הפרידה הכואבת ביותר.

הייתי שותקת, הייתי דומעת,
באותו רגע ארור שבו שמעתי על מותך,
הפנמתי את הנורא מכל בשקט, לבד.

חוש הזמן והתחושה עבר לי במהירות רבה,
חשתי, לא חשתי בדמעותיי שאינן פסקו,
הרגשתי, פקעתי, הפנמתי,
שאתה מת.
מת יותר מתרדמת ארוכה,
מת יותר מפציעה קשה,
מת יותר מאדם גוסס,
אתה מת וליבי מת איתך.

הסתכלתי על תמונתנו, שהתחבקנו יחדיו,
הבטתי בחיוכך, שהיה כה מיוחד.
העמקתי בעינייך, שהיו כה צלולות ועמוקות.
הרגשתי רעד אין סופי,
רציתי אותך שוב בחזרה,
רציתי אותך לידי,
רציתי שתחבק אותי כמו שחיבקת בתמונה.

הבנתי,
אתה מת,
מת יותר מכל דבר שנושם לצידי,
אתה מת, וליבי מת איתך.

יהיי זכרם ברוך.