פרק 1.
לאחר מספר ימים חדרה של לוריין כבר היה מוכן,
ובתוכו כבר נמצאו כל הדברים ההכרחיים וגם אלה שקצת פחות.
חדרה היה צבוע בצבע תכלת בהיר הנותן הרגשה של רוגע ושלווה.
באמצע החדר הייתה מיטה זוגית גדולה מעץ עם מראה ישן ועמיד,
מול המיטה הייה ארון גדול מאותו סוג עץ של המיטה,
בצד החדר מתחת לחלון הגדול שאותו עיטרו ווילונות בצבעי תכלת לבן,היה שולחן גדול בצבע קרם.
בצד השני של החדר היה שידה גדולה שאלייה מחוברת מראה ועלייה היו כל הבשמים והאיפור שלה שהביאה עימה מצרפת.
לחדר היה מצורף גם חדר אמבטיה ושירותים מעותרים בצבע זהב וקרמיקה לבנה.
ביתה של לוריין כבר היה מאורגן ומסודר,וכל מה שנשאר עכשיו היה להתחיל להפריך בו חיים כמו בבית הקודם.
זה היה היום הראשון של לוריין בכיתה ט' בבית ספר בישראל.
מכיוון שבית הספר הקרוב ביותר אלייה היה בית ספר 'הרצוג',נרשמה אליו.
הורייה כבר קנו לה את כל החוברות והספרים.
היא נרשמה לבית ספר זה גם בגלל שבו היה אולפן שבו הייתה יכולה ללמוד עברית,
היות ולא ידעה כלל וכלל עברית.
היא לבשה סקיני ג'ינס שהגיע לה עד החזה,שמהקו של התחתון עד החזה היו בו כפתורים.
[כזה רק בארוך-
]
ויחד עם זאת גופייה לבנה שעלייה הייה מוטבע סמל בית ספר בצבע לבן.
היא הלכה יחד עם אליזבת לבית הספר,מדברות בדרך בצרפתית שותפת,גורמות לכמה אנשים להסב את מבטם אלייהן.
לאחר כ-5 דקות של הליכה,הן הגיעו לבית הספר,ונכנסו בראש מורם לתוכו.
זאת הייתה כבר מחצית השנה,וכולם כבר הכירו את כולם.
הן הלכו למזכירות,ושאלו את המזכירה באנגלית צולעת באיזה כיתה הן רשומות.
לאחר מספר דקות של בירורים,אליזבת נשלחה לכיתה י'א 4 ולוריין ל-ט'5.
השיעור הראשון כבר התחיל,ולוריין נפרדה מאחותה ועלתה לכיתתה שהייתה באגף השני של בית הספר בקומה ה-3.
לאחר סיבובים רבים,מצאה את הכיתה ודפקה על הדלת.
"כן" צורם נשמע מהכיתה שלוריין שייכה את אותו הקול למורה,הככל הנראה צווחנית.
היא נכנסה לכיתה בראש מורם,לא מפחדת.
היא הייתה בעלת ביטחון עצמי גבוה ידוע לשמצה.
היא לא נתנה לאף אחד לרמוס אותה.
לוריין נעמדה ליד המורה,מביטה בחיוך על תלמידי הכיתה אשר סרקו אותה בעינייהם.
"זוהי לוריין דוידיאן."הציגה אותה המורה.
"היא תלמידה חדשה אשר הגיעה מצרפת.
היא איננה יודעת כלל וכלל עברית אז יהיה קשה למדי לנהל איתה שיחה היות וכולכם סתומים ולא יודעים שפות נוספות חוץ משלכם,
וגם אותה אתם לא יודעים לדבר נכון." העליבה את התלמידים.
קריאות 'בוז' נשמעו ברחבי הכיתה.
לוריין,שלא הבינה מה המורה אמרה,נרתעה במעט מהמבטים הכעוסים שהיו לתתלמידים על הפנים.
"שקט אני רוצה פה!!" צווחה המורה.
"לוריין תשב ליד עומר. עומר תוריד את תיקך מעל הכיסא,ואנא הרם את ידך,
בכדי שלוריין תוכל לזהות אותך." הורתה המורה על עומר,התלמיד בעל התלתלים הארוכים שישב בהתחלת הכיתה.
עינייו היו שחורות כמו ריק,ושיערו השטני היה מסודר לבקבוקים עמידים כל אחד בפני עצמו.
"גשי נא לשבת ליד עומר יקירתי." אמרה המורה בצרפתית צולעת במקצת ללוריין.
לוריין אשר הבינה את מילותייה של המורה,התקדמה לילד בעל העיינים השחורות והתלתלים,והתיישבה לצידו.
לאחר 20 דקות נגמר השיעור,וכל התלמידים הקיפו את לוריין ושאלו אותה מלא שאלות.
לוריין שלא הבינה מילה ממה שאמרו,הסתכלה עלייהם במבט מבולבל.
"עזבו אותה בשקט! אתם לא רואים שאתם מפחידים אותה? גם ככה היא לא מבינה מילה ממה שאתם אומרים."
זעק ילד בכיתה,ופיזר את ההמולה שהתווצרה סביב לוריין.
"תסלחי להם. הם מתרגשים לראות תלמידה חדשה בכיתה. שלום,אני איאן." הציג את עצמו איאן בצרפתית שותפת.
לוריין חייכה בסיפוק ונתנה לו נשיקה בלחי כאות ל-'שלום'.
ארוך נכון? 😛
יחסית ארוך לפחות לפרק הראשון. XD
