לפני כשנה פגשתי את הגבר שהתגלה כאהבה הראשונה שלי.
הוא היה כל מה שחלמתי ויותר.. הוא היה מתחשב, מצחיק, רגיש ובעיקר אוהב וגרם לי להרגיש שאני היחידה בעולם.
לפניו לא באמת היה לי חבר והוא היה מבוגר ממני ב 4 שנים אז נגיד שלו זה דווקא לא היה חדש.
במחשך חצי שנה היה לי הכי טוב שרק יכול להיות. ברור שהיו גם מורדות אבל הם לא השתוו לזמנים הטובים שלנו. זה כנראה נשמע כמו כל סיפור אהבה נעורי אחר אבל לי זה אף פעם לא הרגיש ככה.
בכל מקרה משום מה התחלתי באיטיות להרחיק אותו ממני והוא ניסה כל הזמן לתקן את המצב בינינו וגרם לי להרגיש שהקשר שלנו באמת חשוב לו (או ככה לפחות חשבתי). אחרי שדברים התחילו להשתפר ולחזור לקדמותם הגעתי אליו הביתה והדבר הראשון ששמתי לב אליו היה שהוא הוריד את התמונה שלנו שהייתה תלויה על הקיר שלו. לא הבנתי מה זה אומר וגם לא ייחסתי לזה יותר מדי משמעות.
התברר שהמשמעות הייתה שיהיה לו יותר פשוט להביא מישהי אחרת למיטה בלי להסביר מי זאת הבחורה שהוא מנשק בתמונה.
הפרידה הייתה קשה.
הוא התקשר אליי כל יום, שלח הודעות קורעות לב בקצב שכבר פחדתי להסתכל על הפלאפון שלי אבל אז כבר כלום לא שינה לי, לא יכולתי לראות אותו אבל המחשבות עליו לא עוזבות אותי עד היום..
הנה אני מוצאת את עצמי 9 חודשים אחרי שנפרנו מתעוררת בבוקר וחושבת עליו, הולכת לישון וחושבת עליו. לפני שאני מתארגנת לצאת מהבית אני חושבת מה ללבוש כדי להיראות טוב למקרה שאני אתקל בו ברחוב, אני מחפשת אותו במכוניות שעוברות מולי, אני מדמיינת אותו חושב עליי, מסתכל עליי.
אני יודעת שזה לא נורמלי, שאני אובססיבית כלפי מישהו שפגע בי. אולי אם הוא לא היה קורע לי את הלב אחרי הפרידה זה היה יותר קל.
אני מרגישה בושה על הדברים שאני מרגישה ואני מפחדת לדבר עליהם ולספר על זה לחברות שלי.
אני גם לא מצליחה להכיר מישהו אחר. אולי זה בגלל שפשוט אני תקועה עליו. אולי זה בגלל שאין מישהו אחר בסביבה. בכל מקרה אני מרגישה שאני תקועה במקום אחד, אני לא מאושרת, אני חושבת עליו -כל- הזמן למרות שאני מודעת כמה שזה לא בריא.
אני יודעת שזה ארוך ומייגע לקרוא אבל הייתי שמחה לשמוע ממישהי/מישהו שעבר/ה משהו דומה.
אני רק רוצה להשתחרר מההרגשה הנוראית הזאת.
וואי אני ממש מעריכה אותך על זה שלא חזרת אליו אחרי שידעת שהוא בגד בך יש בנות שעושות את הטעות.
עברתי בערך את אותו הדבר יש שתי אופציות או להיכנס לקשר אחר ולשכוח אותו אחרי תקופה את תשכחי גם אם תרצי וגם אם לא.
או דרך שאני עברתי שזה הזמן..שהוא מעביר את הפצעים וזו לא סתם קלישאה..
ממ..ואל תחשביי שאת אובססיבית זה נורמלי לחלוטין אין לך אף אחד אז זה הגיוני שתחשבי עליו כל היום במיוחד שהוא לא סתם בנאדם אהבת אותו..
שאלה-אתם מדברים עדיין יוצא לך לראות אותו!?
