הוא שלח לה הודעה. הצלצול הקפיץ אותה ממקומה, היא פסעה אל תוך הדירה הקטנה שלה, ומיהרה לקרוא את ההודעה.
"את ערה?"
היא התפלאה איך שני מילים בלבד יכולות ללב שלה לקפוץ משמחה. היא ענתה לו שכן. וחיכתה. קרני השמש נוחתות על עיניה העצומות. היא פוקחת את עיניה, מתרגלת לאור היום החדש. לאט לאט היא מבינה שזהו יום חדש, שהבוקר הגיע ועליה להתעורר, מבחינה באיזה מצב היא נמצאת. מקופלת היטב בקצה המיטה.
היא מפנה את מבטה אחורה וקולטת אותו. ישן עמוק, ולא נותן לקרני השמש החדשות להפריע לשנתו הערבה. כעט סובבה את כל גופה, ושקעה בלהתבונן בו. בשערו השחרחר כשל עורב, בפניו המשורטטות היטב כמו מלאך.
תחושת פינוק עלתה בה. הוא שלה. ופתאום כשעלה בזיכרונה מה קרה אמש, חיוך מצד לצד עלה על פניה.
היא זכרה את מראה העיר בלילה ממרפסתה. את האוויר הנעים שהיה באוויר אך גרם לה להרגיש קרה מרגע לרגע, את תנועת היום שלא הפסיקה בלילה אלא גברה, את השקט המוזר של הלילה, שקט שגרם לליבה לפעום מכאב.
הוא שלח לה הודעה. הצלצול הקפיץ אותה ממקומה, היא פסעה אל תוך הדירה הקטנה שלה, ומיהרה לקרוא את ההודעה.
"את ערה?"
היא התפלאה איך שני מילים בלבד יכולות ללב שלה לקפוץ משמחה. היא ענתה לו שכן. וחיכתה.
רק אחרי כמה דקות הוא החזיר לה שהוא בדרך. וזה הפתיע אותה.
היא חשבה שהיא איבדה אותו, ברגע שאמרה את מה שהרגישה כלפיו, והבחינה בפרצופו המבולבל. כמה ימים שלא דיבר איתה, גם כששלחה לו הודעות, וניסתה לבדוק מה קרה לו. והינה פתאום הוא אומר שהוא בדרך?!.
היא מיהרה למראה, הביטה על בבואתה שהשתקפה אליה. עיניים חודרות ושיער שחור ארוך החזירו לה מבט, היא בדקה שהיא נראית טוב, אבל הכי חשוב שהיא מרגישה טוב מספיק כדי לראות אותו.
ליבה לא הפסיק לפעום במחשבה על כך שתראה אותו אחרי הרבה זמן שלא ראתה, עד שכבר וויתרה על המחשבה עליו, שידעה שאין טעם לחשוב על כך.
היא החליטה שהיא לא תתגנדר בשבילו. רק בחנה את גופה הדקיק, את הגופייה הלבנה הפשוטה, את המכנס הקצרצר שהבליט את חלק גופה התחתון, את שערה הארוך והחלק שהגיע עד מותניה, מתנדנד מצד לצד.
הדפיקות בדלת הקפיצו את ליבה. היא מיהרה לפתוח לו, והבחינה בפתח את הגבר שכה אהבה. גבר שכעט נשען על המשקוף והחזיר לה חיוך קטנטן.
תמיד אהבה את החיוך שלו, את העיניים שלו שתמיד ליטפו אותה בהבנה, היחידי שאי פעם הבין אותה, היחיד שהביט בה ככה, מבלי שאפילו ירגיש.
"מה שלומך?" הוא אמר בשקט, במין חיוך מובך.
"אני מעולה, קצת מופתעת" היא צחקה בקול, מעמידה פנים שזה לא מביך אותה גם.
הוא נכנס אל ביתה והתקדם לעבר המרפסת, היא עקבה אחריו ואז נעמדה לידו כשנעצר, הוא גם הביט על הנוף של העיר הגדולה, הרוח התחזקה והעיפה את שערו העבה. הוא נראה כל כך מושלם, היא חשבה לעצמה בשקט.
