מביטה מהחלון,
עץ אחד בודד עומד לו לבדו.
כל עליו כמעט עזבו.
מסתכלת עליו,
ופתאום עוד עלה נושר.
אך הוא לא צונח על הקרקע במהירות.
הוא מתנדנד ברוח,
לאט..ברוגע.
מצד לצד,
למעלה ולמטה,
כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם.
כאילו שהעולם יעצור לזמן מה ויחכה לו,
לעלה הבודד,
שירד אל האדמה.
הוא מרחף,
מרגיש כל כך חופשי,
יכול להיות אפילו מאושר,
טוב לו.
עכשיו כשהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה,
ולא להיות תקוע בצמרת העץ.
לבסוף,
מגיע אל האדמה בחבטה רכה,
שלא נשמעת.
ושוב שקט..
ועוד עלה נושר.
שוב אותו דבר..
כאילו לעלים האלה יש את כל הזמן שבעולם.
הם מאושרים.
אבל העץ לא..
הרי בסופו של דבר הוא זה שנשאר לבד,
חשוף,
בודד בחורף הקר.
-------------
הרגע כתבתי..
בדיוק הסתכלתי מהחלון וראיתי עלה שהרוח מעיפה וככה באה ההשראה (:
אני גם יכולה להזדהות עם העץ.
שיש לו הכל,את כל העלים שלו,
ואז פתאום הכל עוזב אותו לאט לאט..
ואז הוא נשאר לבד.
בזמן שהוא הכי צריך הגנה =\
מתחברת לזה כ"כ : (
קטע מדהים .
אהבתי בעיקר את הסוף,
וכן אני מזדהה איתך... ככה זה אין דבר כזה חברים אמיתיים.
כשרע ובאמת צריך אותם כולם נוטשים.
תודה מאמי (:
זה כל כך נכון..
יש כאלה שאיתך ר-ק כשטוב לך =\\
