הן רצות כאילו באמצע תחרות , עוברות מהר כמו סוף סצנה בסרט שרק יצא .
הן עמוסות , גדושות ,עצובות .
את לא מצליחה למצוא שקט בנייהם .
את מרגישה כאילו את השחקנית הראשית ,הבובה עם החוטים שעומדים להיקרע מהעומס .
את מנסה להפסיק אותן , לעצור ,
אבל ..
את לא מסוגלת.
הן יותר חזקות ממך .
היית רוצה למחוק כמה מהן אם היה אפשר , רק אם היה .
אבל זה לא ישנה כלום , הן עדיין יתרוצצו לך בתוך הראש , יחפרו עמוק ,יכאיבו כמו שהמצפון מכאיב ,
עד שתאבדי את עצמך .
- בשבוע האחרון שהיה , הקדשתי לעצמי מלא זמן לחשוב .
השכלתי בלא מעט דברים אפשר לאמר , הבנתי דברים ..
התאכזתי יותר מדיי .
גם מהכתיבה שלי אני מתחילה להתאכזב , אני לא מוצאת כבר את המילים הנכונות ,
לא מוצאת את הדרך לכתוב כמו אז ..
אני מקווה שזה יחזור לי , אני מתגעגעת .
אוהבת 3>
מדהים כמה שזה נכון ואמיתית .בול מה שאני מרגישה .
מדהימה הכתיבה שלך .
בשבילי תמיד תהיהי כותבת מדהים 😁
לפעמים טוב הזמן הזה שחושבים על הכל . . .
התגעגעתי אליייך נסיכה
ובסופו של דבר הכתיבה תחזור את רק צריכה את "המוזה" כמו שאומרים חח
אוהבת אותך בובי
נכון.
גמאני אלייך יפהשלי.
אוהבת3>
