פריקה שיגרתית..

ושוב פעם אין אף אחד שיחבק אותי בלילה קריר שכזה..
אחרי חודש שנהנתי איתו בטירוף הוא נעלם..
כאילו שבלעה אותו האדמה..
אבל זה היה כבר ידוע הרגשתי שזה הולך לקרות,
ומישום מה לא התייחסתי כי באמת היה לי כייף איתו..
ועכשיו יותר מכל אחרי שכמעט יום יום היינו מתראים
זה חסר לי החיבוק של הלילה הנשיקה לפני שנרדמים..
זה דיי חסר..
אוווף אני מרגישה כל כך מושפלת..
וממש לא רציתי להגיע שוב פעם למצבים שכאלה
וכמו שאומרים....
"האדם לומד מטעויותיו"
כניראה שאני לא לוקחת את המשפט הזה לתשומת לבי..
וזה הכי מאכזב בעוווולם..ועכשיו כל כך..
בא לי לצעוק לבכות לצחוק בא לי הכל פשוט הכל
אני כבר לא יודעת מי אנייייי כוסאמקקק...
נמאסס ליי 😢(((((((((((((((((