אני עדיין בוכה בכל ערב כשאני נזכרת בך,
בחיוך שלך ובמבט שלך,
אני עדיין קמה בבוקר עצובה,
על זה שאיבדתי אותך ושאתה כבר של מישהי אחרת,
חושבת על הרגעים היפים שהיו לנו ביחד ,
על החיוך שלך שנצור בזיכרוני,
על הדרך המכאיבה שבה התפצלו דרכיינו,
עבר כבר חודשיים מאז ואתה עדיין שם.. עמוק בלב שלי..
למרות הכל..
התגעגעתי אלייך כל כך ..
כל בוקר אני חושבת כמה אתה חסר ועד כמה חשבתי שזה יהיה לעד..
עד כמה בפעם הראשונה התמסרתי למישו ואהבתי, רציתי הכל איתו.
רציתי שזה יהיה אמיתי...
לא הייתי מוכנה להרפות מימך ואתה ככה הלכת..
בדרך הכי מכאיבה שיש..
אני זוכרת את הבקרים בהם התעוררתי ליפנייך וסתם בהיתי בך יושן..
נראת כמו מישו שצריך אותי פה לצידך מול כל העולם.. ואני.. רציתי להיות שם...לצידך..
אני זוכרת את הרגעים בהם רציתי שזה ימשך לנצח ושלא תעזוב אותי לעולם..
אבל אתה..
אתה פגעת בי כך כל..
נתתי לעצמי להתמסר,
אני נתתי את כולי וככה לקחת חלק מימני איתך..
אני לא כועסת .. כבר סלחתי..
תהייה מאושר..
גם בישבילי..




