הכל בגללך - סיפור קצר.

הייתי שותקת אם הייתי יודעת את מהות הטעם הנוראי שלך, שסתרת על לחיי בנוראיות.
נחתי על דמך שהתפרץ כמו נהר אגדי, זה לא אשמתי אני צועקת, זה לא אשמתי אני יודעת.
נפלת כקורבן לאלימות רק שאתה האלימות המהלכת בעצמך.
אני שומעת את תפילות המרירות שפולחות את גופך ונשמתך, שמסיתות את ידיעותיך על העולם, על היקום.
דמעות אינן יורדות לי, הן נחות על עיני ומתייבשות, מהולות בכעס, בזדון.
מתפרצת בי רוח שאינה חולפת, מתפרצת ומסעירה בי את רגשותיי שרק רוצים להפוך את העצב לשמחה, את הכעס לנוחיות.
אני יושבת על הספא אותה קנית בכספך בשבילנו, על הזוגיות שעברה על כל הגבולות ותמה בגלל טעות מרה שלך, טעות שלא תשכח ולא תסלח.
פותחת את הספר אותו כתבת במו ידיך, קוראת מילה מילה, שורה שורה.
הספר נכתב על אהבתנו הגדולה, כן בטח, אהבה שקרית אולי, אהבה מלוכלכת ומטונפת.
הכת אותי בגלל עצבייך שלא פסקו, החלטתי שנמאס לספוג את הכאב הזה שלא ידעת עליו, שלא היית מודע עליו. עשיתי זאת על ידי תעווה, שנאה, כעס, מרירות, עשיתי זאת על ידי עצב, שגדל וגדל עם הזמן, רק בגללך.
דחפתי אותך שלא בטעות אני צועקת, שלא בטעות אני יודעת.
דחפתי אותך אל תוך סכין שפילח את ליבך ושפך את דמך על הרצפה של ביתנו המשותף. אני אומרת לך יקירי, אני שומרת טינה.
היית צריך להיות מודע, לדעת על צידו השני של אופי הנהדר, המדהים, שהקסים אותך בפגישתנו הראשונה, היית צריך לדעת שכשפוגעים בי זה נאגר בתוכי ולא יוצא עד שהכל מתפרץ בבת אחת, הכל מתפרץ במהירות.
דבר כזה יכול לגרום למוות, במקרה שלנו אהובי, למוות שלך.
חוקרים אותי ללא הפסקה, אם אני יודעת מי האשם פה, אני אומרת שאין אשמים שאתה הרגת את עצמך.
מאמינים לי וקוברים אותך תחת האדמה שקוראים את תפילת המוות ומהוללים לאלוהים סליחה וכפרה, על כך שהרגת את עצמך. בתוכי אני יודעת שזה שקר בגללי, החוקרים לא מהססים לבדוק אם אני דוברת אמת או שמא דוברת צדק, מאמינים לי בזדון, בגלל יופיי הנערץ, שמן הסתם כנראה, הערצת אותו גם.
בלילה כשאני נחה על מיטתי, המקרה הזה שקרה בנינו חוזר פעם אחר פעם, סיוט בכל לילה, על מעשי שלא נודע, על מעשי ששוכן לי על הלב.
והנה אני, מחייכת, פסקתי את הכאב שחיללת בי באמצעות רצח.
וכן,
הייתי שותקת אם הייתי יודעת את מהות הטעם הנוראי שלך, שסתרת על לחיי בנוראיות.

שיהיה שבת שלום (: