תודה על התגובות המדהימות שלכן!(תודה מכל ה-3>). עד עכשיו היה לי חרא של מצב רוח.. כפי שאולי חלקכן יודעות..
בגלל זה לא הוספתי עדיין פרק.
אבל.... הנה עוד פרקק..
הפרק הזה אולי קצר, אבל הוא יצא נחמד. מקווה שתאהבו.
כבר חיכיתי שכולם ילכו ונישאר במחנה רק אני ויניב, והוא בטח יבוא לארח לי חברה באוהל שלי!
ונדבר!!
התרגשתי נורא, שאפילו אין בפי מילים לתאר את ההרגשה המטורפת.
רק חיכיתי שיבוא כבר...
------------------------------------------------------------------------
סמדר נכנסה לאוהל , שיערה רטוב ומטפטף לכל כיוון. "סמדר, אני לא יוצאת היום למסלול." אמרתי בשקט בעוד עיני שומרות סוד. "אוי! איזה באסה לך! את רוצה שאני יבקש להישאר איתך? אין לי בעיה!" . היא מיד הציע ואני מיהרתי לבטל את הצעתה הנחמדה "לא, לא צריך, כבר נשארים איתי, זאת אומרת נישאר.." והיא הביטה בי בסקרנות. "מי נישאר?!" היא מיד שאלה , "יניב." גלגלתי את אותיות שמו וחיוך ענק עלה על פניי. "לא נכון!! את רצינית!? יוווו איזה מגניב לךך" היא חייכה והייתה מאושרת בשבילי. "איך זה קרה?!מי החליט?איך?מה?" התרגשה סמדר. " המדריכה החליטה שהוא יישאר כי הוא יודע להכין תחבושת כמו שצריך, אחרי הכל, אח שלו אח מוסמך בתל השומר, איך לא יתמצא ברפואה?!"
אמרתי בגאווה. יניב, כל כך מוכשר, כל כך חתיך, כל כך חמוד, יש דבר שאפשר לקרוא לו יותר מושלם ממנו?!..
"שמעי אחותי, ממש אחלה לך! טוב, רק תיזהרי, אחרי הכל הוא גדול ממך, ולכי תדעי מה יעשה לך.." מיד הזהירה אותי סמדר. "מה את נורמאלית?! למה שיעשה לי משהו?! הוא טיפל לי כל כך טוב ברגל.. הוא מוכן להישאר כאן בשבילי.. למה שיעשה לי משהו?" שאלתי אותה, והיא מיד הזכירה לי את אותה הפרשה שאף אחד לא יודע איך הסתיימה ומי הואשם.. למרות שהרוב היו בטוחים במאה אחוז שאחד מהבחורים באותו הלילה שאנסו מישהי מהכיתות הנמוכות בטוח לא היה יניב..אף אחד לא ידע, חלק מהבנים היו חברים שלו. ואף אחד לא יודע אם באותו הלילה הוא היה גם ביניהם.
לרגע צמרמורת עטפה את גופי. ולמרות אהבתי הענקית ליניב חשתי פחד במקום מסוים.
"גאד! תראי איך הפחדת אותי!" הצבעתי על עור הברווז על היד, וסמדר צחקה.
"סתם! מה יש לךך.. הוא אחלה ילד, למה ששחקן כדורסל כל כך מוצלח, ותלמיד כל כך מוצלח יעשה משהו למישהי..תרגעי!" הרגיעה אותי סמדר בעודה מברישה את שיערה הארוך.
"העיקר שיהיה לנו סבבה. והעיקר שאני יצליח לדבר ולא לשתוק לידו! אוףף כשהוא לידי אני מרגישה מנותקת מהעולם!" שפכתי בפני סמדר את מה שכבר ידעה. "יהיה סבבה, מה יש לך! פשוט תזרמי, ד'ברי איתו.. ואגב אם את פוחדת עדיין מאותה פרשה את תשאלי אותו באמת מה נסגר שם בסוף.." הציע סמדר ואני דווקא חשבתי שהרעיון לא כל כך טוב..
למרות ש.. אם באמת היה שם ועשה משהו הוא ישקר, ויגיד שלא היה. כך שלא באמת אוכל לגלות אם היה שם באותו ערב או לא. אוף הסמדר הזאת הכניסה לי כל כך הרבה שטויות לראש.