עברתי משהו בסנגון
אומנם הוא לא בגד בי בזמן שהיינו ביחד (זה מה שהוא אומר)
אבל הוא פגע בי לא פעם אחת, אלא פעמיים
שתיהן כאבו מאוד
והקטע שסלחתי לו על הפעם הראשונה, ואפילו על הפעם השנייה כמעט וסלחתי כי איכשהו לא רציתי לכעוס עליו ולהיות פגועה כל הזמן
כמובן שהכל היה יותר מורכב מזה ועכשיו אפילו שאני לא רואה אותו בכלל עדין יוצא לי לחשוב עליו
אני לא חושבת שיש לי רגשות אליו עדין, והתגברתי כבר על כל הכאב
ואת תראי שאת גם תתגברי בסופו של דבר
הכאב הזה זה לא משהו ששוכחים אבל עם הזמן יהיה יותר קל להתמודד איתו
אני מצטערת שעברת משהו כזה, אבל כמו שאני אמרתי לעצמי, דברים כאלה רק עושים אותנו חזקים יותר, ואנחנו פשוט צריכים ללמוד לקחים לעתיד
QUOTE (reutm @ 18/04/2009) וואי אני ממש מעריכה אותך על זה שלא חזרת אליו אחרי שידעת שהוא בגד בך יש בנות שעושות את הטעות.
עברתי בערך את אותו הדבר יש שתי אופציות או להיכנס לקשר אחר ולשכוח אותו אחרי תקופה את תשכחי גם אם תרצי וגם אם לא.
או דרך שאני עברתי שזה הזמן..שהוא מעביר את הפצעים וזו לא סתם קלישאה..
ממ..ואל תחשביי שאת אובססיבית זה נורמלי לחלוטין אין לך אף אחד אז זה הגיוני שתחשבי עליו כל היום במיוחד שהוא לא סתם בנאדם אהבת אותו..
שאלה-אתם מדברים עדיין יוצא לך לראות אותו!?
...
דיברנו במשך חודש וחצי בערך אחרי הפרידה בגלל שהוא כל הזמן התקשר וניסה להגיד לי כמה הוא אוהב אותי ורוצה שנחזור. מאז לא ראיתי אותו יותר ולא שמעתי ממנו. בעצם אחרי הסיפור הזה הייתי גאה בעצמי שהייתי חזקה מספיק כדי לא לחזור אליו. עכשיו שמעתי שיש לו חברה חדשה ואני מבינה שהוא המשיך הלאה, מה שעוד יותר גורם לי להרגיש רע שאני לא מצליחה.
מצד שני הוא היה האהבה הראשונה שלי אבל אני לא הייתי שלו
למה את מרגישה בושה עם הרגשות שלך?
אין לך ממה להתבייש! את לא הראשונה שמרגישה ככה..
כשאוהבים בן אדם אז אין ברירה, זה מה שמרגישים.
אבל כדי להתגבר עליו חייבים להתנתק מהרגשות האלה,
להשאיר אותם בעבר, וגם אותו.
תנסי לשתף מישהו ברגשות, חברה קרובה, מישהו מהמשפחה,
כל אחד שאת יודעת שאת יכולה לסמוך עליו..
את תראי שזה יוכל לעזור
הבושה שלי היא לא מהרגשות שלי אלא מהתקופה הממושכת שאני חשה אותם.
כמה זמן אפשר לסבול?? כאילו עברו כבר 9 חודשים ו-לא עובר יום- שאני לא חושבת עליו.
ברור שאני חייבת להתגבר על זה ולהמשיך הלאה אבל קשה לי לראות את זה קורה לפני שאני אפגוש מישהו אחר.
הלוואי וזה היה נהיה יותר קל. אני פשוט לא מבינה את עצמי וזה מוזר לי כי אני בן אדם שיודע מה הוא עושה ולאן הוא הולך בד"כ. אני לא מבינה איך בדיוק להתנתק מהרגשות האלה ולהמשיך הלאה.
אני מכירה אנשים שאהבו כמוך, אפילו לתקופות יותר ארוכות ממך
אז את לא צריכה להתבייש מהתקופה הממושכת
תנסי לצאת עם אחרים, לא סתם לשבת ולחכות שמישהו אחר יגיע אלא ליזום.
אם אני המשכתי הלאה, גם את יכולה. (:
