אני לא שומעת את הטלפון מתפוצץ מצילצולים כמו מלפני כמה חודשים
עוד ריב חסר טעם, אך עם משמעות…
אותם אלפי ריבים שנוצרים ביום כשאנחנו קרובים או רחוקים, שמסמלים או מרמזים על סיום.
שמנבאים את סופו הקרב של הקשר.
אומנם עוד אתמול האמנתי שזה רק התביכים שלי כמו שאמרת.
אבל הוצאנו אחד לשני את כל המיץ עד שלא נשאר שום כוח להילחם על משהו שגרם לאבד את טעם החיים.
ועכשיו אין שום ספק שהקרב פסק, וכמו שאומרים במלחמה אין מנצחים.
ולכן הפסדנו, איבדנו אחד את השני.
יצרנו חללים רקים, ומשהו שאין לו תחליף.
רציתי להרבות במילים, אבל הצלחתי להביע רק כמה שורות…
אני רק מצטערת על זה שלקחנו את הקשר שלנו כמובן מאליו, ושכחנו לטפח אותו.
שלא ידענו להקשיב ולהבין.
מאמיי יהיה בסדר בסוף אולי זאת רק תקופה חולפת..
