מתגעגע לתקופה טובה יותר
בלי עצב,בלי כאב,בלי דמעות
שנה ו4 וכלום לא השתנה.
רק דמעות גברו,הכאב גבר,והבדידות? גברה..גברה עוד יותר.
המצב הזה הרחיק ממני כ"כ הרבה אנשים
אבל 2 אנשים ספציפים אני לא ייתן להם וייתן לעצמי להתרחק..
אמא שלי.
ומוריה,נשמה שלי,את כ"כ הרבה בשבילי,תודה לך שאת כאן.
ואין לך מושג כמה אני מתגעגע,במובן מסויים את אפילו חסרה לי מאוד.
ככה זה שאין לך תמיכה מהאח,מהאבא,ואתה נשען על המעט שיש,שעם כל עושה כ"כ הרבה.
אני לא יכול לבלוע את הכאב הזה יותר,ואני לא יכול לסיים אותו ככה
הלוואי..וזה היה תלוי בי.
הייתי רחוק מזה,רחוק מהמצב הזה.
רחוק מהכל..רחוק מכולם.
יהיה בסדר (?)
מתי.
אני לא מודעת כל כך למצב הנוכחי שלך
אבל אני יכולה להגיד לך שאני תמיד כאן בשבילך
ושגם אם התקופה הזאת נראית נצחית
ואתה לא רואה את הסוף שלה באופק הוא עוד
יגיע ויפתיע אותך.
אל תפסיק להאמין
אל תפסיק להילחם ואל תתייאש ותוותר
יהיה בסדר הכל עניין של זמן
בהצלחה מאמי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
