כבר תקופה שאנחנו לא מפסיקים לריב, בשלישי זה כבר החמיר, ברביעי היה קריר, בחמישי כבר לא דיברנו. הבנתי ממך ומהתוקפנות שלך שזה נגמר. ידעתי שאתה לא באמת מתכוון אבל הרגשתי שזה לטובה, שזה מה שאני צריכה, צריכה להיות לבד, להתנתק לצאת, לשתות, להנות , לחוות, להכיר , ואז הוא התקשר..הוא התגעגע אליי ובתוכי גם אני רציתי מאוד לראות אותו שוב. ברחתי,ברחתי מהעיר הזאת , מהבית , מהתמונות מכל מה שמזכיר לי אותך, ברחתי לזרועותיו של אחר. אני לא אוהבת אותו אבל גם אי אפשר להתעלם ממה שיש בינינו. הוא נסע עד אליי, לקח אותי, פינק אותי, ליטף אותי, נתן לי את האהבה והתמיכה שהייתי זזקוקה לה, עשינו אהבה פעם ועוד פעם, במקביל הדמות שלך עלתה במוחי, אבל אני עצמתי עיניים,, לא רציתי בכלל לחשוב עליך ובטח שלא לדבר איתך אחרי כל מה שגרמת לי להרגיש. לא עניתי לך , נעלמתי גרמתי לך לדאוג, להבין שאתה מאבד אותי.
בבוקר הוא החזיר אותי כי הייתי צריכה לצאת לעבודה, כשהגעתי הביתה הדלקתי את הפלאפון ושוב הוא לא הפסיק לצלצל, בכית. כבר לא יכולתי, המסת אותי, לא האמנתי שאני מתנהגת ככה כלפיי האדם הכי יקר לי בעולם. בתוך כל האהבה הייתה סערה , סערה שכבר לא יכולתי לעמוד בפניה. כבר לא הבנתי מה יהיה עם החיים שלי, כבר שכחתי מכל החלומות שרקמנו יחד. כבר רציתי להתחיל בחיים חדשים, להתבגר, להכיר מישהו שיאהב ויכבד אותי. אתה באת, עינייך היו מלאות דאגה, מלאות פחד, פחדת לאבד אותי, אמרת שאתה מבין אותי, שהרגשת מה שבכל פעם שאני מרגישה, הבנת כמה כח היה בי, כמה קשה זה. פתאום הרגשתי שאתה מעריך אותי, כאב לי לראות אותך כל כך פגוע, חיבקתי אותך והתחלתי לבכות..
לא יכולתי להגיד מילה..
חזרנו..
אבל אני לא שלמה...אני לא יודעת אם זה הדבר הכי נכון במצב הזה, אבל אני יודעת שלעולם אני לא יאהב כמו שאהבתי אותך, אני יודעת שתמיד תהיה בליבי
ממ .. לא אהבתי אבל הגבתי :X 😊
