנדרוגינים היו מערכת מין גברית ומערכת מין נשית.
בחצייה לשניים, הגבר שנחצה הפך להומוסקסואל (החלק הגברי מחפש את החלק הגברי החסר), האישה שנחצתה הפכה ללסבית (החלק הנשי מחפש את החלק הנשי החסר)
והאנדרוגיני שנחצה הפך להטרוסקסואלי – מה שמוכר לנו היום כגבר ואישה נורמליים
(החלק הנשי מחפש את החלק הגברי והחלק הגברי מחפש את החלק הנשי).
-------------------------------------------------
אהבתם הנצחית של פסיכה וארוס
פסיכה היתה בת מלך יפהפיה, אהובה על כל בני הממלכה, ואפילו אפרודיטה (ונוס) – אלת היופי והאהבה קנאה בה.
אפרודיטה ביקשה מבנה ארוס ,שיגרום לפסיכה להתאהב במפלצת רעה ומכוערת.
ארוס יצא לבצע את המשימה אך גם הוא נפל בקסמיה, ולקח אותה לארמונו והפך אותה לאישתו. הוא הזהיר אותה שאסור לה לראות את פניו, מכיוון שבמעשה שכזה תביא לסיום את סיפור אהבתם.
פסיכה הדליקה בלילה נר והסתכלה בבעלה, ובאותו רגע הוא נעלם.
פסיכה ברוב יאושה פנתה אל האלים בתחינה שיחזירו לה את אהובה, ורק בעזרת זאוס (יופיטר) הוחזר אליה ארוס, והיא עצמה הפכה לאלילה החיה לנצח עם אהובה.
-------------------------------------------------
תיבת פנדורה
בראשית ימי העולם כעס זאוס על האלים למחצה , פרומתאוס ואחיו אפימתאוס, מפני שפרומתאוס גנב את האש מהשמים ונתן אותה לבני האדם. לכן ציווה זאוס על האלים ליצור אישה מושלמת אך רעת לב וטיפשה. היפיטוס אכן יצר אישה כזו, יפה מכל הנשים וקרא לה פנדורה. פנדורה נישאה לאפימתאוס .
לאפימתאוס היתה תיבה שחורה עשויה עץ. את התיבה שמר בחדר מיוחד בארמונו, והחדר הזה נשמר יום ולילה. בתוך התיבה שמר אפומתאוס את כל הדברים המסוכנים והלא נעימים לבני האדם. אפמתאוס הזהיר שוב ושוב את פנדורה, שלא תעז להיכנס אל החדר האסור, ושלא תעז לפתוח את התיבה. אך מובן שפנדורה היתה סקרנית עד מאוד לדעת מה יש בתוך התיבה .היא לא יכלה להתאפק, ויום אחד, לאחר שפרומתאוס יצא מן הארמון, היא הערימה על השומרים ונכנסה לחדר. בידים רועדות נטלה את המפתח, ומיד הרימה את מכסה התיבה. ואז, כשהרימה את המכסה, פרצו מתוך התיבה כל הצרות, המחלות, הזיקנה, הצער, אי הצדק, הכאבים, הכעס, הקינאה, היאוש, כל הסכנות וכל הדברים הגרועים, שאסף אפומתאוס כדי שלא יזיקו לבני האדם והתחילו להתפזר בכל העולם.
כשאפומתאוס הגיע לארמון הוא סגר בחבטה את מכסה התיבה ורק התקוה נשארה בתוכה.
כשראה אפומתאוס כמה צער יש בעולם, פתח את מכסה התיבה ושיחרר אל העולם גם את התקווה, כדי שלמרות כל הצרות, הקשיים והאסונות שיהיו לבני האדם לפחות תהיה להם גם תקוה להתגבר על כל אלה.
----------------------------------------------------------
אוריון
אוריון היה ציד ענק ממוצא אלוהי.הוא היה בנו או נכדו של פוסידון אל הים, שהעניק לו תכונה מיוחדת, הוא היה יכול ללכת על פני המים. אוריון היה ציד כה מוכשר ושחצן עד כי איים להרוג את כל החיות שעל פני האדמה. משום כך, שלחה אלת האדמה גאיה, עקרב עצום שעקץ אותו למוות. לכן קבע אותו זאוס בין הכוכבים יחד עם העקרב כגמול על כוחו הרב. בעקבות העקיצה נהפף העקרב לקבוצת כוכבים, שניתן לראותה בשמים, ולצידה נמצאת דמותו הענקית של אוריון נס על נפשו.
