קטע עצוב על המלחמה האחרונה שכתבתי .

אני מצטער אמא,
אני יודע שאת חושבת ששיקרתי.
באמת שלא התכוונתי אמא ,
אבל אני יודע שגם לא טעיתי.
זה היה או אני או הם אמא,
ואת יודעת שלא הייתי מסוגל.
זה היה המעשה הנכון אמא ,
לאותו הרגע המקולל .
הוא זרק את הרימון אמא ,
וכל העולם עמד מלכת .
נותרו חמש שניות אמא ,
ופתאום שמעתי אותך אומרת
"תבטיח לי שתשמור על עצמך ,
גילדתי בן לתפארת"
והבנתי מה אני צריך לעשות אמא ,
מעניין לדעת מה את עכשיו חושבת.
אז השלכתי את עצמי על הרימון אמא ,
וכל הרסיסים הופנו רק אליי .
הגנתי על כולם אמא ,
אפילו שאיבדתי את חיי.
אל תחשבי ששיקרתי אמא ,
השתדלתי לשמור על עצמי .
זה לא אני אשם אמא ,
ואני לא רוצה שעליי תרחמי .
אני יודע שכואב לך אמא ,
בכל זאת איבדת את בנך
אבל אני לא רוצה שיכאב לך אמא
זוכרת את יום ראשון שאמרת לי אל תלך ?
היייתי מוכרח אמא ,
להגן על המדינה
ואת אמרת לי אמא ,
שאת בי כל כך גאה .
אבל מה אפשר לעשות אמא ?
אלו הם החיים האמיתים.
במלחמות אמא,
גם ילדים מתים .