אני כותבת את המכתב הזה רק לשם פריקה, כי אני יודעת שאין טעם שאני ישלח לך אותו אחרי הכל זה לא ישנה אותך או את המצב שקיים בינינו.
הכרנו ממזמן יותר נכון לפני שנה כשעוד היה לי מישהו ולך הייתה מישהי אבל משום מה הרגשתי מההתחלה איזשהו חיבור ריגשי אליך שלא ניתן להסביר במילים כי לפעמים לא ניתן להסביר או לבטא את הפרפרים שנמצאים לנו בבטן ובלב עם כל שיחה או עם כל הודעה שרואים שנשלחת ממך.
כשניפרדנו מהחברים שלנו מסיבות אחרות לגמרי ונותרנו פנויים הקשר הידידותי לחלוטין שהיה בינינו החל להתחזק והצבתי לעצמי מטרה לכבוש אותך, להיות איתך, ולמרות שהיום אני מכירה אותך בצורה אחרת ושונה אני עדיין חושבת שאתה שונה מכל הבנים האחרים שהכרתי.
הפגישה הראשונה שלנו התרחשה בדיוק לפני שנה ואני מודה שהגעתי אליה עם הרבה חששות, לא ידעתי איך תגיד ומה תאמר וזה כל כך טיפשי מצידי כי אחרי הכל אני יודעת שאני נראית טוב ושיש לי הרבה מה להציע מבחינת האופי ובכל זאת הדעה שלך הייתה כל כך חשובה לי וכשאני מסתכלת לאחור אני אומרת לעצמי שהייתי כל כך דפוקה כי עצם זה שניסיתי ליצור אצלך רושם חיובי שיניתי את עצמי עד כדי כך שאחרים לא הכירו אותי יותר.
והגיעה היום של הפגישה ונפגשנו, חיבקת אותי והשיחה זרמה, היה כל כך כיף וזו הייתה הפעם הראשונה שבאמת נהנתי משיחה עם בן.
באותו היום כתבתי לך מכתב ובו סיפרתי לך מה אני מרגישה כלפיך, כתבתי לך שאתה האדם שאני רוצה לחבק ולנשק ואני יכולה להעיד שאפילו עכשיו למרות כל מה שקרה זה עדיין לא השתנה.
אחרי המכתב הזה הגיעה חוברת שלמה של מכתבים ושירים שנכתבו עליך ובשבילך, אחרי שאיבדתי את ההשראה היא חזרה אליי והכל היה בזכותך, וכשאתה הלכת אפילו את הדבר שאני הכי טובה בו נהרס.
ככה בכל שבוע ביום קבוע היינו נפגשים ומעבירים יחד 4 שעות של שיחות וחיבוקים, אני בחיים לא אבין איך בא לי באומץ לנשק אותך כי אחרי הכל אני לא רגילה להיות היוזמת.
עם הזמן הקשר נהיה יותר רציני ובאת אליי הביתה, הכרת את כל המשפחה והסתכלתי על כולכם, השתלבת כל כך טוב ביניהם וזה היה כל כך מוזר כי למרות שלא היית הבחור הראשון שיצאתי איתו אתה היית הראשון שהעזתי להביא הביתה.
ואז הכרת מישהי והתחלתם לצאת, הפכתם להיות חברים והקשר הטוב שהיה בינינו נהרס, הקשר התחיל להתנתק ואיכשהו הגענו למצב שבמקום לדבר כל יום כמו שהיינו רגילים דיברנו פעם בחודשיים ולאט לאט גם זה ירד עד כדי כך שיצא שלא דיברנו חצי שנה עד עכשיו, עד הנקודה הזו שבה בזמן האחרון אתה מתקשר ואני מסננת כי אני מפחדת לענות, לשמוע את הקול שלך כי אני יודעת שאם אני יענה אני אשבר כמו שנישברתי כשהקשר נותק.
בלילות הזיכרונות ממשיכים להופיע בדיוק כמו הדמעות שמדי פעם זולגות על הכרית, אני חולמת עליך מדי לילה והחלומות האלו שמופיעים גורמים לבטן שלי להתהפך מרוב פחד והתרגשות.
זו מן תחושה כזו של פחד, הקלה, התרגשות, רצון לחזור להיות איתך בקשר כמו שהיינו פעם לפני שהיא באה והרסה את כל מה שבנינו.
אני יודעת שיום אחד אני יאלץ להתמודד עם המציאות ועם השיחה הזאת ולענות לך אבל כרגע אני מודעת לזה שאני חלשה מדי, אני יודעת שאם אני יענה לך מצבי הנפשי יתדרדר ואני יחזור להיות בדיכי וזוהי לא התוצאה שאני רוצה להשיג, הספיק להיות זו שמחכה שתשתנה ושתחליט שאתה רציני ומעוניין, לשם שינוי אני רוצה להיות זו שאתה רודף אחריה, אני רוצה להיות בעמדה שבה לי יש את האפשרות להסכים או לא להסכים....
ובכל זאת אני עומדת כאן עם המבט קדימה ממשיכה להתקדם הלאה בחיים ואילו אתה עומד במקום מנסה להחליט מה לעשות עם עצמך ועם החיים שלך.
