כמה קשה להיות לבד..!

הרבה זמן שלא כתבתי וזה דיי היה לי חסר אז ככה...

רגע של בדידות הרגע בו אני נמצאת כרגע
וכל זה התחיל לפני כארבעה חודשים.
זה היה יום שישי ניקיתי את הבית ושמרתי
על האחים שלי עד שההורים יחזרו מהעבודה.
הם חזרו בסביבות 10 בלילה ואז יצאתי.
זה היה השבוע הראשון של החופש,
סוף סוף חופש כל כך כייף..
אבל כניראה שזה לא כפי שחשבתי.
הלכתי לחברה שלי וכשהגעתי שמתי את
הפלאפונים על שקט כי הם שומרים שבת.
אחרי איזה רבע שעה שהייתי שם אמא שלי מתקשרת
ועניתי לה..
היא אמרה לי לחזור הביתה והסיבה הייתה : ככה בגלל שאבא אמר.
אחרי 5 דק' הגעתי הביתה ושאלתי את אבא שלי מה קורה?
והתשובה הייתה תשארי בבית.
לא הייתה לו סיבה מוצדקת.ואת הסיבה גיליתי לפני כחודש וחצי בגלל שהשארתי סכין גילוח במקלחת.
באותו לילה של שישי השעה הייתה 2 וחצי
חברה שלי הייתה אצלי אז אמרתי לה שנלך לסיבוב עם הכלבה
לנשום קצת אוויר אחרי כל היום שהייתי בבית.
ירדנו למטה ואחרי כרבע שעה חזרנו הביתה,
אבל הוא כבר הספיק לנעול אותי בחוץ.
דפקתי בדלת ואמרתי להם שיפתחו ,והתשובה הייתה:
"עופי מפה יבת זונה ישרמוטה אין לך מה לעשות בבית הזה יותר".
ואת זה א-ב-א שלי אמר.
במשך שבוע נישארתי באזור הבית אצל אותה חברה שאמא שלי
אמרה לי לחזור ממנה.
וכך שבוע עובר ומגיע יום שישי ואמא שלי מתקשרת אליה,מתקשרת לחברה שלי ואומרת לה:
"תגידי לאופיר שתעוף מ_____ כי אם הוא רואה אותה הוא רוצח אותה"
ההוא=א-ב-א שלי..
לא פחדתי אלא רציתי קצת לנשום אויר ללא מתח אז נסעתי לחברה בראשל''צ.
הייתי שם ארבעה ימים אבל שוב פעם חזרתי לאותו מקום, לישוב שלי.
לא עבר שבוע וכבר ארזתי את כל הדברים שהיו לי קניתי כרטיס לאילת
והיה בתכנון שאני אהיה שם רק שבוע.
והתוכניות השתנו נישארתי שם שלושה שבועות.
אחרי שלושה שבועות שהייתי באילת
שלושה שבועות נחמדים אך דיי מתסכלים.
עברתי באותה תקופה כ-5 מקומות מגורים כי לא היה לי כסף,
לא כסף להשכיר דירה ואף לא כסף לקנות לי לחמנייה.
הורדתי במשקל קילו ועוד קילו ועוד קילו עד שהגעתי
למצב שאם אני מורידה עוד פחות מקילו אני אנורקסית.
וכך החלטתי אחרי שיחות ארוכות עם שוטרים שעצרתי בטיילת
שאני חוזרת לצפון, לישוב שבו הייתי גרה.
חזרתי ועזרתי אומץ,
והזמנתי לאבא שלי משטרה.
אבל חוץ מיזה שהייתי אז מתחת לשמונה עשרה
הדבר היחידי שהמשטרה עשתה אחרי
איזה 50 טלפונים אליהם זה שההורים שלי יוציאו לי בגדים.
ופה הבנתי שהזכויות למען הילד שוות לתחת..!
ואחרי המעשה שעשיתי חזרתי לעיר המטורפת
חזרתי לאילת לעוד כשבועיים.
ונהנתי כמו שאף פעם לא נהנתי בחיים שעברתי עד היום.
אבל עדיין אחרי הכל אני בודדה
כי את כל זה עשיתי לבד.
וחייתי לבד.
וישנתי בכל מיני מקומות לבד,
אבל דבר אחד לא שכחתי,
שאני "ילדה" חזקה עם המון כוחות
ושאין מצב שאני אדרדר לדברים אסורים
ושאני אשמור על עצמי במיליון עיניים אשר יקיפו אותי מכף רגל ועד
ר==א==ש..!
ושוב פעם חזרתי לצפון וזה בגלל ש..
התחילו הלימודים וחזרתי ללמוד.
אך מיום ליום שהייתי עונה לאמא שלי לטלפון
המוטיבציה לחזור ללמוד נעלמה,
וכך זה עכשיו,לאט לאט מפסיקה ללמוד ומתחילה
לעבוד ובגלל כל המצבים בהם אמא שלי
הייתה גורמת לי להתמוטט נפשית.
ורק בגללה,ורק שלפי דעתי זאת לא אמא
(היא רוצה לאשפז אותי היא מאיימת מלכלכת ומוציאה לי שם של זולה-כן אמא שלי)
ורק בגלל כל האשפלות שהיא גרמה לי לעבור אני חושבת על החיים בצורה שונה,
ומיום ליום אני שואלת את עצמי עוד ועוד שאלות.
לדוגמא:
האם אני חזקה עוד?
האם אני לאט לאט נשברת מבפנים?
האם אני בודדה?
האם יש מישהו שעוד שם לב אליי?
ומתי אני אקבל חיבוק חם מבנאדם אוהב?
ועוד מלא שאלות שכל יום יש להן תשובות אחרות
ולפעמים מאכזבות.
אז כן היום אני נחלשת נפשית ופיזית,
זאת אומרת שאני נשברת.
והיום אני דיי בודדה כי איש אינו שם לב אליי,
וזאת אומרת שהיום לא קיבלתי שום חיבוק שיחזק אותי.
והתשובות האלה חוזרות על עצמן כמעט כל יום.
אני פשוט נאבדתי,ואיני מוצאת את עצמי.
את אותה אופיר שאני הכרתי לפני 4 חודשים.
החייכנית המשוגעת ההיפרקטיבית ברמות מטורפות
אופיר שאהבתי נאבדה בתוך עצמה והיא אינה מוצאת דרך לשוב בחזרה.


😢

שיהיה לכם/ן לילה טוב..!