אבא..

אבא.
שלוש אותיות,
מילה אחת,
משמעות כל כך גדולה.
אבא..
מילה שקשה לי להגיד בלי לבכות.
אתה זוכר אותי בכלל?
יודע שיש לך בת?
חיילת?..
לפעמים פתאום אכפת לך..
בהזדמנות אתה שואל מה המצב,
אם הכל בסדר.
אבל רוב הזמן זה כאילו בלעדייך.
בלי אבא.
כי אתה לא מתעניין.
לא אכפת לך מה איתי,
איך אני מסתדרת..אם טוב לי או רע..
וגם כשאתה רואה אותי,
פעם בחודש או יותר,
זאת סתם שיחה של דקה בערך,
ואז אתה הולך,
ממשיך לדרכך..
לא חושב לרגע על הבת שלך.
שכבר 6 שנים מרגישה כאילו אין לה אבא,
שכבר 6 שנים כואב לה בגללך.
שכבר כמה שנים היא רוצה לבכות כשהיא שומעת על אבות אחרים..
מחברות,מכל מיני אנשים..
שכבר כמה שנים לא יכולה להגיד אבא בלי לרצות לבכות.
שכבר כמה שנים מחניקה דמעות,
מחביאה אותן.
אבא.
יש רגעים שאני כל כך רוצה אותך לצידי..
סתם שתהיה שם.
שאני אוכל לקרוא לך,
שסתם אוכל להביט בך.
אתה זוכר מתי פעם אחרונה חיבקת אותי?
מתי פעם אחרונה שאמרת שאתה אוהב? שאכפת לך?
אני לא.
נראה לי שזה מעולם לא קרה. 😕
אבא..
אתה אפילו לא תמיד זוכר מתי נולדתי.
אתה חושב שזה שאתה מופיע לפעמים,
מביא איזה מתנה זה עוזר?
אתה חושב שזה מפצה?
שזה מכסה את כל השנים שלא היית שם?
אני לא יכולה יותר..
אני מתמוטטת פה..נשברת..
אני נזכרת בכל מה שעברתי איתך,
כל כך הרבה זכרונות עצובים יש לי ממך..
אני צריכה אותך.
אני צריכה אבא שיהיה איתי.
אני צריכה אבא שסתם יהיה שם בשבילי.
אני נשברת,
אתה לא רואה?..
גם לא תראה..
אכפת לך בכלל?
אתה זוכר אותי בכלל??
אני יכולה בכלל לקרוא לך אבא?
מתי אני אפסיק לבכות כשאשמע את השם שלך?
מתי אני אפסיק לבכות מכל זיכרון מר שיש לי ממך?
האם מתישהו יהיה לי אבא?..
אחד שבאמת יהיה איתי..
שיהיה שם בשבילי.
שלפחות יזכור שאני קיימת.
שלפחות יתעניין.
אבא,
מה בסך הכל אני מבקשת?
שתבין שיש לך בת.
שאפילו שהיא לא מראה לך את זה אף פעם,
היא צריכה אותך.
היא צריכה אבא.

"..בלילות מנסה לא נרדמת,
בגללך כל דימעה מלוחה.
אל תחשוב שאני מתלוננת,
תפילתי היא פשוט לראותך,
לחבק את האיש שבך.

והילדה הקטנה שהכרת,
השתנתה, מבינה קצת יותר.
אבא בוא וחזור הביתה,
שנשב לפחות לדבר..

בלילות רק אותך מדמיינת,
בחדרי כאן מול תמונתך.
אל תחשוב שאני מתעלמת,
מחכה בכל יום לשובך,
עם הלב שפועם את שימך.."

אבא.
משהו שאף פעם לא היה לי באמת.
מישהו שאני צריכה,
והוא לא שם,
וגם לא יהיה כניראה..
אבא.

😢