שנתיים

שנתיים.. מי היה מאמין.
איך הזמן עובר, אף אחד לא מבין...
תקופה כ"כ ארוכה, שאתה כבר אינך איתנו
למרות שתמיד תמיד בתוך הלב של כולנו.
העיניים הכחולות, המחייכות בחום
הצחוק הגדול, שהיה נשמע מדי יום
איך הכל נגמר, נשאר רק זכרון גדול
והרבה געגוע שאף אחד כבר לא מצליח לסבול
הלוואי שהיית יכול לחזור, לפחות לרגע אחד
שנגיד לך כמה אנחנו אוהבים, ושקשה לנו לבד.
בלי האדם השקול, הרציני
הנקי, המסודר, החייכני
זה שאהב מכל הלב
שסבל בשקט את כל הכאב.
נלחם יום יום בגבורה
נלחם עד שלא נשארה ברירה
רציתי להגיד לך עוד כ"כ הרבה דברים
אני, וכל האחרים
כל כך הרבה השתנה אצלנו מאז
מקווה שאתה רואה הכל מלמעלה וגאה כמו אז.
יוסי, הלוואי והיית יכול להבין כמה אהבה וגעגוע יש לי בלב
כמה מה שקרה, גרם לכאב.
כמה המשפט הזה "אותך הוא הכי אהב מכל האחיינים" שורף את הנשמה
כמה קשה אפילו בזכרונות הטובים למצוא נחמה.
אני אוהבת, מעריכה ומתגעגעת כ"כ.. לא מעכלת שעבר כ"כ הרבה זמן
כאילו אתמול עוד היית כאן.
מחייך וממלא את החדר במבט הכחול הרגוע
אחחח.. כמה געגוע..

ת.נ.צ.ב.ה 😢

סתם פורקקקקת..