זוכרת את היום ההוא
שאמרת לי שאני לא יהיה טוב לאף אחת
זה היה בזמן שאהבנו,בזמן ריק.
זמן שבזבזנו על אהבת חינם,וחיוכים מאולצים.
את בוכה ובוכה,מתוך געגוע,
אך עיניים זקנות כשלי,לא יכולות לראות,
את בכי הגעגועים הצעיר שלך.
האהבה לא מנצחת אני אומר לעצמי בלב.
רק בסיפורים הסופרים מוכרחים, מתלהבים ממש, לתת לה לנצח בסוף.
אבל בחיים זה לא ככה.
האוהב מתרחק בפחד מעל מיטת אהובתו החולה במחלה מידבקת.
רק מעטים בעולם התאבדו יחד עם בני זוגם הגוססים.
לפני שאנחנו מודים באהבתנו לפני האהוב,
אנחנו מרגישים כנוצה,שוהים באוויר
וחושבים מחשבות, איך זה ליפול למטה,
כאשר הראש רושם המחאות,
שהלב לא יכול לפדות.
לו הייתי שפתייך,
הייתי חותם עליהם ברוק את שמי,
לו הייתי שפתייך,
הייתי מחייך כל שנייה שאת איתי,
אם הייתי ליבך,
הייתי סולל דרך עם שטיח אדום לקבלת פנייך,
מלאכים יפזרו פרחים אדומים לעקבות רגלייך כשושבינים,
וכשתגיעי לחופה, ברגע האמת,
אעטוף זיכרונות רעים בנייר כסף, ואשבור.
חלפנו יחד תקופה של הריון
כעת, בואי ניוולד מחדש,
וכשאנחנו מתנשקים
תנסי לסגור את עינייך חזק
ואולי להפיל את דמעתך
אל תוך ים אהבתי המתייבש.
להתאהב זה קל,אפילו להישאר מאוהב זה לא קשה,
הבדידות האנושית היא סיבה מספקת לכך.
אבל המשימה הקשה בחיי היא למצוא אותך,
כי רק דרך נוכחותך לצידי אני הופך בהדרגה,
לאדם שתמיד רציתי להיות,כשאני איתך.
*"תן לבנאדם דג,והוא יאכל יום אחד..תלמד בנאדם לדוג,והוא יאכל כל ימי חייו"*.
