יום שישי בצהריים פתאום אני מקבלת טלפון ,
מאחותי . .
היא מספרת שהיית תאונה
ושאתה מעורב בה !
באותם רגעים כל הגוף שלי היה צמרמורות
בדיוק כמו עכשיו כשאני מספרת על זה .
נבהלתי , כלום לא היה ברור !!
הייתי עסוקה בטלפון לברר לשלומך ,
מה איתך , מה קרה , מי היה ברכב ?
ואחרי שעתיים בערך גיליתי שאתה כבר לא בחיים .
הייתי המומה ! כוואבת .
והיום ? אני עדיין לא מעקלת . .
עדיין קשה לי . 😢
נכון אני מבלה , ניהנת , צוחקת ,
אבל כשאני מסתגרת אני מרגישה את הגעגוע
מרגישה את העצב . .
אני נזכרת ברגעים שהיית מדבר איתי ,
צוחק איתי , לוקח אותי הביתה , כשהיית מתעצבן .
אני נזכרת כשהיינו באה לישון אצל אחותך
והייתי יושבת בחוץ עם ידידים שלי
היית בא אליי ואומר לי : " לבנת מה למה את בחוץ בשעה כזו ?
כנסי כנסי לבית לליאל "
חחח הייתי מתעצבן שהייתי באה בשביל להיות בחוץ .
אפילו שמבחוץ הקשר הזה לא היה נראה קרוב כ"כ
היית דואג לי , שומר עליי .
מאז שעזבתי את העיר נתקתי כול קשר כמעט עם אחותך . .
הפעם האחרונה שראיתי אותה זה היה בהלוויה שלך ובשבעה
מאז עברו כבר חודשיים ו5 ימים !!
אתמול אחרי כול הזמן הזה התקשרתי אלייה ,
דברנו המון , על המצב בבית שלך . .
היא מספרת שמאז שהלכת
הימים ניהיים קשים יותר ויותר ,
שעכשיו ברגעים אלו היא מרגישה בחסרונך . .
דברנו והעלנו זכרונות ממך .
נזכרנו כשבאתי אליכם ועזרתי לה לשטוף את הבית שלך
ואז באת עצבני כולך שנגמרו לך הסיגריות
ולקחת את הכיסא ושברת אותו חח 😛
הזכרונות האלו זה הדבר היחידי שנשאר לי ממך . 😢
סתם פריקה , של געגוע .
שיצא עמוק עמוק מתוך הלב !!