----------------------------------------------------------
איקרוס ודדלוס עפים אל החופש:
המלך מינוס כעס מאוד על דדלוס משום שדדלוס בנה עבורו מבוך כל כך מסובך שמי שנכנס פנימה לעולם לא היה יוצא עוד. הוא ציוה לכלוא אותו ואת בנו איקרוס בראש מגדל גבוה שניצב באמצע אי שבלב ים. דדלוס אמנם הצליח לברוח מתאו שבמגדל יחד עם בנו איקרוס, אך הם לא יכלו לעזוב את האי. דדלוס התבונן בשחפים החופשיים שעפים מעל לים ורקם תוכנית למלט את עצמו ואת בנו איקרוס מן האי: בהדרגה הוא אסף נוצות רבות של ציפורים, הוא תפר אותן בחוט זו לצד זו, ואז הדביק אותן בשעווה ויצר שתי כנפיים גדולות, כמו כנפיה של ציפור.
דדלוס עזר לאיקרוס בנו ללבוש את כנפיו, הם רצו מעל לצוק ונפנפו בכנפיהם בחוזקה. כעבור זמן קצר היו שניהם באויר, והתרחקו מן האי זה לצד זה. אך איקרוס, היה שיכור מתחושת החופש הנפלאה ומן היכולת לעוף והחליט לעוף גבוה יותר ויותר. אך ככל שעלה מעלה, חום השמש החל להמס את השעווה. ממרחקים שמע דדלוס את הצרחה של בנו איקרוס, והוא עף לחפש אותו אך מצא רק מספר נוצות שעדין עפו באויר.
--------------------------------------------------------------
קליתיאה ואפולו
קליתיאה היתה נמפת מים שהתאהבה באפולו, אל השמש. אך, לרוע מזלה, אפולו לא השיב לה אהבה. בצערה הרב היא הלכה והתישבה על האדמה הלחה, כשתלתליה הזהובים גולשים מראשה על כתפיה.
כך ישבה תשעה ימים, לא אכלה ולא שתתה, ודמעותיה המלוחות והטל היו הדבר היחיד שבא אל פיה. והיא לא הביטה בשום דבר אלא רק בשמש אהובה. בכל בוקר, לאחר שהשמש עלתה במזרח, היא היתה עוקבת אחריה במבטה, והמשיכה להביט בה עד ששקעה. כך מידי יום. בסוף, השתרשו רגליה באדמה, ופניה הפכו לפרח חמניה, או "פרח השמש", כפי שנהוג לכנות אותו. ועד היום ממשיך פרח החמניה להסיט את גבעולו ולהפנות את פניו לעבר השמש במסעו בשמים- מהזריחה ועד השקיעה.
----------------------------------------------------------------
מדוזה
מדוזה הייתה דמות נשית מפלצתית במיתולוגיה היוונית, שמבטה היה יכול להפוך בני אדם חיים לאבן.
מדוזה הייתה אחת משלוש הגורגונות, שהיו מפלצות מיתיות בעלות ידי מתכת, ניבים חדים ושיער העשוי מנחשים חיים וארסיים. אחיותיה של מדוזה היו בנות אלמוות, אך מדוזה עצמה הייתה בת תמותה, ואכן, בסופו של דבר, היא נהרגה על ידי הגיבור פרסאוס (בנו של זאוס - חצי אל חצי אדם) . הגרסה הנודעת ביותר של המיתוס מספרת שמדוזה הייתה נערה יפהפייה, בעלת תלתלי זהב, שפותתה על ידי פוסידון, אל הים, ותנתה אהבים עמו במקדשה של אתנה, אלת החכמה ותכסיסי המלחמה. בין פוסידון לאתנה שררה יריבות רבת שנים, עוד מהזמן בו העדיפו האתונאים את אתנה כפטרוניתם, על פני פוסידון . כיוון שכך, כשגילתה האלה את חילול מקדשה, היא קיללה את מדוזה, והפכה אותה למפלצת המוכרת, ששיערה נחשים ומבטה מאבן את החיים. לאחר מכן, מדוזה גורשה אל מעבר לאדמות ההיפרבוראניות, שבהן שרר אור שמש נצחי.
-----------------------------------------------------------------
