זה התחיל בתחילת כיתה ז'...
ראיתי אותך בבת מצווה של חברה..
עמדת שם בצד הסתכלת במבט כ"כ יפה עם עינייך הכחולות...
ניגשת אליי.. עם הביטחון הגבוהה שלך..
ובלי שום הקדמה פשוט נתת את הנשיקה.. הנשיקה הראושנה ..
שאין לך מושג מה היא חוללה לי בלב..
התחלנו לצאת זאת הייתה אהבה ענקית של שני ילדים קטנים.
כל היום אחד עם השני אחד אצל השני.. מכירים את ההורים יוצאים מבלים
פשוט כמו שני ילדים גדולים.
בסוף הכל נגמר שנינו פנינו לדרכינו !
שנינו גדלנו,נפלנו,קמנו,הכרנו,חווינו...
אחרי 5 שנים.. 5 שנים שתמיד היינו בלבד אחד של השני..
נפגשנו..
זה היה הדבר הכי נדיר שקרה לי , שהרגשתי..
אני אפילו לא יודעת איך להגדיר את ההרגשה הזאת,מן צמרמורת בכל הגוף הפרפרים ..
דבר כל כך יפה.
התראנו אחרי המון שנים , לראות שוב את העיניים היפות,החיוך הכובש הפנים שאהבתי.
ישבנו יחד.. העלינו זכרונות... זה היה כ"כ מצחיק לראות איך אתה זוכר כל פרט קטנטן.
התקרבנו.. ופשוט כבר לא יכלתי לחכות ונתתי לך את הנשיקה , הנשיקה שהייתה ממש דומה
לנשיקה הראשונה שלנו..
הרגשתי מאושרת.. שאולי הינה באתי לסגור מעגל.
חזרתי הביתה,שלחת הודעות כ"כ יפות בדיוק כמו פעם..
ישבתי במיטה והתפללתי אל אלוהיי,בבקשה שזה לא יגמר,זה הגורל שהחזיר בנינו
אז שאף אחד לא יפריד את אהבתנו.
חווינו שוב פעם את החודש ביחד..חווינו אפילו דברים שהיינו קטנים לא עשינו
זה היה קסום,כל מה שקשור אליך היה קסום
אתה הבנאדם הכי מקסים שהכרתי אי פעם בחיי..
עזרת לי ללמוד ולהבין המון על החיים,על האנשים.
ואני פשוט באתי והרסתי
דיברתי לא יפה..
פשוט הדמעות חונקות,
הם לא נותנות לי מנוחה,
כל לילה אני חושבת עליך.. כל לילה..? חח כל היום!!
אתה לא יוצא לי מהראש..
הלילה הזה פשוט נחרט לי איך דיברתי איך הייתי כל כך מגעילה בגלל איזה משפט שאמרת..
ואני המשכתי פשוט לא הפסקתי לרגע אם כל הצרורות שהוצאתי מהפה..
סליחה,
אין לך מושג כמה אני מתחרטת
אין משמעות לכל מילה שהוצאתי מהפה .. אתה חייב להבין שהכל היה חסר משמעות..
תחזור אליי..
אל תשאיר אותי לבד..
אתה הבטחת,אתה נשבעת.. שאני ואתה זה עד החתונה.
שכל מה שיהיה אתה תשאר ותעמוד לידי,מאחוריי..
כמה קשה לאבד אנשים כ"כ קרובים .. ואוהו כמה שאני מאבדת אותם
כמו מים הם מחליקים לי בין האצבעות..
מה אני יעשה עוד?




