טוב.. אז החלטתי שאם אני לא כותבת את זה עכשיו אין דרך אחרת להתמודד עם הכל
בעצם, זה לא שאין דרך אחרת.. זה פשוט שאני תמיד בוחרת ללכת בדרכים אחרות.
היום , נזכרתי כמו תמיד בדברים מהעבר, כן, מין נוסטלגיה כזאת.
נוסטלגיה שבה אני רואה תמונות , מזכרות , שומעת מילים שמצמררות אותי עד עמקי נשמתי
למה? לא יודעת.
טוב. בעצם אני כן יודעת. יודעת טוב מאוד למה. פשוט לא מוכנה להתמודד עם זה.
אבל אני רוצה באמת שאני רוצה להתמודד מול זה ולדעת שהפעם, הפעם אני אשאר.
לא כמו בכל הפעמים האחרות שפשוט קיבלתי "רגליים קרות וברחתי מזה כמו מאש"
אני לא יכולה עם זה יותר.
וכן, יש לי את האומץ עכשיו לבוא ולהגיד שנמאס לי מזה . אני רוצה שינוי. אני רוצה אחרת.
נמאס לי כבר ממשחקי הכבוד המטופשים , מהשטויות, מכל הבולשיט שהחברה שאנו חיים בה היום מעודדת.
מעודדת את הגברים לחשוב שלהיות "סטוציונר" זה כבוד. והגברים מנסים לשכנע את הנשים שזה כך גם אצליהן.
לא זה לא. תצאו מהסרט שאתם חיים בו.
אין ולא יהייה תחליף לאהבה אמיתית. נכון, אני מודה שגם אני מושפעת מכל ה"זבל" שאני שומעת.
אבל הגיע הרגע שאני אתעמת עם הרגשות האמיתיים שקיימים עמוק בתוך תוכי.
ההקרבות שהקרבתי הספיקו לי,די והותר.
לא רוצה לוותר יותר. על משהו שבאמת ובתמים עושה לי רק טוב.
על כמה כבר וויתרתי . והיום אני מצטערת על זה. סליחה.
היום אני מבינה כמה טיפשה הייתי ,שלא החזרתי אהבה לאלו שבאמת אהבו אותי.
וכן רצו אותי כלכך, העריצו אותי.נתנו לי הכל.
ואני במקום ללכת איתם ..לתת להם לסחוף אותי לעולם שלהם. לעולם של שנינו יחד.
ברחתי. התחמקתי. המצאתי תירוצים.
כאילו זה דבר רע לרצות לחיות עם מישהו. נכון זה גם מפחיד.
מה יקרה אם זה יגמר? מה ייהייה אם אני אפגע?
אבל כמו שאומרים ותמיד יגידו" מה שלא הורג מכשל"
כרגע אני בת 19 ולא רק שאני לא מחושלת בכל הקשור למערכות יחסים,
אני בקושי יודעת מה זה. בקושי יודעת מהי אהבה. מהו שיתוף בין בני זוג.
כי דאגתי תמיד להכניס לי לראש מחשבות כמו : אין דבר כזה גבר מושלם, מישהו שיכול להשלים אותי
וכמובן שאני לא יכולה להשלים מישהו , ושכל הגברים מחפשים רק דבר אחד. וכמובן שאין דבר כזה אהבה אמיתית היום.
אני מודה שטעיתי בקשר לזה , כמה שזה עצוב רק עכשיו אני מבינה את הטעות שלי.
כשאני רואה שיש לכל החברות שלי חבר כבר כמה שנים ...
ואני לא מתקדמת לשום מקום.. מספרת סיפורים על זה שטוב לי לבד..שזה הכי כיף.
ברור שאני אגיד את כל השטויות האלה. למה שאני אודה באמת? האמת שלפעמים דיי מכאיבה.
אני מרחיקה ממני אנשים. מונעת מהם להתקרב אליי.
ואחר כך כשאני רואה אותם עם מישהי אחרת , ברור שזה צובט לי בלב .כמובן שאני שמחה בשבילו,
אבל עדיין, אני פתאום מבינה כמה הוא כמוני רצה משהו רציני ואמיתי.
ואני ברחתי. ע ז ב ת י , פ ח ד ת י ...
ובנימה אופטימית זו , אני מקווה שאני אצליח להתגבר על כל המקרים הללו מהעבר . ולמנוע כל מקרה נוסף
הפעם אני באמת אתן לזה סיכוי .השאלה אם אני אצליח..
בטח טוב שזה כבר לא מעיק לך על הלב..
הייתי במצב שלך לפני שנה וחצי בערך.
ואת צודקת, זה מה שהחברה של היום מכתיבה לעשות,
אני מכירה לא מעט גברים שמחפשים רק סטוצים,
אבל זה יישב לך על הלב להרבה זמן, אם תזרמי איתם.
באמת באמת, שאין על אהבה אמיתית.
אבל כל אחד ומה שהוא חושב שטוב לו בחייו 😊
כלכך אהבתי ,
כלכך מבינה אותך ,
כמה קשה : \
כ"כ מזדהה איתך אני בדיוק באותו מצב כרגע בת 20 ואני ככה רק בגלל שבתחילת הדרך התאהבתי בבנאדם לא בדיוק נכון "סטוצניור" כמו שאת אומר ואני עדיין מנסה להתגבר עליו.
יהיה טוב..
ואו לא יכולת לתאר את זה בדרך כ"כ נכונה כמו שתיארת פה ,בדיוק מה שקורה אצלי .
אבל למרות כל זה,אני יודעת שלא משנה מה
כנראה כככה צריך היה להיות בשביל להבין את הלקח ,בשביל לדעת מה באמת צריך לקרות.
ובסופו של דבר,יגיע הגבר (:
אז בינתיים באמת באמת תהני מההלבד, עד שיבוא מלך ויכבוש את הלב שלך .
אוהבת אותך והתגעגעתי המון!
