אני רוצה לדבר אמת אבל מפחדת שתיבהלו ממנה..אני רוצה לשחרר את היד ולצייר מהלב..אבל מפחדת שהציור יצא כה כאוב ואמיתי עד שתוכלו לחוש בו ולהבין מה אני באמת מרגישה..
רוצה לצעוק חזק,אבל מפחדת שהצעקה תהיי עוצמתית ומדאיגה מדי,כי כבר שנים שהיא לא יצאה.. אני רוצה לבכות לידכם,אבל מפחדת שהבכי יהיה כה עז עד שלא אוכל להשתלט עליו ולהפסיק אותו.
אני רוצה להשתחרר,אבל מפחדת לחוש פעם ראשונה את חוסר השליטה האי וודאית.רוצה להיפתח אבל מפחדת שלא יאהבו את אותה מישהי שעוד לא מכירים..
רוצה חיבוק חם ואוהב בכל הכוח,אבל מפחדת לבקש..כי זה ידאיג..כי לכולם יש כל כך הרבה בעיות..והרי אנו חיים מהן..ולאמא במיוחד,כל כך הרבה בעיות..
לא אבקש את הדאגה,כי אני פשוט יודעת שאת הדאגות המצטברות גם הדמעות לא מצליחות לנקות..ועוד דאגה אחת זה פשוט יותר מדי!
ואוו את כותבת ממש יפה!!!!
תמשיכי לפרסם פה 😊
