תודה .. המשך מחר אני הרוסה מעייפות (:
פרק4;
[B]התעוררתי מקול פצפוץ של אבן במים.. פקחתי את העיניים בכבדות ולא ראיתי מסביבי אף אחד.
קמתי מהר ואז ראיתי שנשארתי עם אור. איפה כולם?
"התעוררת?" הוא שאל במבוכה. "אממ כן" עניתי בביישנות.. ואז שמתי לב שכולי מכוסה בשמיכה.
"בואי שבי איתי" אמר. הוא היה טיפה רחוק ממני.. יותר קרוב לים. הוא היה עם כובע על ראשו.
קמתי לאט לאט ולקחתי את כל השמיכות והתקרבתי אליו והתיישבתי לידו והוא צחק.
"מה השעה?" שאלתי, כולי מסטולה מתה. "3" אמר בפשטות. "אתה רציני?" שאלתי.. ישנתי שעה וחצי! "כן.. חח" "איפה כולם?" הוספתי. "שגיא ואושר ורוני ושני הלכו להתחרמן בטח והבנות הלכו לדבר קצת.. לא רציתי להשאיר אותך לבד אז נשארתי והסתכלתי על הים. היה מרגש" אמר וגרם לי לצחקוק קטן. "איך ישנת?" שאל והסתכל עליי. "האמת, אני לא יודעת.. תוך דקה התעוררתי" אמרתי וצחקתי וגם הוא.
"וואי קר לי" אמרתי וסידרתי את השמיכה טוב יותר.. " רוצה סווצ'ר ? " שאל ובלי לחכות לתשובה הוריד את הסווצ'ר שלו ושם עליי. "מה אתה עושה יהיה לך קר" אמרתי לו "רואים שאת לא מכירה אותי.. אני מר לא קר לי בחיים!" אמר וצחקתי כלכך עד שכאבה לי הבטן. הדרך שהוא אמר את זה.. הייתה כל כך מצחיקה.
"חננה.. " הקנטתי אותו. "מה חננה?" הוא שאל בפליאה וצחק. "מר לא קר לי בחיים.. טוב אחי" המשכתי והוא הסתכל עליי וחייך.
"תגידי, את מכירה את יעל?" שאל לאחר כמה דק'. "אממ אני לא אשקר לך אנחנו לא החברות הכי טובות ואפילו אנחנו לא חברות בכלל" הודתי והתביישתי טיפה, לא נעים.. בכל זאת הם חברים.
"כמה זמן אתם חברים?" שאלתי אותו.. לא ידעתי בדיוק. "חודשיים" אמר והסתכל לי עמוק בעיניים. "את בטח חושבת שהיא פרחה וכל זה.." התחיל. חושבת? חחחחחחח אני בטוחה. הוא מכיר אותה אולי חודשיים אני מכירה אותה כבר 4 שנים.. יותר נכון סובלת אותה.
נתתי לו להמשיך.. נראה מה הוא רוצה להגיד.
"שמעי, גם אני חשבתי עליה ככה.. שהיא פרחה והכל. אבל לא פסלתי ישר על ההתחלה, אני אף פעם לא פוסל אף אחת על ההתחלה.. התחלנו להכיר.. היא הראתה לי בנאדם אחר.. שונה. בנאדם עם אופי מדהים.." אמר ולא האמנתי את כל זה על יעל. יעל לוי.. הפרחה ? שאני מכירה ? טוב. נגיד.
"מגניב" הצלחתי להוציא מהפה שלי. לא היה לי כלכך מה להגיד..
"אז.. ספרי לי קצת עלייך, מה את מגבירה?" "אנחנו מגבירים רק מהשנה.. מיא'.. אני מגבירה פיזיקה ומחשבים" אמרתי.. "עוד אני חננה?" הוא הסתכל עליי בפליאה וצחקנו.
"אני לא חננה.. אני חכמה! מה אתה מגביר אדון חננה?" שאלתי אותו בנימת צחוק. "ביולוגיה וספרות" "פשש אוקיי אתה באמת לא חננה" אמרתי. "סתם אני צוחקת" הוספתי אחרי שראיתי שהוא נעלב מהזלזול.
=גברת אושר אני מחכה להסבר וצילצול ברגע שתתעוררי.. ומחכה לשמוע הכל תודה=
שלחתי לאושר ואותו דבר גם לשני, שתיהן נעלמו לי ואני וקורל כבר רצינו ללכת אז הלכנו ככה ב4 וחצי רק שתינו במונית לא לפני שאור הבטיח לי שהוא ידאג לליווי של אושר ושני.
