פריקה של חודש..

למה אני מרגישה שהכל קורה ר=ק לי?
כל הדברים הכי דפוקים שיכולים לקרות קורים..
הדברים הכי פוגעים,
המקרים האלה שאני רק פוגעת ופוגעת בלי שאני אשמה בכלל,
אבל הפעם כן,
אני אשמה.
יותר נכון הלב שלי,
שבוגד בראש וגורם לי לפגוע בה,
בחברה הכי טובה,
בלי שהיא תדע,
בלי שאני רוצה בכלל.

אז כן,
היסטוריה ארוכה לי ולה עם בנים,
היסטוריה שמעלה חיוך עקום למדיי,
זכרונות לא ממש נעימים,
וצביטה בלב.

בפעם הראשונה זה היה מישהו שהיא אהבה,
מישהו שהיה חבר טוב של האהבה שלי.
פתאום אחרי שהם נפרדו הוא החליט שהוא רוצה אותי,
ולא אכפת לו מהעולם.
לחבר שלו הוא לא סיפר,ברור לי גם שלא יספר.
יצא מניאק,התחרט אחרי יום,
אבל למרות הכל הזיכרון הרע שלי ושלה נשאר שם,
לא הפריד בינינו לרגע,אבל הכאיב.

ואז בא השני,
ידיד של שתינו,
אמר לה שהוא רוצה אותה,
היו ביחד כמה שבועות בודדים,נפרדו,
ואז החליט שהוא רוצה אותי.
סירבתי כמובן,
הקשר שלי ושלה התחזק,לא נחלש לרגע בגללו.

והשלישי גם הגיע.
מישהו שהיא אהבה מאוד,
נפרד ממנה בגללי.
התחיל איתי,רצה קשר,
אמר שהוא מאוהב בי,
שהוא השתנה בגללי ובשבילי.
בהתחלה לא הבנתי מה אני עושה אבל אז התעשתתי,
דחיתי אותו,
הרי החברה יותר חשובה,
והוא כלום,סתם אחד שלא אכפת לי ממנו.

עד כאן הם היו אשמים..לא אני.
אני דחיתי את כולם,גם אם לפעמים היה לי רצון קטן לאחד מהם,
לא נשברתי.
אמרתי לעצמי שבחיים לא אצא עם אקס של חברה..
לא רוצה לפגוע בה,
הרי ראיתי איך היא נפגעת מהם כל פעם מחדש.
זה רק חיזק את הקשר שלי ושלה,
חיזק את החברות שממילא תמיד הייתה איתנה.

אבל הפעם זאת אני.
כי אני דפוקה.
כי אני לא חברה.
כי אני מגעילה.
כי אסור להיות חברה שלי.

היא כל כך אוהבת אותו,
אפילו שהם רבו ונפרדו,
ולא יחזרו לעולם.
התחברנו בזמן כל כך קצר,
נהיינו ידידים כל כך טובים אני והוא.
ואז הרגשתי משונה פתאום,
הלב טיפה דפק לידו,
כשדיברתי איתו הייתי חסרת מנוחה,
מתרגשת,מין התרגשות לא מובנת.
אבל לא הראתי,הסתרתי,
במיוחד אחרי שהם ניסו להכיר לי ידיד טוב של שניהם..
אבל כשהייתי איתם לא יכולתי,
הייתי נשברת מבפנים אבל לא מראה.
מגניבה מבטים אליו,
אל המבט,החיוך,הצחוק,
ומרגישה כל כך רע,
מתחמקת כמה שאפשר משאלות.
וכשהם רבו,
היא התפרקה לי ביידים,
כמה שהיא בכתה עליו..
והלב שלי נקרע,
ידעתי שלעולם היא לא תדע את מה שאני מרגישה.
רק בעצם המחשבה עליו הרגשתי שאני פוגעת בה,
אבל לא יכולתי להפסיק את זה.
ואחרי הריב הגדול ההוא הוא ביקש שלא נדבר יותר,
גם אני והוא.
הוא ביקש שאתרחק,שננתק את הקשר וככה זה.
הקשר נותק כאילו כלום,
אבל הלב שלי לא מרפה.

אני יודעת שאני דפוקה,
שאני עושה לה רע כי היא עדיין אוהבת,
מרגישה מגעילה,
במיוחד אחרי כל ההיסטוריה הארוכה שלי ושלה.

אבל על הלב אין שליטה..
ונכון שזאת לא אהבה,
אולי סתם הדלקות חולפת,
אבל עדיין יש משהו,הוא עשה לי משהו בלב,
משהו דיי חזק.
חייבת לשכוח,
לעבור את זה.
כמו שאני תמיד עושה.

תמיד נראה לכולם שקל לי לעבור דברים כאלה,
שאני לא נפגעת מאלה שפוגעים.
הם פשוט לא רואים את הלב,
לא יכולים להביט פנימה ולראות מה שהולך שם.
שהוא שבור כל כך,
מכל מה שעברתי.
מתפורר ומתרסק,
מתפזר.
גם לי יש רגשות!
אני מתה לצעוק..
אבל מה זה יעזור??


פריקה שיושבת לי כבר חודש על הלב,
הייתי חייבת פשוט.