אמרו לך כמה את יפה,
אמרת תודה, שלא באמת התכוונת אליה, כי היית רגילה לכאלה מחמאות.
אמרו לך כמה את בן אדם מדהים, שיש לך לב טוב,
אמרת שזה מי שאת, ושתקת.
אמרו לך שהם תמיד פה לצידך, לא משנה מה את צריכה,
ואחרי כמה זמן ראית אותם נעלמים ממך.
אמרו לך שכל האהבה הזאת היא לתמיד, שאנחנו זה לנצח,
הסתבר שגם לנצח יש סוף, וגם האהבה נגמרה.
אמרו לך שאין יותר טובה ממך,
למחרת כבר הייתה יותר טובה, או פחות טובה, העיקר שהיא החליפה אותך.
אמרו לך שהם רק שלך,
יכול להיות שהם היו גם של כמה אחרות בו זמנית.
אמרו לך שלא יוותרו עלייך, לא משנה מה,
צחקת להם בפנים.
אמרו לך "אני אוהב אותך" אינספור פעמים,
חלקם שיקרו רק כדי להשיג אותך, חלקם אמרו אמת. אבל לכמה מהם באמת האמנת.
וכל אחד שאומר לך מילות אהבה, מנסה לחזר אחרייך,
את לא יודעת אם לתת בו אמון או לוותר עליו.
בסוף את מוותרת, כמו שתמיד את עושה,
מנסה להקדים תרופה למכה.
ואת אומרת לעצמך שאסור להתאהב,
שזאת לא חוויה, גם לא רגש, רק כאב בלב.




