הסיפור שלי-החיים שלי...

הכל קרה בעצם לפני בערך 3 שנים,הכרתי את החבר שלי חודש-חודשיים אחרי שנפרדתי מאיזה מטומטם שחיפש רק להשכיב ילדה בת 15 (וכן הייתי מטומטמת גם אני והאמנתי לו שוא אוהב אותי),החבר שלי הוא בן דוד של מישהו מהשכבה שלי וערב אחד הוא פשוט התחיל להציק לי ומפה לשם אחרי יומיים התחלנו לדבר באופן קבוע כל יום כל היום.כמו שאמרתי הייתי בת 15 והוא היה בן 18 אני באה ממשפחה מאוד שמרנית (אני לא דתיה אני פשוט באה מעדה שמרנית) שאלתי את ההורים שלי אם הם מרשים לי להמשיך לדבר איתו-בגלל הגילאים והם הסכימו שנדבר.אחרי בערך 5-6 חודשים של דיבורים בטלפון ומלןא הודעות ושאני כבר מאוהבת בו עד מעל הראש והוא בי אני מחליטה שהגיע הזמן להיפגש,אנחנו נפגשים ובלי לחשוב פעמים הפכנו להיות ביחד.אחרי כמה חודשים עולמי פשוט נחרב אחרי שאבי עוזב את הבית והכל פשוט נופל עליי.
האחריות על האחים וללדאוג לאמא שלי וגם חבר שאני לא מוכנה לוותר עליו.באותה תקופה בגלל כל העומס לא היה לי בכלל זמן לחשוב שהכל גדול עליי ושאני יכולה לקרוס.אמא שלי בדיוק באותם חודשים טסה לחו"ל והיא פחדה שאבא לי יגלה (כן הם ניפרדו בצורה מגעילה) אז היא ביקשה מהחבר שלי שיבוא לישון איתנו וגם אני דיי פחדנית ולא מוכנה לישון לבד,כי רק אני ואחי הקטן נשארנו בבית (אנחנו 3 אחים אני הבכורה) אז החבר שלי עבר לגור אצלנו גם אחרי שאמי חזרה והכל היה בסדר,נכון כשהיא הייתה מתעצבנת היא הייתה אומרת לי הוא על הגב שלי והוא ככה והוא גר אצלנו כל מיני כאלה,וזה לא שההורים שלו לא עוזרים לה ולא מודים לה על כך שהוא מתארח-גר אצלנו הם שולחים כל מה שהם יכולים (אוכל) וגם מידי פעם כסף,וזה לא שאנחנו נזקקים הם אמרו לי שהם פשוט לא יודעים איך להודות לאמא שלי על זה שהבן שלהם גר פה והיא מארחת אותו וכאלה.בחודשים האחרונים אבא שלי והמשפחה שךן (שאף פעם לא סבלנו והם אפ פעם לא סבנלו אותנו) התחילו להפיץ שמועות ממש ממש מגעילות עליי,שאני הוצאתי אותו מהבית בשביל שאני אוכל לגור פה עם החבר שלי וכאלה.
אנחנו עדה של רכלנים והכל מגיע לכולם מהר מאוד,ויוצא שעכשיו אני זונה שהפרידה בין ההורים שלה.
אמא שלי הייתה בשבוע שעבר אצל המשפחה,והיא בדרך כלל מגינה עליי מהמשפחה שלה,עכשיו הם התחילו להגיד לה 'תחתני אותה וזהוא לא טוב לה ובגללם נשארת בלי בעל..' וכל מיני דברים מגעילים.
וחבר שלי עושה הכל בשביל אמא שלי ה-כ-ל!!!מכבד אותה ואוהב אותה כמו את אמא שלו.
לפני כמה ימים באו החברות של אמא שלי והן מתות על חבר שלי כי גם בשבילן הוא עושה הכל (כי אמא שלי מבקשת) ופתאום היא אומרת לי אני לא רוצה שיהיה פה כשהן יבואו ושילך כבר,ואני הייתי כל כך עצבנית כי היא כל היום שיגעה אותי וכאלה וגם הוא באה ועיצבן אותי קצת.אמרתי לו שאני והוא לא רצויים בבית הזה ושילך,אספתח לו את הדברים והוא אמר לי "חשבתי ששנינו לא רצויים,בואי נלך..." אני באמת לא רציתי לטרטר אותו כי הוא עייף מהצבא ורציתי שילך הביתה לנוחוהוא לא הבין ונעלב נורא ונפרד ממני והלך. התקשרתי אליו כמה פעמים ושלחתי לו הודעות וכלום הוא לא ענה.
עבר היום,יום למחרת התקשרתי מחסוי והוא ענה לי בהתחלה רציחתי שניפרד וזהו וגם הוא רצה אבל אנחנו גרים ביחד כבר כמעט שנה וחצי שנתיים ואי אפשר להפרד כבר הגענו למצב שרצינו להתארס ואז כולם יעזבו אותנו (כן כן גם אמא שלי ונוכל לחיות ביחד) או שגם רצינו לעבור לחיות ביחד-הבעיה היא שבשבוע הבא הוא יהיה בן 21 ואני אהיה בת 18 מה שאומר שאנחנו לא יכולים לעבור לגור ביחד.
שלשום-כשחזרנו הוא בא אליי בלילה,אמא שלי הייתה בעבודה ואני לא יכולתי להרדם לבד כי אני קצת פחדנית אז התקשרתי אליה ואמרתי לה שאני לא יכולה להרדם ושהוא בא אליי וגם שבחופש אני עוזבת את הבית ועוברת לגור אצלו-כי ההורים שלו ממש אוהבים אותי והם הזמינו אותי אבל הם לא יודעים שאני גירשתי אותו מהבית שלי.
הוא בא אליי בלילה והשלמנו וחזרנו והכל טוב והלך בבוקר לצבא.ועכשיו אני לא יודעת איך אני מחזירה אותו לחיות איתי,כי לגור בנפרד אנחנו לא יכולים,אנחנו כבר רגילים לזה שבסוף היום אנחנו ביחד.אז מה עושים?איך מתגברים?

אהה התירוץ שלה לזה שהיא לא רוצה אותו חוץ מהריכולים זה שהוא לא מכבד אותה!ומה הוא עושה שלו מכבד אותה?הוא שם מכנסיים כאלה שרואים קצת ת'טוסיק,אז פה הוא לא מכבד אותה.בעייני זה טיפשי ותירוץ מצוץ רצח.
כשאמרתי לה שאני לא יכולה בלעדיו וכאלה היא אמרה 'מה אמרתי אמרתי שילך רק כשהן יבואו (החברות)..' אבל האמת שהיא אמרה שלא יבוא יותר בכלל.
מה עושים?לוותר עליו?לוותר על הבית ולעזוב?אל תגידו לדבר איתה כי אני שונאת אותה עכשיו והשיחות בנינו מגיעות לריבים...