באמת שאני מצטערת אבל המוזה תקפה אותי כנראה,ויש הרבה מה לרשום (:
וכייף לקרוא תגובות שלכם,תודה.
את הקטע הבא,אני רוצה לתת למישהו
האם כדאי או לא?
לפעמים אני תוהה עד כמה געגוע יכול להיות עוצמתי,
לפעמים עולה בי השאלה מה כמות הגעגועים שבן אדם יכול להכיל בתוכו למישהו קרוב ואהוב.
געגוע שבתקופה האחרונה לא יודע לדעוך אלא רק להתגבר עם הזמן ללא מעצור.
געגוע בעל עוצמה שלא תתואר,עד כדי התמוטטות חלקים שלמים בתוך גוף האדם.
געגוע שחי מיום ליום עם הרצון לפגוש את אותו בן אדם קרוב ואהוב,
לחבק אותו עד אין סוף בלי לעזוב בכלל.
עצם החיבוק האין סופי להראות שאנחנו לא יכולים להתקיים בלעדיו,אין אוויר בריאות ללא הקשבת נשימותיו.
ואיך אומרים לגעגוע להפסיק להתגבר?
איך מוצאים פתרון לחסום את כל הרגש המתפרץ?
אם רק היית יכול לראות את מה שהלב מרגיש,אם רק היית יכול לגעת מעט בגעגוע שחובק סביבי
והרצון של אותו געגוע שרק תתקרב,תבוא והכל
כבר יתפרץ לבד באותו רגע עם החיבוק אתה תבין את הכל.
הגעגוע בפנים הוא כמו מלחמה,רוצה לצאת מהשטח לכבוש את כל כולך,אבל אם רק תתקרב לקצה
תראה רגש מתפרץ שאין לו סוף.
האם אפשר לעצור געגוע,האם אפשר לשקר לו שאתה לא קיים,לדעתי זה בלתי אפשרי
כי הגעגוע מתגעגע לבן אדם שאתה.