כשהתעוררתי השעה הייתה 2.. קמתי ישר לצהריים. שטפתי פנים ועשיתי את הצרכים שלי וירדתי למטה למטבח. עידן ישב ואכל מן המטעמים של אמא.
"בוקר טוב ישנונה" אמר לי. "בוקר אש" אמרתי לו, אני כמעט ולא עייפה.. ישנתי מעולה.
"יש אורז וקציצות במקרר.. תחממי לך" אמר לי והמשיך לאכול במהרה. "לאן אתה הולך?" "לים עם ענת.." "עכשיו, ב2? אתם רוצים להישרף?" לרגע התנהגתי כמו אמא פולנייה. "הכל בסדר מורני? כדי שתבדקי אצל הרופא שוב " הוא צחק עליי ואני רק עשיתי לו פרצוף והוא קם מהשולחן לקח כמה דברים ויצא מהבית. אכלתי קצת ואז ראיתי טלוויזיה וכל הזמן הזה חיכיתי לצלצול מאושר ושני שלא היה.
'מה איתן?' חשבתי לעצמי בלב בזמן שהייתי במחשב. כתבתי אוואי במסן ...
>> אחח ים בלילה (: שני ואושר דברו איתי דחוף! תכף סטודיו (:
QUOTE (רבבקה @ 01/07/2009) יפפפה [=
😉
פרק 5
"אני נורא כועסת" אמרתי לקורל בסטודיו. "אני לא מאמינה שהיא ישנה אצלו.. היא רק הכירה אותו !!!" אמרתי, באמת כעסתי עליה. לא הספקתי עוד לדבר איתה אבל הייתי מוכנה לצרוח עליה שהיא סתומה ושהוא יכל היה לא יודעת מה לעשות לה וזה מסוכן כי היא לא מכירה אותו וכמה שזה לא בסדר..
"תירגעי, תני לה להנות" אמרה לי קורל תוך כדי החימום בחוץ.. השעה הייתה חמישה ל6.
"מה להנות את יודעת איזה מסוכן זה! הם בנים..... דאמט קורל את אמורה להבין!!" אמרתי לה את מחשבותיי. "תפסיקי לחשוב שכל הבנים הם חרא! יאוו זה נורא מציק" "מה מציק? שאני ריאלית?" שאלתי אותה לאט לאט מתעצבנת. "מה ריאלית מה?! את חיה בסרט אוקיי ?! סרט רע !" אמרה והתעצבנה לפניי, קמה והלכה. נשארתי שם המומה..
כשהמורה קראה לנו נכנסנו עצבניות אני וקורל, היא מצד אחד אני מהצד השני.
אני ממש לא חיה בסרט! הן חיות בסרט שהבנים הם עם קדוש.. הם כלכך לא, הם לא יודעות מה עובר להם בראש כשמישהי ישנה אצלם, ובעיקר כשהם לא הכי מכירים.. או שהכירו רק באותו יום.
המורה החליטה לשים שיר קצבי כדי שנתחמם במהרה, והיא שמה את "סרט הודי" של דנה אינטרנשיונאל ועידן יניב.
התחלנו לרקוד איזו קומבינציה שהיא עשתה לא מזמן.
'מילה של גבר לא שווה' התנגן השיר והסתכלתי על קורל במבט מרוצה תוך כדי הריקוד.
' חיים בסרט הודי' היא הסתכלה עליי, ממש קרב מבטים. יופי.
כשהשיעור נגמר, יצאתי מהר והתלבשתי ואפילו לא חיכיתי לקורל הלכתי הביתה..
הייתי חייבת לדבר עם אושר. להסביר לה את כל מה שאני חושבת. כלכך דאגתי לה.