בכלל תכננתי דברים אחרים! תכננתי לדבר איתו על המגמה שלו, לשאול מה הם אמורים לעשות בפרויקט, לשאול על כדורסל, לשאול על חברה שלו, כל מני דברים כאלה. וכמובן שלא שכחתי את החלק בו אני אמורה להגיד אאייהה.. ואז הוא ילטף לי את הרגל ויעשה לי ש.. הכל יהיה בסדר.. ואז הוא יחליף לי תחבושת וידיו החסונות יגעו ברגליי. גלים של אושר עלו בי וחיוך חולמני עלה על פניי.
"ההלווו!" שמעתי מבעד לכל החלומות שלי את קולה של סמדר. "יאללה אני הולכת לחדר האוכל, את באה?" שאלה סמדר ואני לא רק שלא רציתי ללכת אלא שגם מאד כאב לי, כך שגם היה לי תירוץ מאד טוב ואמיתי לא ללכת."לא, אני לא יכולה לקום. לכי לבד" אמרתי ושתקתי. "טוב אז אני יסדר לך איזה לחמנייה עם קוטג' וישים לך כמה ירקות על צלחת פלסטיק ויביא לך לכאן" קבעה סמדר ויצאה. ואני לא רציתי. כי ידעתי שברגע שיניב יהיה בסביבה אני לא יכניס כלום לפה.
זחלתי מעט קדימה לפתח האוהל וגיליתי שכל השטח ריק, ושכולם הלכו לחדר האוכל. באמת היה שקט.
לפתע...מאחורי אחד העצים ראיתי שתי דמויות זזות.
זוהי הייתה שירן, זיהיתי אותה ישר לפי החולצה הצהובה שכל כך התגאתה במחשוף שלה בפני כל הבנות המקובלות של השכבה, ומי היה לידה?.. לא כל כך הצלחתי לראות את פניו, אבל הוא היה, בחור גבוה, עם מכנס לבן קצר ועם חולצה כתומה.
מעניין מי זה?!..
ראיתי שהוא מלטף את שדיה. איכס. איזו מגעילה, נותנת לו לעשות את זה כאן? בחוץ? באור יום?!..
מגעילה. תמיד ידעתי שהיא זנותית. יצא לה שם כבר ממזמן שהיא נותנת. היא בגדה בחבר המסכן שלה כל כך הרבה פעמים. כל הבצפר דיבר על זה. אחרי זה חזרה אליו על ארבע כדי לבקש את סליחתו.
אבל אז.. בפעם השלישית או הרביעית שעשתה זאת, עם החבר הכי טוב שלו, הוא אפילו לא הסתכל לכיוון שלה כשבאה לבקש סליחה. כן, ככה כולם סיפרו.
המשכתי לעקוב אחריהם, הוא נישק אותה בפניה, כניראה בשפתיה ובצווארה וידו האחת המשיכה לטייל על החזה שלה. אחרי כמה שניות נוספות הם נפרדו, היא הלכה לחדר האוכל והוא המשיך לעמוד שם, ואחרי כמה דקות שראה שהיא מספיק רחוקה כניראה , גם הוא הלך לחדר האוכל, כניראה שלא יחשדו שהם ביחד. ואני המשכתי להיות סקרנית, מי זה הבחור הזה?!
הוא לא ניראה מישהו מהשכבה. כי רוב הבנים בשכבה היו דיי נמוכים..
ולא כל כך ניראה כמו אחד הבוגרים שהצטרפו אלינו. כולם היו לבושים בצורה מסוגננת.. וסטייליסטית כאילו אותותו הולכים לעשות בוק.
ואולי זה מישהו מקומי? אולי אחד החיילים כאן מהמחנה, מהצימרים שמסביב?!
המחשבה הזאת הגעילה אותי בכלל. כמה זנותית בחורה יכולה להיות.
אחרי כמה רגעים שבהם הייתי שקועה במחשבות צל גדול הופיע מולי, או ליתר דיוק, התשובה לשאלתי הכל כך מסוקרנת.. אלא ליתר דיוק.. אותו הבחור במכנס הלבן הקצר והחולצה הכתומה..
גגאאאדדד... חשבתי לעצמי.. והייתי בשוק......
המשךךך יבוואאאא... 😊
תגיבו. 😂
המשך כניראה מחר 😊
QUOTE (לילוווווש @ 05/04/2009) יפהפה :]
המשך . . .
😊
אתר האהבה הישראלי