אין דבר יותר מעצבן מקנס בספרייה, כשאת יודעת שזה הולך וגדל ועדיין אין לך כוח לעלות לספרייה
כי אין לך ספר בראש שמלהיב אותך כבר לשאול אותו , ובנתיים את אומרת לעצמך בראש זה כולה שקל לשבוע
ואז את יושבת באמבטיה ומתחילה לספור כמה ספרים יש לך ובכמה שבועות איחור.
את פתאום מעכלת את זה שהקנס כבר נושק לחמישים שקלים ומחליטה למהר במקלחת ולא לעשות רגליים היום
ועל הזין כל השערות האלה, גם ככה אף אחד לא מסתכל עלייך
את מתלבשת במכנסיים קצרים כי מי יילך בחום הזה עם ארוך?
גופייה שלא מתאמצת להסתיר הרבה כי יש מצב שיוותרו לך על הקנס.
מחליטה לשים נעלי עקב ששנים לא נעלת כי כבר אין לך לאן לשים עקבים
בספרייה גם ככה אין הרבה אנשים מעניינים אז את לא מתאפרת.
עם משקפי שמש גדולים את מחכה באמצע הכביש שתעצור מונית ,בנתיים את נזכרת ששכחת לשים בושם ומתבאסת , שוקלת לעלות חזרה אבל מתעצלת.
שתי מוניות כבר עברו ואת מחליטה לעבור לצד השני של הכביש , הסיכוים שיעצרו לך שם יותר גבוהים.
בסופו של דבר עוצרת לך מונית, את נכנסת ומתמקמת, הנהג נראה לך מאלה שלא מדברים ולא מאלה ששואלים
” מה? נוסעת לחבר שלך ?” ומזכירים לך את העובדה שאת עדיין לבד.
את מחליטה הפעם לפתח שיחה עם הנהג ” אני נוסעת לספרייה”
הוא לא מבין מאיפה את נופלת עליו עם הנחמדות הזאת.
ואומר ” באמת? חשבתי כבר שאני לוקח אותך לאירוע “
את מחייכת ואומרת ” זה מכנס שגזרתי עקום “
הוא מהנהן ” היה לך חם..”
אתם צוחקים.
ברגע זה את נזכרת שאת מתה מצמא ובספרייה יש רק קולר מסכן שירטיב לך את כל הפרצוף
עוצרת ליד קיוסק וקונה מים בטעם תפוח מציעה לנהג לשתות קצת, הוא מסרב.
למזלך.
הוא עוצר לך כביש ממול הספרייה את משלמת לו יותר ממה שהיית צריכה כי חיכית לעודף והתביישת לבקש.
ובסוף הוא אומר לך תמסרי ד”ש לחבר , כמו כל הנהגים המניאקים הוא הזכיר לך שאת לבד.
את מחכה המון זמן עד שהכביש ייתפנה ותוכלי לעבור, עד שסוף סוף את עוברת נופלים לך הספרים את מרימה את הכל מהר ורצה לכיון המדרכה וכמעט מחליקה.
את מגיעה לספרייה ורואה שסגור אומרת לעצמך ” יופי, עוד חמש שקל קנס”
מחליטה ללכת לאכול עם הכסף של הקנס ופתאום את רואה אותו ונזכרת שוב , כמה מהמם כשהוא רציני.
ואת עדיין לבד.




