השקט שלפני הסערה

סתם קטע שכתבתי הרגע,
אחרי תקופה ארוכה שלא כתבתי!
לא עליי!

-------------------------------


הוא הלך,
סוגר את הדלת,
לא טורק,
נותן לה להיסגר לאט לאט,
בעדינות.
אין כל רחש,
אפילו לא הקטן ביותר.
רק הדלת נסגרת מול הפרצוף,
ובחדר רק היא נשארת.
היא,
והריח שלו.
היא,
ומשב רוב קל שהוא משאיר אחריו.

הוא הרי ידע שהיא שונאת שטורקים את הדלת.
אז הוא לא טרק.
הוא סגר אותה בשקט,
אם לא הייתה מסתכלת אולי אפילו לא הייתה יודעת,
לא שומעת שהוא כבר לא כאן,
שהוא יצא.
השאיר אחריו רק שקט.

שקט,
ולב שבור,מרוסק.
שקט,
השקט שלפני הסערה.
סערה,
שהחלה בתוכה מהרגע שהוא יצא,
ותיחלש,
רק ברגע שהוא יחזור.



"..היי שקטה,
עכשיו הכל בסדר!
אפילו המחנק עומד להשתחרר..
זה לא הגיהנום,
ובטח לא גן עדן!.."