"הלו?" היא ענתה חלשות כשהתקשרתי אליה לאחר שהתקלחתי. "היי" אמרתי בקול חלש גם. "אני יודעת מה יש לך להגיד.. תני לי להגיד לך קודם.. הייתי שיכורה אוקיי? שגיא עשה לי טובה כי לא יכלתי להיכנס ככה הביתה. זהו. עכשיו את יכולה לרדת ממני עם כל הנאומים שלך על בנים?" אמרה לי והשתיקה אותי. אבל לא להרבה זמן.. "וואלה היית שיכורה? את יודעת איך הוא יכל לנצל אותך!! את לא מכירה אותו.. מלכתחילה לא צריך לשתות עם ילדים שאת לא מכירה!!" אמרתי לה, נוזפת בה אבל לטובה. "מותר לי להנות אוקיי?" היא אמרה. "להנות מותר אבל צריך גם להיזהר" הוספתי. "עזבי אותי, את לא אמא שלי שתגידי לי מה לעשות אוקיי? אם את לא רוצה להנות ואת רוצה לבזבז ת'חיים שלך את הנעורים שלך על כלום זה בעיה שלך.. טוב? יופי ביי" אמרה וניתקה. הייתי בשוק.
רבתי עם שתי החברות הכי טובות שלי באותו יום. 'אני מבזבזת את הנעורים שלי ?! ' אני שומרת על עצמי!!!! דיברתי לעצמי. הדמעות ירדו. נשכבתי על המיטה וחשבתי.. תוך כדיי פשוט נרדמתי.
למחרת התעוררתי ב9 בבוקר. הלכתי לישון נורא מוקדם. הכרית הייתה דיי רטובה אז החלפתי את הציפית. ההורים לא היו בבית ואחי ישן.
החלטתי לצאת להליכה כמו תמיד, אני פריקית של ספורט ובעיקר כשרע אני רוקדת והולכת הרבה יותר מפעמים רגילות.
שמתי עליי את בגדי הספורט ועשיתי קוקו. הרגשתי כלכך רע ומגעיל עם כל הדברים שהבנות אמרו לי אתמול. 'הן כלכך טועות, הן החברות הכי טובות שלי והן לא מכירות אותי... אוח' המשכתי לדבר לעצמי תוך כדי שיצאתי להליכה.
בדרך הטלפון צלצל והתיישבתי על איזשהוא ספסל כדי לענות, זאת הייתה שני.
"היי" עניתי חלש. "בובי, ראיתי את ההודעה אתמול והתקשרתי בערב הביתה אבל אמרו לי שאת ישנה.. מה קורה?" שאלה. "לא משהו.. מה איתך?" שאלתי. "מה לא משהו? את בבית?" שאלה בדאגה. "לא יצאתי להליכה.." "איפה את עכשיו?" "ליד הים" אמרתי והסתכלתי על הים, הלכתי כבר שעה ומשהו.. בלי לשים לב.. יפה לי. "את רוצה שאני אבוא לאסוף אותך ותבואי אליי קצת?" שאלה. זה היה נראה לי טוב..
אבל התחשק לי להיות קצת בים לבד.. "אני אבוא אלייך עוד מעט, חצי שעה משהו כזה.." אמרתי. "טוב מאמי אני צריכה גם לספר לך דברים.. " "אוקיי ביי" "ביי מאמי דברי איתי" אמרה וניתקנו.
נכנסתי לאיזור של החוף , הרחתי את האוויר של הים.. ההרגשה של ללכת על החול הייתה נעימה יותר מתמיד.
התיישבתי מול הים, על החול.. הסתכלתי על זוגות אוהבים, כלכך תיעבתי את זה באותו רגע.
הם כלכך תמימים בקטע הזה, הם כלכך לא יודעים לאן הם נפלו... גם אני לא יודעת איך זה ליפול, איך זה להתאהב.. אבל אני , אני ראיתי את הכאב שהיה לעידן, באהבה הראשונה שלו.. אני זוכרת איך הוא בכה..
איך היה לו קשה.. כמה הוא סבל.. כמה קצת רגעי שמחה היו לו והרבה רגעי עצב. אני הייתי שם בשבילו.. ילדה קטנה שלא הבנתי כלום, וזה כלכך ביגר אותי ולימד אותי.. שאני לא רוצה להתאהב. אני לא רוצה לסבול ככה, לא מגיע לי לסבול ככה.
הדמעות פשוט השתלטו עליי וישבתי שם בוכה כמו ילדה קטנה..
אני יודעת שהדעות שלה נורא קיצוניות על בנים וכל זה..
אבל זה כל הקטע (: חח
מקווה שתאהבו ושבת שלווום 33>
יצא סוף הדרך..
והדעות שלה ממש לא קיצוניות לדעתי..
באמת יש אנשים שחושבים ככה..
שבת שלום!!!