הם שתקו ביחד. אף אחד מהם לא הצליח, או אולי לא רצה, לדבר. השתיקה הבעירה את השקט המוזר של הלילה. זה היה ככה במשך דקות ספורות, היא לא העזה להביט בו והוא לא בה, והלב שלה דפק בחוזקה מהתרגשות עזה.
"יש לך אולי יין? נשתה קצת..." שאל אותה פתאום, מפיג את השתיקה העזה.
היא הנהנה בראשה, לא יכולה להוציא מילה מפיה, רגליה הקטנות תופפו לכיוון המטבח, היא הוציאה שתי כוסות גדולות, ויין ישן שהיה בארון, פתחה ומזגה לתוך הכוסות. היא חזרה למקומה והגישה לו את הכוס, הוא הביט בה והרים את הכוס כאילו לומר "לחיים" ,ולגם. גם היא שתתה, והטעם המתוק אך החריף התחלחל לתוך גרונה, והוסיף למתח.
"את בטח שואלת את עצמך מה פתאום הגעתי לפה היום" הוא המשיך להביט על הנוף כשאמר זאת.
"כן, עלה בדעתי" היא חייכה. ואז חיוכה דעך והיא השפילה את מבטה אל ציפורניה "תראה, אם זה בקשר ל-"
"לא, את כבר דיברת, תני לי לדבר עכשיו" הוא קטע אותה במהירות, הפעם כן הביט עליה.
היא הנהנה ומיהרה לשתוק.
"יותר נכון תתני לי לעשות את זה" המשיך. היא לא הבינה למה התכוון עד שהוא התקדם אליה והניח את שפתיו על שפתיה ממושכות.
"מה-" היא הייתה מבולבלת ביותר כשהוא התנתק מימנה. "חשבתי ש.."
"שאני לא רוצה?" הוא חייך.
היא חייכה בתגובה. "אבל לא דיברת איתי... לא ענית לי.. התנהגת מוזר כלפיי..."
"כי אף פעם לא חשבתי שאת זאת שתיזמי את זה" אמר במהירות. "זה היה בשבילי די הלם לדעת שאת מרגישה אותו הדבר.. אבל שיחקנו את המשחק הזה מספיק שנים, ואולי הגיע הזמן לאזור אומץ ולהגיד את זה"
"אז למה לא אמרת לי את זה אז?" היא עדיין הייתה בהלם מהדבר.
"כי לקח לי זמן להקל את זה, אני די פחדן את יודעת" הוא צחק. היא צחקה גם בעקבותיו.
ככה הם הביטו אחד על השני ממושכות, מבינים שהגיע הזמן להפסיק עם העמדות הפנים, ולהיות אמיתיים. הוא התקרב אליה שוב, מושך אותה אליו בחיבוק, ידיו על מותניה, ומלטף את שערה.
היא עצמה את עיניה, מרגישה כל רגע מהרגש ההוא.
והינה, הבוקר הפציר במהרה, והיא מצאה את עצמה מביטה עליו ממושכות, זוכרת כל רגע מאמש.
הוא פקח את עיניו פתאום, והיא חייכה אליו. הוא חייך אליה בחזרה.
היא אהבה את התחושה שלו לידה, להרגיש את הנשימות שלו, לדעת שהוא שוכב לידה ומביט בה ככה.
היה בינהם רגע מיוחד שכזה שבו הם שניהם הבינו ששום דבר לא היה חלום.
תגיבו זה חשוב לי😊
מור'צי[B][COLOR=purple] 😊
מהמם (:
התיאורים פשוט יוצאים מן הכלל 😊
מוכשרת (: ממש אהבתי, כתיבה נפלאה .
ואו... מדהים והתיאורים שלך מושלים..
Noykush:נויי מאמי תודה על התגובה 😛
הנסיכעע: תודה מאמי:]
lidorushit: תודה מאמי שמחה שאהבת.
סתםילדדהה: תודה על התגובה מאמי
מור'צי 😊
QUOTE (Noykush @ 26/03/2009) מהמם (:
התיאורים פשוט יוצאים מן הכלל 😊
😊
koka15: ברוווש תודה מאמי:]
QUOTE (koka15 @ 01/04/2009) מקסים כמו תמיד (:
😉
איזה מהמם !!!
וואי איזה כתיבה יש לך.. !
יצא לך מדהים
