נימאס כבר להיות המישו הזה כשצריך אותו אז אני שם ..
נימאס לי להיות זאת שתמיד שם בשביל כולם אבל כשאני צריכה מישו אין לי איש...
נימאס לי כבר לחיות ככה... כבר שנתיים אם אותה הרגשה מחורבנת לדעת שאם יקרה לי משו לאיש לא יהיה איכפת....
נימאס כבר להיות הבחורה שאיש אינו מכיר ...הבחורה הבלתי נראת כן זאת אני וכבר כואב לי להרגיש את אותה הרגשה ... ושום דבר שאני עושה לשפר את ההרגשה וזה לא מצליח כבר הפסקתי להרגיש מזה שמחה ואושר ... ולהראות לכולם את החיוך המזויף שאני שמה על פרצופי שאיש אינו יודע באמת מה מסתתר מאחוריו...




