דלת אחר דלת נסגרת.
טורקות את עצמן מול פניי.
פעם אחר פעם מפנות את הגב,
כבר לא מחכה שתחזרו אליי.
פעם קיוויתי,
רציתי לדבר,
היום השכלתי להבין,
ששום דבר כבר לא עוזר.
משפטים כמו סכינים
חודרים אל הלב בדממה
מילים שהשארתן אחריכן בלי לחשוב
נשארות נעוצות, מגלות אכזבה.
דברים שאמרתן,
מבטים ללא מילים
אשמה שהאשמתן,
כשבכלל לא היו אשמים.
כי דברים שנזרקים לאוויר,
בלי כל מחשבה תחילה,
לא נשכחים מהלב.
כשיגיע היום שבו אתן אלה
שתקבלו את המכה,
אולי תצליחו להבין בכלל
עד כמה זה כואב.
ואולי זה לטובה,
אני מחייכת מעט.
אולי זה שיעור חשוב,
שעבר לו לאט.
כי חברים אמיתיים קשה למצוא,
ולא אשתחצן לומר שבאמת הייתי כזו למענך.
כנראה שרק ברגעים כאלו,
מגלים מי תמיד יהיה שם בשבילך.
כי לאהוב אותך לא הפסקתי,
להעריך אותך אולי קצת כן.
כי כשמישהי שהייתי נותנת הכל בשבילה,
סוגרת את הדלת.
קשה לרצות ולהתחנן.
הפעם לא. נמאס לי. הגענו אל השיא.
ולמרות העניין הסובב סביב ה"אגו",
שאותי לא כ"כ מעניין,
אני כבר למדתי את הלקח שלי.
תני לי לנחש על מי זה...
אוהבת אותך =]
כתיבה עמוקה...
רואים שזה נכתב על מקרה אמיתי ועמוק
מקווה שהכל יסתדר לטובה וחג שמח
😊
הכל כבר הסתדר.
לשמחתי למדתי מה אמיתי ומה לא,
וחברים כאלה לא צריך.
וטוב לי עם זה 😊
לינורי התגעגעתי אהובה שלי
איפה נעלמת ?
